דבר המערכת // מתי הורוביץ

Ten_Commandment_made_from_Morano_Glass_at_Kedumim_Synagogue_STIBEL (1)

 

זה מוזר, אבל רק מאות שנים אחרי מתן תורה התברר שעם ישראל מסוגל לקבל את התורה ברמה גבוהה יותר.

מתן התורה בסיני היה מתוך "יראה", ורק בימי אחשורוש, חזרו וקיבלו את התורה – מ"אהבה". לכאורה, מצופה היה, שאחרי כל הנפלאות שחוו ביציאת מצרים – יקבלו את התורה מאהבה. מתברר שלא.

צריכים היו לעבור מאות שנים עד שהעם – ככלל – מסוגל יהיה להבין את השינוי שחל בו, ולשמוח עם כל הסייגים והאיסורים ולחיות עם סדר יום שעיקרו עשיית הטוב והישר.
ואף על פי כן, ימי האהבה לא ארכו זמן רב, ותוך מאות שנים – שוב נטש העם את התורה ויצא לגלות ארוכה.

בגלות זו, הכל התבלבל. רוב העם היהודי אינו מעוניין לקיים את התורה, לא מאהבה ולא מיראה. והמיעוט, חלקם עושים זאת מיראה, חלקם מהרגל, ורק חלק קטן מהעם כולו – שמח וחוגג באמת בחג מתן תורה.
וכאן עלינו לשאול את עצמנו, כיצד ניתן להחזיר עטרה ותורה ליושנה?

ולשם כך עלינו לחזור לשאלה הבסיסית מתי אדם מקיים מיראה, ומתי מאהבה.

והתשובה היא פשוטה, שכשאדם מבין את צו התורה – הוא שמח ועושה מאהבה, וכשאינו מבין, הוא מקיים כי כך הורגל, או מפני "מה יגידו", או כי הוכח לו שזה הנכון, אבל ניצוץ של שמחה לא נמצא בעיניו. גם אם הוא מסוגל לבצע הוראות בלתי מובנות, עדיין מדובר בשמחה שמתאימה ליחידים, ולא לעם כולו.  ומצב העם יוכיח. ואכן את הניצוץ השמח הזה ניתן למצוא בעיקר אצל חוזרים בתשובה שמבינים מאוד את ההבדל בין דרך התורה לדרך שאינה תורנית.

נמצא אם כן שהמפתח לקבלת התורה באהבה,טמון בהבנת דברי התורה. ככל שנוכל לעסוק בתורה מתוך חיבור לחיים עצמם, נוכל לאהוב את דרך ה'.  אם נעסוק בהבנת התורה ביחס לפרנסה, חינוך ילדים, גזענות, מעמד האשה, רפואה, בנקאות וריבית, היחס לחריג והשונה, תאונות דרכים, ניהול מחלוקות וכו' – כך נשמח בתורה. כי היא חיינו ואורך ימינו.

שבת שלום וחג שמח

תגובות

השאר תגובה