עבודת הלוויים, והמוסיקה בעבודת ה' // בניהו טבילה

My_violin

פרשת תרומה מזמנת מחשבה על גוונים שונים של עבודת ה', בעבר ובהווה. כפי שמלמדים אותנו חז"ל, בתי הכנסת הם בתי המקדש-מעט שלנו, התפילות הן הקרבנות, ועבודה שבלב ממשיכה את עבודת המשא ועבודת העבודה שבמשכן ובביהמ"ק. שתי עבודות ה' הללו, תפילה ועבודת ביהמ"ק, מקבילות באופיין, לא רק בצורתן. בשתיהן מדובר בעבודתו של יחיד ובעבודה של ציבור, בזמנים שונים או כבחינות שונות בעת ובעונה אחת; לשתיהן קביעויות וסדירויות שצריך לשמור מחד ולהישמר מפני הקבעון שבהן מאידך, ולבסוף, שתיהן מבטאות את שני היסודות העיקריים של עבודת ה': דחילו ורחימו. יראה ואהבה.

אמנם דבריו הידועים של הרמב"ם בתחילת ספר המדע על הדרך לזכות באהבה ויראה מלמדים שאלו הם צדדיו השונים של אותו מטבע ("והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים…", התבוננות בדרך אחת ולא שתיים, הגורמת לכך ש"מיד הוא אוהב ומשבח", וגם "מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד"), ועם זאת הנפש האנושית מתייחסת אליהם אחרת, והיא נמשכת לרוב אל האהבה, ויראה מן היראה.

My_violin

הכתוב בדברי הימים (ב' כ"ט) אומר: "ויעמד את הלויים בית ה' במצלתיים בנבלים ובכינורות; במצות דויד, וגד חוזה המלך, ונתן הנביא; כי ביד ה' המצוה, ביד נביאיו". בפירוש ראשון מפרש רש"י על אתר שמדובר במצוות נביאים לשורר בכלי שיר בבית המקדש. בפירוש שני הוא מביא את דברי חז"ל על האמור בפרשת נשא על עבודת משא ועבודת עבודה – "איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עימה? הוי אומר זה השיר בכלי שיר". האוזן הבוחנת את המילים שומעת בהן כמה דברים: ראשית, מוסיקה היא עבודת ה'. אם עבודה לשם עבודה אחרת, פנימית יותר, ואם עבודה כשלעצמה. לצד עבודת המשא הקבועה והשגרתית, מתקיימת בבית המקדש עבודת עבודה מוסיקלית, שגם היא, כנראה, דרך ליראה ולאהבה.

ואולם, כשאנו חושבים על מציאות חיינו הדתית שבהווה, אנו ממוקדים לרוב ביראה יותר מבאהבה, בדחילו יותר מברחימו. אמנם בשנים האחרונות השיח החינוכי במקומות רבים מדגיש את הצורך להכיל ולאהוב את החניכים, להאיר לפניהם את המאור שבתורה ולהאהיב עליהם שם שמים, בפועל עבודת ה' מתקיימת יותר ביראה ופחות באהבה. בבתי כנסת רבים, קל יותר למצוא את העבודה שבלב (האישי והקהילתי) המקבילה לקרבנות אשם וחטאת, פחות את זו המקבילה לשלמי חגיגה ושמחה, בזמן שהכתוב מצווה: עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה.

לא עניין שולי הוא שמרבית הבנים בחינוך שלנו, בחיידרים ובתלמודי התורה, לא נחשפים כלל בלימודיהם למוסיקה. מעטים, אלה שידיהם משגת ומתגוררים בסביבה בה הדבר מתאפשר, יכולים לאפשר לבניהם השתתפות בחוג מוסיקלי ברמה זו או אחרת, בשנות הילדות הרכות. לרוב, תופעה זו מבוקרת מן הפן האנושי: בנים רבים לא מממשים את יכולותיהם וכשרונותיהם. רשימה קצרה זו מצביעה על הפסד אחר, מטריד לא פחות. בשיחות עם בני נוער לאורך השנים נשמעת הטענה שהם מרגישים צורך, לצד עבודת המשא, בעבודת עבודה מוסיקלית. במצלתיים, בנבלים ובכינורות, בדומה לציווי שצווה ה' ביד נביאיו.

הכותב הינו מפקח בחינוך החרדי,  משרד החינוך

תגובות

השאר תגובה