מנהיגות אמת: תנועה של שינוי //  הרב יהושע פפר

ויצץ ציץ ויגמול שקדים... צילום: יובל גזית. פיקיוויקי.

שלא כצפוי, בליעתם הנסית של קרח ועדתו לא הביאה את פרשיית המרד במשה רבנו אל סופה. למרות הגילוי האלוקי הברור שאישש חד-משמעית את מנהיגותו של משה ואת בחירתו של אהרן, רוח העם טרם שקטה: "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" (במדבר יז, ו).

תלונתם הנשנית של בני ישראל הביאה עליהם סכנת כליה, כדבר ה' אל משה: "הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". המגפה אכן החלה להפיל חללים מתוך בעם, והיא נבלמה רק בזכות הקטורת שהקטיר אהרן בפקודת משה. אך למרבה התמיהה, גם בזאת לא באה הפרשיה לסיומה. מתוך הפסוקים מבואר שתלונות בני ישראל על מנהיגותם של משה ואהרן לא הייתה שוככת אלמלא הוכחת המקלות, שמטרתה הייתה להחזיר את האמון במנהיגי העם: "וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת-תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם" (שם, פסוק כ). שמות שנים-עשר השבטים נכתבו על שנים-עשר מקלות, כאשר שמו של אהרן נכתב על מקל שבט לוי. המקלות לנו באהל מועד, ובבוקר ההכרעה הייתה חד-משמעית: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים". משם והילך, לא ערער אדם על מנהיגותם של משה ואהרן.

וכאן הבן שואל: מה בין האות הראשון לאחרון? האם בקיעת הארץ או קטורת העוצרת מגפה קטלנית הם מופתים פחות משכנעים? על שום מה היה צורך בנס נוסף כדי להוכיח את מנהיגותם של משה ואהרן?

בין השלילה לחיוב

מובא משמו של הרב יחזקאל אברמסקי כי פרשה זו מורה לנו כלל גדול במנהיגות. ההבדל בין המופתים הראשונים לפריחת המטה מונח בהצלחה. כדי לבסס מנהיגות, חובה להראות מפעל מצליח, משגשג. ובמילים אחרות: יש להבחין בין החיוב לבין השלילה, בין עשייה בעלת תנועה חיובית לבין עשייה שיסודה תנועה שלילית.

הנס הראשון של בליעת קרח ועדתו באדמה, כמו גם הנס השני של עצירת המגפה על-ידי הקרבת הקטורת, היה בדרך של שלילה – "סילוק הבעיה", אך אין די בכך. מדובר אמנם בנס מרשים, אך לא על הנס לבדו יתמנה המנהיג. רק הגילוי האחרון, שבא בדרך חיוב ולא בשלילה – הפרחת ניצני פרחים במטה אהרן – היה בכוחו לסתום את הגולל על הפרשיה ולבסס את מנהיגותם הנצחית של משה ואהרן.

ייתכן שנמצא דרכים יותר משכנעות ליישב את הקושי שבפסוקים אלו; אך היסוד העולה מדברי הרב אברמסקי לא יסולא בפז: מנהיגות אמת היא מנהיגות בדרך של חיוב, לא בדרך שלילה.

ישנם מנהיגים העוסקים בסילוק בעיות – בכיבוי שרפות ומזעור נזקים. כמובן שאין לזלזל בחשיבות של שירות הכבאות. אבל פרס למנהיגות לא יינתן למי שכיבה יותר שרפות, אלא דווקא למי שהצליח לגבש מדיניות חדשנית ופורצת דרך שתמנע את השרפה הבאה.

ניהול ומנהיגות – שימור ושינוי

ישנו חילוק מהותי בין מנהיגות לבין ניהול. המנהל היעיל מעודד יציבות; המנהיג יוזם שינוי. אלו שני דפוסי פעולה שונים בתכלית. תפקידו של המנהל הוא בשלילה – לשמר ולחזק את הקיים. תפקידו של מנהיג הוא בחיוב – לשנות.

הרב שלמה וולבה זצ"ל היה מספר כי בישיבת מיר באירופה, טיבו של בחור לא נמדד לפי מידת ה"שטייגן" שלו במשך שנות לימודו, אלא לפי מידת השינוי שעבר עליו. ובתרגום שלי: האם הוא הרחיב את הקומות הקיימות באישיותו (שטייגן), או שמא בנה בתוכו קומות חדשות (שינוי).

זה אפוא ההבדל התהומי בין "מנהל" לבין "מנהיג" ביחס לעבודתו הפנימית של האדם. אך מהפנים ניתן להקיש גם על הפן הכלל-חברתי: מנהל טוב הוא מי שיודע לשמור על הבית מכל משמר – פעולה חיונית בהחלט, אבל מנהיג טוב הוא מי שיודע להרחיב את הבית, לבנות לו קומות חדשות, ולשכלל אותו בשיפוץ מרהיב.

במבט רחב, רבים הם בעלי כושר ניהול, וכנגדם מעטים הם מנהיגי אמת – יחידי סגולה היודעים ליזום שינוי נבון בהתאם לצרכי הזמן. אך במבט פנימי יותר, דומה שבכל אדם נמצא כוחות של ניהול ושל מנהיגות, של שמרנות מחד ושל שינוי ופריצת דרך מאידך – כל אחד לפי התרכובת הייחודית בה ניחן. במובן הזה, פריחתו ושגשוגו של מטה אהרן הוא נחלת הכלל: "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים".

תגובה אחת
  • 01
    יסמין
    2015/06/19 14:34

    תודה על המאמר!
    יש מקום לבדוק האם בציבור החרדי דווקא השימור נחשב לפעולה חיובית של הצלחה ושגשוג, ואילו השינוי – לפעולה שלילית, באשר הוא שולל את המצב הקיים בהווה.
    בהנחה שתפיסת העולם החרדית אכן הפוכה, הרי ש"מבחן ההצלחה" אותו הציע הרב אברמסקי יהיה דווקא מורכב להוכחה ע"י מנהיגי אמת בדורנו. שהרי, כל מנהיג שיציע שינוי מייד ייקטל ע"י החברה, ולא תינתן לו ההזדמנות להוכיח עשייה והצלחה.
    אני רואה במאמר זה קריאה רדיקלית אל כל פרט ופרט להיות המנהיג של עצמו. האם קריאה זו בעצם קוראת לנפץ את תקרת הזכוכית של "דעת תורה" במובנה החרדי הפשוט?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה