מסיימי המחזור השלישי של תכנית "שלוחי ציבור", הציגו יוזמות חברתיות מרשימות הנמצאות בשלבי גיבוש והקמה. ביניהן: קליטה חינוכית של עולי צרפת, מרכז סיוע לנפגעי עבירה, קידום מודעות לאורח חיים בריא
כולנו מכירים את הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו". משפט זה הפך כבר לפתגם שגור בפי הורים ומחנכים, המבינים כי לא כל הילדים דומים ולכל אדם אישיות ואופי משלו
"זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל לו" כבכל שנה, ימי בין המצרים מציבים בפנינו אתגר תודעתי לא קל. בעוד העם יושב על אדמתו משוחרר משעבוד האומות, פורח ומשגשג
פרשת מסעי. הכי קל זה לקרוא את 'ראשון' של פרשת מסעי. "ויסעו מהר-שפר ויחנו בחרדה. ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות". זורם כזה. אין רש"י. לילדי החיידר יש אפילו מנגינה מסודרת
באמת אמרו "שוקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום" ופירשו המפרשים: מאי מתכבדים? מתנקים. וכבר שאל הדרשן: וכי מה כבוד יש כאן? והלא אין לך מלאכה בזויה ונקלית מניקוי הרחובות. אלא
שאלה: האם מותר למסור בגדים לניקוי יבש בתשעת הימים, במטרה שיהיו מוכנים לאחר תשעה באב? תשובה: נאמר בשו"ע (סי' תקנ"א סעי' א) "משנכנס אב ממעטין בשמחה" וכתבו האחרונים (במ"ב שם)
מקומה של פרשת נדרים בסוף ספר במדבר אומרת דרשני. פרשות מטות-מסעי עוסקות בעיקר בהכנות לכניסה לארץ ובתיעוד מסעות בני ישראל, אך בין פרשת המועדים, בסוף פנחס, למלחמת מדין, אנו מוצאים
לפעמים אנחנו דווקא לא רוצים לחבר את התורה לחיים, אנחנו מעדיפים שמצוות לא יהיו מעשיות. "עיר מקלט" למשל. למעשה, רוב מצוות ה"לא תעשה" בתורה לא ממש מעשיות בימינו. האתגר שלנו