המשכיוּת גרסת האבות // הרב יהושע פפר

AAEAAQAAAAAAAAF5AAAAJDMyMmI4ZGJjLTUwYTMtNDAzMS05ZWQ1LTJlZWFlMmJmNzg4MQ

פרשת  שבוע

הרב יהושע פפר – רב ודיין, ר"מ בישיבת חדוות התורה

אברהם הוליד את יצחק: המשכיוּת גרסת האבות

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" (בראשית כה, יט). הנצי"ב מפרש איך הסיפא של הפסוק מתאר את תולדותיו של יצחק: "זהו מכלל תולדותיו, שבכל דרכיו והליכותיו היה ניכר ורשום שהוא בנו של אברהם" (העמק דבר, שם).

דברי הנצי"ב מדגישים מתח מובנה בתיאור המקרא של תולדות יצחק, כפי שנבאר.

שוני והמשכיוּת

מהצד האחד, פועליו של יצחק נראים כרחוקים מאד מאלו של אברהם אביו.

ראשית, למפעל חייו של אברהם אבינו מוקדשים לא פחות משלשה עשר פרקים – שלש פרשיות מלאות. בניגוד לכך, חייו של יצחק מתוארים בשלשה פרקים בלבד המופיעים בחלקה הראשון של פרשת תולדות.

דמותו של אברהם אבינו מוצגת כ"יזם רוחני" ראשון במעלה. אברהם מתנסה בעשרה ניסיונות, לוחם מלחמות, כורת ברית עם הקב"ה, מוליד ילדים בגיל מופלג, מכניס אורחים, מקרב המונים לאמונת הא-ל, נושא ונותן עם הקב"ה, מגרש את הגר ואת ישמעאל, צולח את ניסיון העקידה, קונה את מערת המכפלה, מחנך את בניו, ומוצא שידוך ליצחק. הוא אינו חדל מלפעול וליזום עד יומו האחרון.

שלא כאביו, אצל יצחק ממד היזמות והפעולה נעדר לחלוטין. יצחק אמנם שותף לניסיון העקידה, אך כמשתתף פאסיבי בלבד. כן, הוא משאיר את מלאכת החיפוש אחר זיווגו לאביו. בהמשך, יצחק מצטייר כסביל גם ביחס לבנו עשיו, המאכיל ומכלכל אותו מציידו. אף הברכות שנתן מגיעות לנמען הנכון רק בזכותה של רבקה. מול פועלי אברהם המופלגים, יצחק מצטייר כמרוחק ומנותק כליל מעשייה ארצית.

מהצד השני, את המסר העולה מסיפור חייו של יצחק ניתן לסכם במילה אחת: המשכיוּת.

המקרא מדגיש את נישואיו של יצחק לרבקה, בת-משפחתו של אברהם. לידת בניו מהווה אירוע מרכזי בסיפור חייו, והתוכן הפנימי של פרשת הברכות כולו אומר המשכיות. המעשים האקטיביים שכן מיוחסים ליצחק הינם מעין "העתק-הדבק" מחיי אברהם: העתקת מגורים בעקבות רעב, סכסוך עם המושל המקומי בשל טשטוש מעמד רבקה, התעשרות מופלגת וחפירת בארות.

בהקשר האחרון, העובדה שיצחק חופר את אותם הבארות "אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו", הינה יותר מסימבולית. דבריו האחרונים של יצחק מסכמים את התחושה העולה בבהירות מתוך הפסוקים: "וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם…" (בראשית כח, ד).

מהצד האחד, שוני מוחלט. מהצד השני, המשכיות מובהקת.

אברהם הוליד את יצחק

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק". ליצני הדור (המוזכרים ברש"י) ידעו, ככל הנראה, להצביע על השוני בין אברהם ליצחק. הפער העניק להם הזדמנות לקטוע את ההמשכיות שבין השניים – פעולת קטיעה האופיינית לליצנות.

אל מולם, נראה כי מסר המקרא בסיפור תולדות יצחק הוא שההמשכיות שבין אברהם ויצחק אינה מתקיימת למרות השוני שביניהם; היא קיימת בגללו.

תפילת אברהם, המאיר ממזרח השמש, מתוארת בלשון עמידה: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם, אֶת-פְּנֵי ה'" (יט, כז). מנגד, תפילת יצחק היא שיחה: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב" (כד, סג). "עמידה" היא פעולת צד אחד, מעשה פשוט של תחילת היום; ואילו "שיח" מבטא מורכבות ועומק, תנועת נפש שמקומה בסוף היום.

יצחק ממשיך את דרכו של אברהם בתפילה. ואולם, אינה דומה תפילתו של אברהם המסייד, לתפילתו של יצחק הממשיך. שניהם מתפללים, אך תנועת הנפש שונה בתכלית.

ישנם הורים המבקשים לעשות בילדיהם "מעשה שיבוּט", "תולדותיהם כיוצא בהם". כן יש רבנים ומורי דרך הרואים כל שוני אצל תלמידיהם כסימן כשלון מובהק.

מסורת ישראל, מימי אבות העולם ועד היום, מלמדת אותנו אחרת. המשכיוּת ושונוּת אינם אויבים זו לזו, אלא קרובים וידידים זה לזה. רבים מבין גדולי הדור אחר השואה (בארה"ב ובארה"ק) ראו את עצמם כתלמידי הסבא מסלבודקא וכממשיכי דרכו. האם הם דמו לו בפועלם ובסגנונם? האם הם דמו זה לזה?

דרך ארוכה ורציפה – אותה דרך מופלאה שסללו אבותינו וממשיכה עד ימינו אנו – מרוצפת, בהכרח, במגוון עצום של אבנים טובות.

 

תגובות

השאר תגובה