פשוט לשוב, זה קל // יצחק ברוך

הלא כמה מרובות הלכותיה, וכמה טרחו רבותינו הראשונים עליה, ומדוע אין שואלים בה?!

 

"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל, יד)

מעשה היה בליל ערב יום הכפורים, ביתו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל רחש פעילות נמרצת. בדלת הבית נכנסו ויצאו שואלים ודורשים בהלכות החג. בשעת ליל מאוחרת, כאשר אחרון השואלים יצא מן הבית, פנה הגאון זצ"ל אל בני ביתו ושיתף אותם ברחשי לבו: ראו כמה רבו בדורנו השואלים בדבר ה' זו הלכה, והנה מכל השאלות שנשאלתי היום, אף לא אחת עסקה בּמִצוַת היום, היא מִצוַת התשובה! והכיצד? הלא כמה מרובות הלכותיה, וכמה טרחו רבותינו הראשונים עליה, ומדוע אין שואלים בה?! (הליכות שלמה, עמ' מב).

מפחדים מהאתגר

לעתים היחס הנשגב אל זמן מקודש, מעשה בעל חשיבות עליונה או חווייה בעלת משמעות גדולה, מביא אותנו להלך סביבם סחור סחור, להתמסר כולנו אל ההכנות שלפניהם ואל הטקסיות שבהם עצמם, מבלי עלות בהר ונגוע בקצהו. דווקא משום החשיבות או המשמעות הרבה שאנו מייחסים ל"דבר עצמו", אנו עלולים להחמיץ אותו.

שמא כיוצא בזה אירע לה למצות התשובה. רבנו משה בן מימון ז"ל האריך לבאר עד היכן מגעת התשובה, "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד… וכן יתנחם על שעבר… ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" (הל' תשובה ב, ב); לא זו אף זו, "מדרכי התשובה, להיות השב צועק תמיד לפני ה' בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו… ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו…" (שם ב, ד). אף רבנו יונה החסיד ז"ל הציב בפנינו עשרים עיקרי התשובה, והקדים להם כי "מדרגות רבות לתשובה" (שערי תשובה א, ט).

כאשר האתגר נתפס אצלנו כקשה כל כך, אנו עושים הכל כדי להתכונן לו כיאות, עומדים על כל קוצו של יו"ד בטקסים המבטאים אותו, חרדים לכל דקת בטלה בזמן המתאים לו, כל זאת ועוד – – אך כמעט שלא עוסקים בדבר עצמו. חסרים לנו הרגעים השקטים והשלווים, ההתבודדות עם עצמנו במחשבה על התהליך הנפשי הנדרש מאיתנו, ואולי אפילו עצם השהות הנפשית בתהליך התשובה.

הלא כמה מרובות הלכותיה, וכמה טרחו רבותינו הראשונים עליה, ומדוע אין שואלים בה?!

הלא כמה מרובות הלכותיה, וכמה טרחו רבותינו הראשונים עליה, ומדוע אין שואלים בה?!

תשובה – הקלה שבמצוות

והנה, למרבה ההפתעה, מתוך שש מאות ושלוש עשרה מצוות תורתנו הקדושה, רק על מצות התשובה אמרה התורה בפשטות: ""כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל, יד, על פי רמב"ן בפירושו שם). כך, ללא כל התנייה: קרוב אליך הדבר מאוד. וידועה ראייתו הנפלאה של בעל "מנחת חינוך" (מצוה שסד) על הקלות והמיידיות שבה אדם הופך באמצעות התשובה מרשע גמור לצדיק גמור, מדברי הגמרא (קידושין מט, ב) על המקדש את האשה "על מנת שאני צדיק גמור, אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו".

