אלי אדלר: תורה עם דרך ארץ

פרוייקט מתעדכן: מיתוג ההתחדשות החרדית, בעד, נגד, ומדוע
אלי אדלר

בתקופה האחרונה מתגבשת לה קבוצת אנשים המעוניינים לחזור לדרך החרדית שהיתה נהוגה כאן עד לפני שנים לא רבות.

התנהלות קפדנית לפי דרך התורה. לימוד תורה למעוניינים בכך. השתלבות בעבודה, בצבא, בלימודים אקדמאיים וקביעת עיתים לתורה למעוניינים בכך. לימודי ליב"ה במוסדות החינוך. "חנוך לנער על פי דרכו". שלילת הגזענות במוסדות החינוך. פיקוח על מוסדות החינוך. שקיפות. יושר. מתינות. ועוד.

במסגרת הגיבוש החל דיון מה שם יקראו לה לקבוצה, וההצעה הראשונה היתה "חי"ש"-"חרדים ישראלים".

לענ"ד, למרות ששם הוא לא מאד חשוב, אם כבר הוחלט שיקראו בשם, חשוב שהשם יהיה כזה שיבטא את השאיפות אליהן חותרת הקבוצה, שם המבטא ערכים, שם שלא יעורר אנטוגניזם, ורצוי מאד שזה יהיה שם שלא יצטרכו להסביר אותו או להתגונן בגינו. במילים אחרות, שם שיהיה "חזות" ראויה ומכובדת כלפי חוץ, ושיהיה "חזון" כלפי פנים. דהיינו שיבטא את השאיפות של אנשי הקבוצה.

השם "חי"ש", עם כל היותו "צעיר" וקליט, חסרונותיו מרובים. אמנם הוגי שמו התכוונו לרצון להשתלב בחיי המקום בו אנו חיים, אבל אין יותר מדי ערכים "ישראליים" שאדם חרדי "יאמצם" אל חיקו ללא סינון ומיון קפדניים. ה"ישראליות" מבטאת בעיני החרדי המצוי את הציונות, שנתפסת כמי שניסתה לבנות אורח חיים ערכי שיחליף את ערכי התורה ויבוא במקומם, וכמי שניסתה לעקור את הדת מהעם היהודי.

אז למה צריך מראש ובמודע לבחור שם אותו יצטרכו האנשים להסביר או להתגונן מפני הקונוטציות השליליות האוטומטיות המתלוות לכך ("לא. הכוונה היא לא לחילוניות, הכוונה היא לאחריות על החיים כאן". "לא. אנחנו לא ציונים, רק אכפת לנו ממה שקורה כאן")?

הרי האנשים בקבוצה אינם מעוניינים לפרוש מהציבור החרדי ולהקים קהילה נפרדת-מנותקת בעלת אורח חיים שונה. כל האנשים גדלו בציבור החרדי, מחוברים אליו בעבותות וקשורים אליו ואל הווייתו הבסיסית. אז למה לבחור שם שיבטא בעיני רבים מעין "דתיות-לאומית" (או "חרדיות-לאומית")?

היו גם כאלה שטענו שצריך להשתמש בשם "פא"י".

גם עם השם הזה יש מספר בעיות. ראשית, השם הזה "תפוס" ע"י מפלגת "פא"י" ההיסטורית, שאמנם אינה פעילה כמפלגה אבל היא קיימת כגוף משפטי וכעמותה פעילה. ושנית, השם הזה מתקשר אסוצייטיבית עם פוליטיקה, דבר שלא כולם אוהבים או רוצים להיות מעורבים בו.

בגלל כל זאת ובגלל סיבות נוספות שאפרטם מיד, העלו אחרים את המושג "תורה עם דרך ארץ" כשם ראוי.

המושג "תורה עם דרך ארץ" מוכר וידוע מזה שנים רבות ואין צורך להסביר את הרעיון העומד מאחוריו. המושג מקובל כמושג "חרדי" (וגם אם לא נהגו כך בהונגריה למשל, הדבר ידוע כשיטה שהצילה את יהדות גרמניה מלהסחף אחרי הרפורמה), שלמרות "חרדיותו" משלב גם מושגים של לימודים אקדמאיים ויציאה לעבודה, וגם שמירת תורה ומצוות קפדנית.

המושג הזה מדבר על התאמת ההתנהלות לפי הבעיות המתגלעות בכל תקופה תוך כדי התבצרות באורחות חיים חרדיים, ולא התנהלות של קיבעון מחשבתי שלא מצליח להתמודד עם מצבים מורכבים ומשתנים.

(למעשה החזו"א עצמו, שהוא אבי החרדיות דהיום, דגל בשיטה הזו, גם אם לא כינה אותה בשמה המפורש. לדוגמא, הוא סבר שמותר וצריך ללמד בבתיה"ס ובישיבות בעברית ולא ביידיש, כי "מלחמת השפות" היא מלחמת עבר בה כבר הפסידה היהדות החרדית ולכן אין טעם להתעקש על דבר שעבר זמנו ויש להשתמש בכלים עכשוויים ע"מ לחנך לתורה ומצוות. הוא זה שסבר שהחרדים צריכים להשתתף בבחירות לכנסת כבוחרים ולהקים מפלגה כנבחרים ועוד).

והמושג הזה מדבר למעשה על "דרך ארץ" בשני מובניו. הן מבחינת חיי המעש, קרי-עבודה, והן מבחינת חיים של יושר, מידות טובות, נימוס, נקיון, הקפדה על החוק, אסתטיקה, הקפדה על בן אדם לחבירו ועוד ועוד.

יתרה מזו, יודעי העיתים יודעים שלמעשה מה שהציל את כלל היהדות החרדית, היתה השיטה הזו והאנשים שחונכו על ברכיה. אילולא הם, לא היתה קמה "אגודת ישראל" שהיוותה מחסום חזק בפני הסחף לציונות, שהיא זו שהקימה את מוסדות "החינוך העצמאי", שהוא זה שגידל דורות של אנשים יראים ושלמים. כל עולם התורה ועולם החסידות המפוארים דהיום חבים את עצם קיומם לחניכי שיטת "תורה עם דרך ארץ". אילולא שיטה זו, העם היהודי כיום היה מורכב מחילוניים, מדתיים-לאומיים ומקומץ של כמה מאות חרדים קיצוניים שהיו מתבצרים להם בין חומות מאה שערים ומבכים כל יום על עוד מישהו מהם שחצה את החומות והלך לבלי שוב. היהדות החרדית היתה נמחקת!

כל הסיבות הללו הביאו אותי למסקנה שזו החזות וזה החזון אותו רוצה אני לראות ככותרת לכל מה שיעשה, יוקם וייבנה ע"י אנשי הקבוצה, "תורה עם דרך ארץ"!

2 תגובות
  • 01
    שושנה
    2016/01/20 22:17

    מאמר מצוין, תודה


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    אליהו
    2016/02/14 16:26

    אין סיבה להתקרב למדינה , יש סיבה להתקרב לחיים.

    בחזוני אני רואה אדם שמתייחס למדינה בקרירות ובכבוד כלומר יחסים טובים, לא חיבוקים ונשיקות, האדם הזה יוכל להקרא חרדי של תורה עם דרך ארץ.
    למעשה כך מתייחסים החרדים למדינותיהם בכל העולם (אולי למעט הצרפתים שיותר מחוברים)

    .


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה