הקהילה והאגו – איך הם מסתדרים? // נתי בקר

טף. צילום JDN

 

הרהורים לקראת מצות 'הקהל'

האחד עלה מן התפוצות וחיפש בית כנסת באזור מגורי בני-תפוצתו, האחר הגיע כי לא הסתדר עם גישתו של הרב בבית הכנסת בו התפלל, השלישי כי נתנו לו הזדמנות למסור שיעור קבוע בשבת בבוקר לאחר התפילה, הרביעי בשל האווירה והניגונים היפים, וכך התאספו להם איש איש וסיבתו בצקלונו, והתאגדו מרצונם או בהיסח דעתם לכדי קהילה חמה, תומכת ואכפתית, אי שם בארץ ישראל של שנת תשס"ד. המצטרפים ממספר 40 עד 50 כבר באו רק בגלל ההטרוגניות וריבוי הגוונים. ולא שלא היו משברונים פה ושם. היו. ריבוי גוונים איננו בהכרח מתכון בטוח לשלום בית. אבל היה ויש בה, בקהילה זו, נוסחת קסם עמה היא דולגת מכשולים ורצה קדימה, וסמכו עליי כי אני כותב מהיכרות די קרובה. הנוסחה למעשה די פשוטה: פרטיות הפרט איננה באה על חשבון כלליות הכלל, וכן להיפך. אין הכלל נוטל קרדום וחופר בדלי"ת אמותיו של הפרט, בהנהגותיו האישיות ובבחירותיו, ואין הפרט, כולל ה'חשוב' ביותר, יכול או מורשה להגשים את גחמותיו האישיות במרחב הציבורי, המתנהל על פי מתכונת עבודת השם המסורה לנו מדור דור.

וכדי שכל זה יקרה צריך היה שחברי הקהילה יעשו מעשה של אנשים בוגרים, ויעבדו על האגו שלהם. יוותרו, יפנימו שהאגו של הכלל גדול יותר ועדיף מן האגו של הפרט. וזה בהחלט מעשה של אנשים בוגרים, כי לילדים למשל, או לבוגרים שמתנהגים כמו ילדים, קשה עד בלתי אפשרי לעבוד על האגו.

טף. צילום JDN

טף. צילום JDN

להיות אנשים של כלל

כך ניתן אולי לפרש את דברי הגמרא בחגיגה דף ג' ע"א, לגבי מצוות הקהל (הקרבה אלינו מאד אכי"ר): "אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה הם באים?" ומתרצת הגמרא – בניגוד להמלצה הפדגוגית המקובלת גם על הגמרא עצמה במקומות אחרים, לפיה כדאי ורצוי שהטף יבוא לחוות ולחלחל לתודעתו חוויה עילאית של לימוד תורה ועבודת השם – "לתן שכר למביאיהם"! שכר למביאים הוא לא דבר של מה בכך, אך כלום אין שכר ותרומה לילד עצמו בחוותו התכנסות תורנית כה מרשימה? אלא שלהיות במצב של 'הקהל', במצב בו כולם כולם, על מסורותיהם ומנהגיהם השונים מתכנסים אל תורה ועבודת השם משותפת, צריך מידה רבה של וויתור והבנה שלכלל יש חשיבות רבה יותר מעבודתו של הפרט, ועלי כעולה לרגל לעשות הכל על מנת להיות חלק מהדבר הזה, גם אם זה לא נוח לי ואולי גם אינני מסכים תמיד עם כל דעה ומנהג. לזה מסוגל רק אדם בוגר. ה'טף' מגיע כדי ליתן שכר למביאים בעצם טרחתם להביאו אל המאורע הגדול, אך הוא עצמו קטן מידי, אגואיסט מידי ובעל דרישות אישיות רבות מידי, מכדי להבין את המשמעות של להיות חלק מ'כלל'.

הקהילה הנ"ל התפתחה לכלי איכותי מדרגה ראשונה להרמת קרנו המנטאלית של הפרט שחש שולי, מיותר או אפילו דחוי במקומות אחרים. הקהילה הנ"ל התפתחה לכלי איכותי מדרגה ראשונה להעלאת רמתו ואיכותו של הנוער הצומח בקרבה. ולא באפס מאמץ היא הגיעה לכל זאת, ולא באפס מאמץ היא משמרת כל זאת. שימורה כקהילה תורנית איכותית המקדשת כמעט כל אמצעי על מנת להגדיל תורה מחד, לצד הסברת פנים ונתינת מקום לכל פרט ודעה מאידך, זוקקת מידה רבה של בגרות אישית של כל אחד מחבריה, שלעצמם סבורים שאין כל חידוש בעובדת היותם, ואין הם מהווים 'סיפור' פובליציסטי ראוי לפרסום.

עומדים אנו בפתחו של יום הדין הגדול. רבותינו אבירי המוסר כתבו שאחת העצות לזכות בדין היא להיות 'איש של כלל'. אין הדברים פשוטים כלל ועיקר. הדבר מצריך מאמץ והתגייסות. אך בזה אנו בטוחים: קודם כל 'להיות איש' ואחר-כך 'של כלל'. כי קטן לא יכול להבין מהו 'כלל'. שנה טובה ומתוקה!

 

תגובות

השאר תגובה