דבר המערכת // מיכאל נכטילר

צילום: נתן שרת

מעשה במשפחה שביקשה קורת גג. וימצאו בית נטוש בעיר, ויסכימו אנשי העיר ליתנו למשפחה האומללה, וישפצו הבית, ויקראו למשפחה חגיגית לבוא ולקבוע שם את משכנה.

ואותו היום חשבוהו בני המשפחה כיום חג, הנה סוף לנדודם. אך התברר שהבית אמנם עומד, קירותיו לבנים ויציבים, רצפתו ישרה, חדריו מרווחים ומלאי שמש, אך אבוי, ריהוט אין בו!

ישראל תשע"ו כבר אינה זו האידיאולוגית, זיכרון החלוץ הציוני הבא להחליף את היהודי הגלותי הולך ונשכח מהעם וממנהיגיו. מכל האידיאולוגיה הנשכחת, מכל עבודת הפועלים והאבק, נותר רק הבית, קורת הגג  נטולת אג'נדה ברורה, ומחפשת את דרכה.

וכמי שנמצאים תחת קורת גג זו, כתושבי המדינה, כשותפים פעילים בחיים בה, בפרלמנט שלה, בעולם העסקים ובתעשיה שלה, ברשויות המקומיות ובשירות הציבורי, בבניתו של עולם הרוח שלה-שלנו, ובהשפעה קריטית על זהותה. כמי שמחוקקים חוקים, דורשים זכויות, משלמים מיסים, סובלים בעת מלחמה ושותפים בעת אבל, מתפללים יחד בעת צרה, ונאנחים בהקלה בסיומה, האם עדיין אנחנו יכולים להחשיב את עצמנו כנוודים?

נכון, הבית שקיבלנו חסר רהיטים, עדיין אין הוא מלא בתורה ודעת כפי שחלמנו, הקירות לבנים וריקים ללא תמונות מתאימות, ללא ארונות מלאים, וללא הריהוט התואם. הריצפה חסרת שטיחים והמטבח חסר הכלים להכנת מטעמים אותם אהבנו. אבל הוא בית. שלנו.

בשנות הבניין יכולנו לפקפק בכוונת הבונים, להתנגד לצורת עבודתם, ולזעוק על הנפגעים שהשאירו בדרך למטרה, כל אלו עברו. מה שהיה – היה. כעת אנו עומדים כבר בתוך הבניין, והבחירה שלנו היא לא האם להשפיע על עיצובו, אלא איך.

האם נהיה מהדיירים הנרגנים או מלוקחי האחריות? האם נשתתף בשמחת ההקמה או נחמיץ פנים זכר לעבר נשכח? האם נכיר תודה למתחזקים את מקום מגורינו או נפנה להם עורף? האם ניצוק תוכן ורוח לבית המשפחה או נשמור אותו בחדרינו בזעף?

זו הבחירה העומדת לפתחנו.

שבת שלום

מיכאל נכטילר

 

 

2 תגובות
  • 01
    אלי
    2016/05/11 20:17

    כתבתי למגירה, ולאחר שקראתי את דבריך הנפלאים, חשבתי לצרף את מכתבי, בבקשה,

    למדינת ישראל שתחיה,
    מזל טוב ליום הולדתך השישים ושמונה , איחולינו שתהיי חזקה ומצליחה בכל השטחים בהם את מתמודדת ,בביטחון, בכלכלה, בבריאות, בחינוך. ובכלל בכל אשר תפני תעשי ותצליחי, בדברים הידועים ובאלה שאינם. עוד נברכך, שתמשיכי להתבגר ולהשכיל להיות מדינה עבור כל אזרחי הארץ, הן לבוניה והן לבניה והן לכל הגרים בה.
    זה לא סוד שהכאבת לנו רבות במהלך שנות קיומך אבל אין להתעלם מכך שנתת לנו אפשרות להתקיים בתוכך לפי הבנתינו ואמונתינו הישנה, גם נגד רצונך, בזכות הדמוקרטיה פעלת ביושר בהרבה מן המקרים, ובחלק מהם אף נתת לנו מעבר ליכולת הבנתך, ומעל למצופה בזכות יהדותך.
    נכון שרצינו אותך יפה יותר ואותנטית יותר, ופחות ככל הגויים, אבל גם כך, כעת, איך שאת, את יפה, כל כך יפה, עיניך יונים.
    כשאת נלחמת, אנו צווחים בבתי הכנסת שלנו, למענך כי אחרי הכל את שלנו. ואנו איתך, וכשאת מנצחת אנו לא מצליחים להסתיר את החיוך הענק, גם אם את לא רוקדת לפי החליל שלנו. ואם חלילה את בוכה אנו בוכים איתך.
    גם אם לפעמים מתוך לחץ, את פוגעת ומעליבה, ואף שלעיתים אנחנו משיבים לך באותה שפה, זכרי תמיד, אנחנו איתך, כי אין לנו מדינה אחרת! וגם אם היתה, לא היינו עוזבים אותך משום שאת מכילה את אחינו ועצמינו ובשרינו.
    ברוב המקרים אנו לא יודעים לשוחח בפתיחות, וגם כשיודעים לא תמיד זה רצוי, אנו חוששים מדיבור קרוב מידי, משום שהכאבנו הרבה זה לזו, אך ביום הולדתך השישים ושמונה כשאת עדיין כ"כ צעירה ויפה רצוננו לאחל מזל טוב , נכון שאת עדיין בגיל ההתבגרות בו את נעה בתזזיתיות בין תקווה ליאוש בין אהבה לשנאה ובין חמלה לניכור אך אל לך לשכוח שגם אנחנו, החלק המוזר בעיניך, עדיין לא עברנו את אותו הגיל, גם אנו לא יודעים תמיד איך להתייחס אליך, לשגעונות שלך ,ולחכמות שלך, ולאתגרים שאת מציבה בפנינו, בדיוק כמו שאת לא יודעת איך להתנהג עמנו, ואיך להגיב למשימות שבאות מצידנו, אבל ביום הזה שאת ברובך חוגגת, מותר לרגע להרים את הכיסוי ולראות חיוך כואב אוהב.
    כואב אוהב משום שלפעמים את כ"כ אכזרית עד שהתינוקות בדרפור יותר חשובים לך מתינוקינו
    כואב אוהב כי זה רק לפעמים, כשאת נופלת לזרועות הפאנטים שבך , בדרך כלל את בסדר בזכות הדמוקרטיה ובזכות היהדות.
    אוהב כואב כי את נלחמת על חיי כולנו וגם בונה הרבה. וכן, בסופו של דבר את בסדר גם איתנו, אף על פי שאת לא מבינה מה עובר עלינו ומדוע אנו מתנהגים אליך ואל עצמינו בצורה מוזרה (לך).
    אוהב כואב משום שהמרחק הזה ככל שהוא חשוב לנו ולך כך הוא פוגע בנו ובך.
    אך, אם היינו יותר בוגרים ומבינים יכולנו לבנות את הבסיס המשותף חזק, חזק כ"כ עד שהוא יכול להכיל את כולנו כולל את המרחק שבינינו.
    בשנים האחרונות נראה שעוד ועוד קהלים מרגישים בבית לא בבית וחבל, אין בנו שמחה על כך! אנו מקווים בשבילך שתשכילי להכיל את כולם, אולי לא חבוקים זה בזה אך כן עומדים זה לצד זה בכבוד הדדי.
    שוב מזל טוב וכל טוב
    חלק מהמגזר (החרדי)


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • מתי הורוביץ
      2016/05/11 20:25

      שווה לטור בנפרד


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב

השאר תגובה