באנו חושך לגרש // הרב יהושע פפר

4184957127_fcd2bfd4fb_b

באנו חושך לגרש

"וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱ-לֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" — "שמעון בן לקיש פתר קריא בגלויות: 'וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ' – זו גלות בבל; 'וָבֹהוּ' – זו גלות מדי; 'וְחֹשֶׁךְ' – זו גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל; ' עַל-פְּנֵי תְהוֹם' – זו גלות ממלכת הרשעה" (בראשית רבה, ב, ד).

מיוחדת היא גלות יוון בין ארבעת הגלויות. שאר הגלויות הינן טריטוריאליות ביסודן. בניגוד אליהן, יוון לא הגלתה את ישראל מארצם, ולא החריבה את הבית. במקום אופי טריטוריאלי, נשאה הגלות אופי רוחני. מכאן חושכהּ המיוחד.

לאדם המערבי, תיאורה של יוון (העתיקה) כחושך מעלה לפחות גבה אחת. אדם בעל השכלה ממוצעת עשוי לסבור שמכל המדינות והעמים של העולם העתיק, דווקא יוון מייצגת את האור. ולא בכדי.

אורהּ של יוון, אור חכמה שפיזר חושך עמוק של בוּרוּת, ממשיך להקרין על העולם כולו. הגותם של סוקרטס וכזנופון, אפלטון ואריסטו, ועוד דמויות ידועות, הפכה זה מאות שנים לנכסי צאן-ברזל של חכמת המערב, ואף השפיעה עמוקות על חכמי ישראל לדורותיהם. איך אפוא ניתן לכנות את אורהּ של יוון בכינוי 'חושך'?

ניתן לענות על שאלה זו בדרך פשוטה: גלות יוון מכונה "חושך" משום ש"החשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם". גזירות יוון, שכוונו נגד הליבה של דת ישראל, הביאו חושך לעולם, בניסיון לנתק את המימד הא-לוהי. ועדיין, דומה שיש מקום להעמיק עוד בנושא.

חג החנוכה מציין שילוב ייחודי: נס הניצחון מחד, ונס פח השמן מאידך. הזירה המרכזית של נס חנוכה היא שדה הקרב, בה ניצחו החשמונאים את יוון, והחזירו את הריבונות לישראל. מנגד, מצוות ההדלקה מציינת בראש ובראשונה את נס פח השמן – שמונה ימי הדלקה כנגד שמונה ימי אורה.

שילוב זה, בין גשם לבין רוח, מגולם בזהותם המורכבת של בני חשמונאי – כוהני המקדש ומדינאים בעת ובעונה אחת. ככלל, ההלכה מפרידה בין המלכות לבין הכהונה – ועל-כן ביקרו חכמים את בית חשמונאי, כפי שמאריך הרמב"ן (בראשית מט, י). אך ייתכן שדווקא שילובם יחד בנס חנוכה מסמל את הניצחון על יוון.

לאמור: תכליתה של חכמה אינה להתקיים בספֵרה עליונה, ספונה במגדל השן המרוחק, אלא להיות מיושמת במציאות ארצית, גשמית ומורכבת. תכלית זו אינה מופיעה בחלל ריק. היא נובעת מתוך התורה עצמה, הגוזרת כי לחכמת האדם תפקיד ברור: "לתקן עולם במלכות ש-די".

דווקא בזירה זו נוטה הפילוסופיה להתקשות. עולמה הטבעי הוא אבסטרקטי, מרוחק. שם היא שולטת בכיפה בתחומים רבים: אתיקה, אונטולוגיה, מדע מדינה, אסתטיקה, ועוד. אך כמקצוע, שם היא עומדת.

כמובן שהיו מבין גדולי יוון שעסקו בתיקון העולם והאדם – אך במקצוע, הפילוסופיה אינה עוסקת בכך, אלא בחשיבה אודותם: בחיפוש אחר אמת תיאורטית, קונצפטואלית, ערטליאית. כיום, למשל, הדברים ברורים: בהגדרה, תפקידו של האתיקן אינו כולל התנהגות אתית.

גישה זו מנוגדת בתכלית לחכמת התורה, שמהותה הינה "על-מנת לעשות". תכלית העשייה – עשייה גשמית, ארצית – מגדירה את הלימוד עצמו: העוסק בתלמוד תורה, שלא כשאר מצוות, אינו פטור ממצווה מעשית הבאה לידו. כל העיסוק בתורה מטרתו שחכמתה תחול על העולם והאדם.

"נר חנוכה – מצווה להניחה בתוך עשרה" (שבת, כא, ב). גובה של עשרה טפחים מסמל את תחומו הבלעדי של האדם: "מעולם לא ירדה שכינה… למטה מעשרה" (סוכה, ה, א). דווקא שם, למטה מעשרה טפחים, יש להדליק את הנרות. מסרם של נרות חנוכה הוא האפשרות – החובה – לשלב בין קדושת הרוח לבין חומריות החול. האתיקן התורני מחויב, בצו תורני מוחלט, למסקנותיו.

נרות חנוכה, המאירים באור של קדושה את רשות הרבים, מהווים קריאה ברורה וצלולה לנו – בני תורה ולומדיה – להאיר את העולם באורה של תורה.

 

תמונה:  Ron Almog

תגובות

השאר תגובה