והזר הקרב – על זרים וזרֻות // נתי בקר

אוניברסיטה?!

 

יום שני. בתקופה זו של חיי, ימי שני הם ימים עמוסים. רצף של תחנות ופגישות עם אנשים מגוונים מקהילות שונות, המתחיל בשיעור באוניברסיטה, עובר במקום העבודה שלי במגזר הציבורי, ממשיך למפגש לימוד משותף לחרדים ולשאינם, ומסתיים בחברותא עם הבן בן ה-13 ללימוד הדף. אך ביום שני האחרון השתלבה לה עוד תחנה בסדר יומי, ומה לומר? תחנה לא מוכרת, זרה.

במסגרת עבודתי אני מנסה לסייע לנערים חרדים אפופי שאלות של זהות אישית, לפלס את דרכם לעולם אחר, בוגר יותר או שלא. אך בשבוע שעבר מצאתי את עצמי מטייל עם נער לא-דתי בין שביליו המטופחים של קמפוס חינוכי מפואר במטרה לבדוק אתו את האפשרות שיצטרף לשם בשנת הלימודים הבאה. הפטוניות הרעננות והשיחים הגזומים להפליא לימדוני שעשו כאן השמטה לשנת השמיטה, והניגודיות בין המראה המלבלב הזה לבין שלט שמספר בהבלטה על שלושת הדברים עליהם העולם עומד (כן, גם תורה), הייתה קצת מעוררת תמיהה.

והנער נער. עלה מחו"ל. הוריו התגיירו. אחר התגרשו. למד בתלמודי תורה וישיבות חרדיות. עתה הוא חילוני. המון מעברים. שאלת הזהות האישית שלו עובדת שעות נוספות. ואתה עובד סוציאלי חרדי, והילד הזה הופנה אליך כי מה לעשות הוא מגיע מרקע חרדי, ואין לך מושג במסגרות חינוכיות וטיפוליות שאינן חרדיות. ואתה הולך אתו לראות מקומות גם כי במגזר הציבורי יש נהלים, יש חשיבה ויש פיקוח, ואתה חלק מהמערכת וזה לא ממש משנה מה הרקע האישי שלך, וגם כי אתה באמת מאמין שמה שטוב לו עכשיו זה למצוא מרגוע לנפשו היגיעה, ולא בהכרח במקום חרדי, אבל הכל זר ומוזר, משהו לא מתחבר לך, ואז אתה קולט שגם לו לא.

אין לו בעיה עם המקום. יפה כאן. משקיעים בלימודים. והוא דווקא אחד שמסוגל מבחינה לימודית. אבל "בכל מקום שאליו הגעתי הייתי צריך להשלים פערים". תחושת כישלון מתמשכת. פערי שפה, פערי סוציאליזציה, פערים לימודיים, ופערים דתיים. אתה מבין שהבחור במרדף אינסופי אחר משימות שאחרים הטילו עליו. משימות שאף אחד אחד לא דאג לשאול אותו איך הוא אתם ושאף אחד לא היה שם בשבילו לטפוח על שכמו וללחוש לו שהוא מסוגל. למקומות השונים מהם הוא מגיע ואליהם הוא הולך יש מכנה אחד משותף – בכולם הוא מרגיש לא שייך. זר.

ואתה חושב על עצמך ועל החיים שלך, ועל המצבים הרבים שבהם הרגשת זר, ועל כך שבכול המצבים האלה היה שם מישהו, הורים, אישה, חברים, שגיבו אותך ונתנו לך להרגיש מצוין עם עצמך, למרות הזרות הסוציאלית המתבקשת למשל באוניברסיטה, ואתה מתחיל לחשוב: אולי אני בעצם מבין את הנער הזה, אני יכול אפילו להזדהות אתו.

מה זה זר? מהי התחושה שחשים זרים? בפרשת קורח מופיע המושג זר פעמיים: 'אש זרה' ו'הזר הקרב יומת'. בשני המקרים אין הכוונה לתחושה לא נוחה של להיות במקום לא מוכר. הכוונה היא להיות במקום שאתה לא רצוי בו. האש של קורח לא הייתה רצויה, כמו גם כניסתו של אדם מישראל, שאינו כהן, מבית לפרוכת. ברור שלהיות במקום לא מוכר זה לא תמיד נעים ולא תמיד נח. אבל כשבחוויה הסובייקטיבית שלך אתה גם לא רצוי, כי אתה בכלל חוצניק, וגוי, ואיפה אבא שלך, ולמה אין לך מושגים בסיסיים בגמרא, ומה זה האקצנט המוזר הזה בדיבור שלך, אז זה הרבה יותר מלא נח ולא נעים.

בפעולות קטנות שלנו, בלקחנו אחריות על עתידנו ועתיד הציבור הסובב אותנו, נוכל להביא לכך שהזר הקרב… לא יומת.

 

תגובות

השאר תגובה