ספקות באמונה // אקשיבה

question-marks-2215 (1)

 

שאלה

שלום וברכה!

אני בחור ישיבה בישיבה חרדית. גדלתי בבית מאוד אמוני וירא שמים.

לפני מספר שנים,  חבר שלי התדרדר והחליט שהוא מעוניין לחזור בשאלה. חשבתי לתומי שאוכל להציל אותו ולהשפיע עליו להישאר בצד הנכון (וויכוחים תאולוגיים וכו'). אך כנראה שטעיתי. במקום להשפיע עליו לטובה הוא השפיע עלי לרעה וזרע בי ספיקות אמוניות קשות. ולאחרונה, עולים להם הספיקות מחדש.

מה עלי לעשות? אני מרגיש שגם אם אתייעץ בעניין, הספיקות תמיד ימשיכו לקנן במוחי…

תשובה

שלום וברכה!  ליבי עמך.

קשה להשיב על שאלתך משום שאתה אומר שיש לך ספקות אבל אתה לא מפרט אותם. אני מבין אם כן, שמה שמטריד אותך זה פחות הספקות עצמם ויותר הסיטואציה שאתה נמצא בה. אתה חש שעולמך מעורער בגלל שאתה לא באמת חושב שמישהו יוכל לפתור לך את הספקות הללו, ואינך מוצא מנוח במצב הזה.

שואל יקר, הורגלנו לחשוב שספקות זה דבר רע, וספקות מערערים את העולם היציב שלנו.  אולם ההנחה הזאת לא תמיד נכונה. כאשר אדם מסופק, במיוחד כאשר יש לו ספקות אינטלקטואליים, זה אומר שהוא מתקדם ומתפתח, וההתקדמות הזאת היא טובה. לא צריך לקרוא לכל הרהור בשם "ספק". המילה ספק מרתיעה ומעוררת פחד.  לעומת זאת, המילים שאלה, תהייה או הרהור, אינן מרתיעות, להיפך, הן מעידות על התפתחות מחשבתית ועל התקדמות.

האם שאלות וספקות זה דבר רע מבחינה תורנית? וודאי שלא. לאורך ההיסטוריה היהודית אנו מוצאים בתוכה את השאלות הקשות ביותר. התנ"ך עצמו מלא וגדוש בספקות ומתחים כאלה. אדם בורח מה', קין גם. אברהם מתווכח עם הקב"ה למה הוא מחריב את סדום, משה מתווכח עם ה' כמה וכמה פעמים, איוב שואל את השאלות האמוניות הנוקבות ביותר, קוהלת מעלה את ההרהורים הניהיליסטיים ביותר הקיימים. ובכל זאת, כל זה חלק מהמסורת שלנו. המסורת היהודית מורכבת מכל הספקות, התעיות והתהיות הללו.

'שאינו יודע לשאול' מוזכר במסורת היהודית לגנאי. החכם שואל!

חלק מהבגרות של אדם, ושל יהודי בפרט, היא ההבנה שלא כל דרכו בחיים תלויה בתשובות לשאלות מסוימות. בהפנמה שיש דברים שהם נשגבים. חלק מחוויית האמונה היא החוויה שיש דברים בהנהגתו של הקב"ה ובמציאותו שאינם מקופלים סתם כך בהיגיון שלי, אלא הם חומקים ממני. זה גופא הניסיון של האמונה. אדם שמחויב לאשתו, לא תמיד יודע מה הן כל מחשבותיה ולמה היא החליטה כך או כך. אבל הנאמנות שלו גורמת לו לחיות מתוך כבוד לאי ההבנה הזה. וזה בדיוק היחס של יהודים עם בוראם. כאשר מפנימים את עצם הנאמנות לה', נאמנות שאינה כרוכה בהבנה כזאת או אחרת אלא בברית עקרונית, באהבה של אדם לבוראו, ולחיים הרוחניים שלו, אזי השאלות והספקות העקרוניים אינם פוגמים במאומה, להיפך, הם מעוררים מחשבה יוצרת.

דומני שההפנמה העמוקה של התובנה, שתמיד תהיינה שאלות, גורמת לאדם לחוש פחות יומרה ורצון מהפכני בשאלותיו. שאלות אינן ממוטטות בניין. עלינו לנסות להבין כמה שיותר את הבניין, אבל לא למוטט אותו בשל זה.

ניסיתי לכתוב קצת על עצם הסיטואציה. אני חושב שככל שאנו מבינים ששאלות אינן 'בעיה' אלא התקדמות, אנו רגועים יותר. אם השאלות עצמן מנקרות לא נותר אלא לפתוח אותן בעצמן ולדבר עליהן, ואתה מוזמן לעשות זאת כאן ובמקומות אחרים.

בהצלחה

מנחם

 

 

תגובה אחת
  • 01
    שלמה
    2016/06/09 21:37

    "אין שמחה כהתרת הספקות"
    שמעתי אומרים בשם הבעש"ט, שהעולם חושב שאין שמחה גדולה יותר מאשר הרגע בו נפתר הספק, אבל האמת היא שהשמחה הגדולה היא שמותר להיות בספק ולחיות את הספק. וזה "אין שמחה כהתרת הספקות".
    אל תסתפק בפחות מספק…


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה