חברה שלמה חוזרת בתשובה? דרוש פיתרון יצירתי!

רחלי איבנבוים מצביעה על הקושי שלנו לחזור בתשובה כקולקטיב, להכות על חטא הציבור, ויש גם פיתרון.
רחלי איבנבוים

האקלים מלא בתכונה לקראת פריסתה של השנה החדשה. תכונה שאינה דומה להכנות לכל חג אחר כי היא תנועה של הנפש. מגזר שלם שב בתשובה בימים אלו, בני ישיבות מעמיקים ב"שטייגן" של לימוד ומאריכים בתפילות, בנות הסמינרים בכנסי התעוררות, הלוואות שכמעט נשכחו, מושבות לבעליהן. בני הקהילה החרדית נמצאים בימים של חשבון נפש מדוקדק, זהירות על קלה כבחמורה, רגישות לזולת ובעיקר – קבלה לעתיד. אנחנו עטופים בניסיון כנה להיות טובים יותר. הרבה יותר. השנה החדשה, שנת תשע"ו, תמצא בבתי הכנסת אנשים ונשים שהתכוננו לקראתה תקופה ארוכה, הם אמנם ישאו תחינה ובקשה מתוך תקווה שהיא תהיה טובה איתם אבל הרבה לפני כן – היה להם חשוב להיות טובים יותר עבורה. להיות ראויים לה.

תהליך התשובה אינו מתקיים רק למשך תקופת הימים הנוראים. העבודה על המידות הינה משימה תמידית ותנועת המוסר היא אחת מתנועותיה העיקריות של הנפש החרדית. במובנים אלו החברה החרדית היא אכן חברת מופת.

התנועה הביקורתית הזו, המבט הדקדקני פנימה ועצירת הנשימה למראה פגם התנהגותי כל שהוא  – הינו תהליך אישי מאד, אינטימי וכמעט חשאי. על כן מפליא עד מאד לגלות כי הלגיטימציה לקיומו בזירת הפרט – מתהפכת לחלוטין כאשר גבולות הטריטוריה גדלים וחשבון הנפש הופך להיות קולקטיבי. אנחנו חרדים ונרעדים מקיומו של שבט מוסר חברתי. וקשה לנו להכיל את שיעתוקה של אותה תנועה עדינה של כמיהה לשלמות ותיקון פגמים באופן פומבי.

עצם ההכרה בקיומו של חטא קולקטיבי כזה או אחר נתפס כערעור משמעותי של אורח החיים, כסכנה להמשך קיומה, כזעזוע חומות הבדלנות. הבעת חרטה על השתרשותן של נורמות ציבוריות שגויות שוות ערך לבגידה וקבלה לעתיד הרי היא כסטייה מדרך היישר. מציאות זו מקבלת ביטוי במגוון צורות, לעיתים במאמרים ארוכים ומנומקים ולרוב בטוקבקים נזעמים המשתמשים בשורת המחץ – "זה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ!"

וידוי.

ממה נובע ההבדל המהותי הזה בין האופן החיובי בה נתפסת התשובה האינדיווידואלית לבין הדחיה הכמעט אוטומטית לתיקון הדרך הקולקטיבי?

הרמב"ם מפרט ומחלק את תהליך התשובה לארבעה שלבים קבועים. ראשיתם בהכרת החטא ועזיבתו, בהמשך חרטה, לאחר מכן וידוי ורק השלב האחרון הינו קבלה לעתיד. שלושת השלבים הראשונים מתבוננים אחורה, מבקשים מהאדם לשאת באחריות למעשיו, להבין כי שגה ורק לאחר מכן ניתן להתקדם הלאה. מכאן נגזר האתגר הגדול עד הכמעט בלתי אפשרי שלנו לשעתק את התהליך ולהופכו לדפוס התנהלות של חברה שלימה. הרי החברה שלנו אינה נראית כפי שהיא מתוך מקריות או אוסף של התנהגויות. היא נבנתה ועוצבה ע"י גדולי ישראל, רבנים ואדמו"רים. הם אלו שפסקו בכל תחומי החיים, הם אלו שהמליצו כיצד על החברה לנהוג. הם, מנהיגי העדה ואין להרהר אחריהם כלל וכלל, והרי נאמר במפורש בחומש דברים- "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". גם צדיק שנראה חוטא בלילה אין לתהות אחר מעשיו שוב ביום. אם כך, ברור כי הנסיון לשעתק את תהליך התשובה האינדיבידואלי לכזה ציבורי הינו בלתי ניתן להכלה ונדחה על הסף ע"י חרדי ירא שמים הנשמע לרבותיו. הרבה לפני שחרדי טיפוסי מתבונן מה הלאה ומה נדרש לקבל לעתיד, הוא מרגיש שאיננו מסוגל לשמוע את דברי ההכרה על החטא שנתפסים כביקורת גלויה על גדולי ישראל חלילה. החרטה מייצגת דעה עצמאית וחתרנית והוידוי כמוהו כהתרסה בוטה. הסיכוי של תהליך כזה להצליח, נדון לכישלון מראש.

