כיצד מתמודדים עם נפילה? // משה ויטמן

המרגלים. צילום: דר אבישי טייכר. פיקיוויקי

 

שבת פרשת שלח לא הייתה השבת הראשונה בה בני חזר מהחיידר עם טענות קשות על נשיאי ישראל, זה קרה כבר לפני שבועיים, כאשר למד על איחור התרומה של הנשיאים והשאלה "אבא, למה הם התעצלו?" לא נתנה לו ,ובעקבותיו גם לי, מנוח. השבוע, עם הלמידה על חטא קורח ונשיאי העדה לבטיו, מן הסתם, רק יתגברו.

לא נעים, אך יחד עם הסיפורים המרוממים על האבות הקדושים וניסיהם הגדולים מחייבת אותנו התורה ללמד את בנינו גם על הצד הפחות מרומם של דורות ראשונים: חטא העגל, חטא המרגלים, קורח ועדתו, צרעתה של מרים ועוד. חובה עלינו ללמד וגם להסביר, אבל איך באמת עושים זאת? איך מסבירים לילד רך על טעויותיהם/חטאיהם של נשיאי דור דעה? איך לא הורסים לו את הידיעה הבסיסית הנתפסת אצלו בפשטות ותמימות כי "צדיק" הוא מי שלא עובר עבירות. האם לא היה 'נקי' יותר לא לעסוק כלל בחטאים?

בין ירידה לנפילה

"שבע ייפול צדיק וקם" אמר החכם מכל אדם ובזאת הורנו כמה מסרים: ראשית, גם צדיק יכול ליפול, ויש שיאמרו אף חייב. שנית, גם כאשר הצדיק נופל הוא עדיין נשאר "צדיק", ולכן גם אם זה קורה שוב ושוב, הוא תמיד יקום. ואחרון: גם כישלונות של צדיקים הם בגדר "נפילה". כלומר, השימוש במושג "נפילה" ביחס לכישלון מוסרי, מורה כי מצב זה אינו טבעי. לשכיבה על הקרקע מתוך בחירה לא ניתן לקרוא "נפילה". נפילה היא דווקא כאשר השכיבה נעשית בניגוד לרצונו של האדם, בעקבות סיבה חיצונית כמו חולשת הגוף או היתקלות במכשול. אם כן, המסר החשוב הטמון בדברי שלמה הוא שבחירה ברע, כשהיא נעשית על ידי צדיק, דינה כנפילה, כמעידה אקראית. מדוע? משום שכאשר האדם חפץ בטוב וכל סיבת ירידתו וחטאו הינה חולשה רגעית או היתקלות במכשול, ניתן להיות סמוכים ובטוחים כי רצונו העמוק בעשיית הטוב יעמידהו על רגליו שנית. זאת, בלי כל קשר לעובדה שעל כל אדם לתת את הדין על מעשיו, יהיה צדיק או ח"ו רשע.

ואולי זה הוא גם המסר של התורה בסיפור חטאי האבות, ללמדנו כי יחד עם הידיעה הכללית בנוסח "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" המושרשת בליבנו כלפי כל ענקי הדורות, עלינו לדעת כי גם הם יכולים ליפול ודבר זה אינו מפחית מגדלותם. המרגלים, מרים, קורח ועדתו, נפלו, חטאו ואף נענשו, אבל הם נשארו 'דור דעה'. כלומר – לא חייבים לחפות על הצדיק ולהצדיק את המעשים, אלא אדרבא, עלינו לדעת כי גדולתו של אדם אינה נמדדת באי-יכולתו ליפול, אלא במגמה הכללית של מעשיו.

את עיקרון זה עלינו להנחיל לעצמנו ולילדינו, את ההבחנה בין בחירה ברע שנעשית בתור מצב קבוע לבין בחירה שנעשית מחמת נפילה. כל חטא הוא רע, אך בעוד מצב קבוע של חטא מגדיר את האדם כרשע, מעידה אקראית אינה אלא "נפילה" אשר עלינו לקבלה בהבנה, להפיק ממנה לקחים ולהמשיך במרץ הלאה.

לא זו בלבד, אלא שבשביל לדעת איך לקום, צריך לדעת גם איך ליפול. הרב דסלר מייחס את התפילה "והסר שטן… מאחרינו" לתחושה המתלווה לאדם לאחר חטא וגורמת לו להרגיש פצוע וחבול, נחות ולא שייך. תחושה זו היא מעשה שטן שהמלחמה נגדו היא ההבנה כי עולם רוחני אינו מצבור של מעשים טובים אלא בנייה עקבית ושיטתית, כך שגם אם נפלנו, עלינו לנער את האבק ולהמשיך הלאה.

תגובות

השאר תגובה