גם הרמב"ם ז"ל, בדברו על מעלת השב בתשובה, מדגיש את האופי המהיר והמיידי של התשובה (הל' תשובה ז, ו): "כמה מעולה מעלת התשובה! אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל… צועק ואינו נענה… ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו… והיום הוא מודבק בשכינה… צועק ונענה מיד… ועושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ובשמחה… ולא עוד אלא שמתאוים להם…". 'אמש' במשמע הלילה שחלף, והנה אך האיר היום ונשתנה מעמדו של אדם מן הקצה אל הקצה. אכן, קרוב אליך הדבר מאוד!

את מהות התשובה תאר הרמב"ם כזניחת החטא, הן ברובד המעשי והן ברובד התודעתי (ראה לשונו בהל' תשובה ב, ב). במילים פשוטות, התשובה כפי שתיארה הרמב"ם, היא קבלת עול מלכות שמים. כאשר אדם חוטא, על המעשה השלילי נוסף גם רובד הצהרתי: עבירה על רצון ה' היא גם מעין הצהרה על פריקת עול. התשובה מן החטא היא טעינה מחדש של עול המצוות. זו כנראה הסיבה לכך שכמצות-עשה הנמנית במנין תרי"ג מצוות מנה הרמב"ם את הוידוי שבפה, ולא את התשובה עצמה. זו הלא מחויבת מעצם קבלתנו את התורה, והיא המצע שעליו מונחות כל שאר המצוות.

מתוך כך מובנת פשטותה של התשובה, ומדוע היא ישימה בקלות מפתיעה "בכל עת ובכל מקום" (רמב"ן בפירושו לדברים ל, יא). אמנם "מדרגות רבות לתשובה", אולם בבסיסה היא קלה מאין כמותה. אדם גומר בדעתו לקבל עליו עול מלכות שמים. אנו זוכים לעשות זאת פעמיים ביום, כל יום.

אמנם כן, אינה דומה קבלת עול מלכות שמים של צדיק גמור, זה אשר אין כל חטא בעברו וממילא אין כל פקפוק בקבלתו, לקבלת עול מלכות שמים מבעל נסיון מר, המוצא עצמו בלא מעט הזדמנויות מתקשה לעמוד בהתחייבותו. ואולם אין הדבר פוגע בכנות קבלתו. הלא אמת אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם, האלוקים יודע וָעֵד כמה נסיונות עומדים בפנינו, וכמה תעצומות נפש דורשת מאיתנו קבלת עולו ית', ואף על פי כן אנו עומדים לפניו ומבטאים את רצוננו הכן והעמוק לקבל את עול מלכותו, להישמר מן החטאים ולדבוק בתורתו ובמצוותיו. הרהור אמיתי אחד בסגנון זה, באורך זמן קצר במיוחד, הופך את בעליו לצדיק גמור!

עבודת היום

המחשבות הכנות הללו הן מהותה של התשובה. העיסוק הישיר בהן, ההתכנסות בתוך עצמנו וההתבודדות בעמידה לפניו ית' בהצהרת כוונות אמיתיות, אלו בבחינת קיום מהודר של מצות התשובה, שהיא חובת היום.

מוטב לנו לעודד את עצמנו לעסוק בימים אלו ב"דבר עצמו", ולא להירתע מן העובדה שעל גבי מהותה היסודית של התשובה קיימות מדרגות רבות, זו למעלה מזו. אם נביט על התשובה כמהפכה קיצונית קשה מנשוא, נמצא את עצמנו עוסקים בימים אלו בכל מה שמסביב: נאריך בתפילות, נסתום כל חלון זמן פנוי, ננהה אחר פעולות מגוונות המפארות את טקסי היום, אך בדבר עצמו לא ניגע. הדבר שקרוב אלינו מאוד, זה אשר בפינו ובלבבנו לעשותו, יישאר מעבר לים.

בין התפילות הארוכות ומלאות התכנים הנשגבים, ומבעד למגוון הטקסים הנפלאים הממלאים את הימים הנוראים, נשוש על כל רגע פנוי שלנו עם עצמנו, לסדר את מחשבותינו לפניו ית' ו…פשוט לשוב אליו.

תגובות

השאר תגובה