אלא שבחברה שאיננה מתנהלת מתוך חשבון נפש קולקטיבי תמידי – ההכרה בקיומם של סטיות תקן וטעיות הסתברותיות נידונה להתנוונות או אפילו להתדרדרות. בלתי ניתן להגיע למטרה הנכספת – קיומה של חברת מופת מבלי לעצור רגע ולהתבונן האם פנינו מועדות לכיוון הנכון. כדי להצליח לעשות זאת בכל זאת, עלינו לאמץ דפוס שונה מעט של תשובה קולקטיבית, תשובה שאינה נובעת מעולמה של תנועת המוסר כזו האינדיבידואלית, אלא דווקא מעולמות החסידות. זו שמאמינה בעליונה של הנפש האנושית. זו שנובעת אודות לייעוד הנשגב, שמסתכלת בעיקר קדימה ובוחרת לא לדשדש כלל בעבר, שכמעט ואינה מכה על חטא, אלא נובעת מתוך סליחה ומחילה פנימית. היא דורשת לבחור בדרך המרוממת יותר מתוך מחויבות למשימה, מתוך אהבה וקבלה עצמית אמיתית.

רק זו היא הדרך בה נצליח לעורר שיח חברתי אמיתי ופנימי. עלינו להתרחק מחיפוש אשמים אך להתקרב ולחתור נואשות לתיקונם של פגמים. מותר לנו להבין מדוע החברה שלנו נגועה בגזענות כחברה שנבנתה על שרידים עשנים מחורבנה של יהדות אירופה, מותר לנו להיות מלאי חמלה לאינסטינקט ההסתגרות שלנו לאחר שנות גלות כה ארוכות, מותר לנו להבין את הקושי בהשלת דפוסים שוביניסטים כחברה מסורתית. מותר לנו לסלוח לעצמינו באמת לגבי העבר ולא לעסוק בו. בתנאים הקיימים, רק כך נצליח להטמיע, את השיח המתבונן קדימה לחברה הרמונית יותר שלימה ומתוקנת. רק ככה נצליח להיות ראויים לה לשנת תשע"ו מלאת טוב, שמחה וגאולה.

הכותבת הינה ראש תחום חברה חרדית במכון שחרית

3 תגובות
  • 01
    זאביק
    2015/09/10 12:04

    נו, באמת
    אם את רוצה לשנות משהו תפסיקי לשלם את מס השפתיים לגדולים. במאתיים השנה האחרונות הם נכשלו כשלון מוחלט ולא הצליחו לשמור על עם ישראל כשומר מצוות. כעת ההיסטוריה חוזרת על עצמה וחוזרים בדיוק על אותן שגיאות ששגו באירופה

    מי שהציל את היהדות באירופה זו שרה שנירר שצמחה מלמטה והושפעה מיהדות גרמניה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    נתי בקר
    2015/09/11 11:26

    יפה! כתיבה משובחת! אבל אולי… אולי התשובה הקולקטיביסטית, בנויה דווקא מכמה אלפים טובים של 'תשובות' אינדיווידואליסטיות של חרדה וידוי וקבלה, מתוך רצון אמיתי למלא את גביענו שלנו, על מנת שבבא העת הוא יעלה על גדותיו וייווצר כאן קולקטיב טוב יותר


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    קולומבוס
    2015/09/21 01:23

    ברוכים הבאים לתחנת הקמח הטחון הטפשי של החכמים בעיני עצמם.
    רעיונות מתחסדים כאלו עולים מזמן לזמן בערך מהמהפכה הצרפתית על ידי אנשים קטנים שמנסים להתחפש לגדולים. כמובן שלצורך שינוי המפה המדומיין שלהם הם בוחרים ביפה [שזה הם] ובמכוער שזה לצורך העניין, הגדולים בתקופתם.
    יש לכם עוד יומיים לחשבון נפש אמיתי לנסות להגיע למודעות עצמית ולהכות על חטא על הלב הקטנטן, שלכם עצמכם.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה