רק שידוך בשיטה המסורתית מבטיח חיי נישואין מוצלחים

אלישע כהן טוען שאין דרך אחרת, רק שוק השידוכים החרדי מבטיח נישואין מוצלחים. השתכנעתם? טקבקו!
חתונה יהודית (יוסף ישראלס, 1903, צילום: ויקיפדיה)

במאמר של אליהו לוי ישנן מספר טענות, שכל אחת מהן ראויה להתייחסות נפרדת. הוא טוען נגד מוסד השידוכים ומלין על הקונפורמיות הרבה השוררת בשוק השידוכים ובציבור החרדי בכלל, הוא טוען שיש בשוק הזה מונופולין, והוא מציע תחליף של היכרויות ישירות עבור "אנשים מחונכים וצנועים", כמקובל "בציבורים יראי שמים בארץ ובתפוצות". אני חולק עליו בכל אחת מן החזיתות הללו, אך מטבע הדברים מסגרת זו מכתיבה התמקדות וקיצור, ונתחיל ממוסד השידוכים עצמו.

אני מבקש לטעון כי מוסד השידוכים, שמקורו בדברי הגמרא [עיין קידושין דף י"ב ע"ב] משיג את המטרות החשובות שלשמן הוא נועד, באחוזי הצלחה גבוהים ומרשימים הראויים לגאוותנו ולקנאתם של ציבורים החסרים אותו. האדם מורכב מכוחות שונים ומנוגדים, שלרוב גם מושכים אותו בכיוונים הפוכים. יש בו את כלי השכל וההיגיון שמושבם במוח, יש לו צרכים נפשיים ורגשות שמושבם בלב ורצונות ותאוות שמושבם בכליות. [וכמאמר העולם, אדם שמשליט את המוח על הלב והכליות הוא מל"ך, מי שמאפשר ללב לשלוט בו הוא למ"ך ומי שאצלו שולטות הכליות הוא כל"ם].

זוג יהודי בספרד, 1900 (צילום: ויקיפדיה)

זוג יהודי בספרד, 1900 (צילום: ויקיפדיה)

בבואנו לבחור אשה או בעל, החלטה כה גורלית לעולם הזה ולעולם הבא, על האדם לבחון את המועמד/ת קודם כל בצורה אובייקטיבית, רציונאלית ושקולה, ורק לאחר מכן לבחון אם ישנה גם התאמה סובייקטיבית ורגשית. אך בפועל, המעורבות הרגשית של האדם, רצונותיו ומשיכותיו משחדים ומטים את שיקול דעתו, וגורמים לו לבחור בניגוד למיטב שיקול דעתו. זהו אחד ההסברים לאחוזי הגירושין הגבוהים בתרבות המערבית.  פעמים רבות זוגות מתגרשים ומודים במבט לאחור שחוסר ההתאמה היה שם מתחילה וכל הזמן, אך הם התעלמו מאותות האזהרה וצעדו בעיניים פקוחות היישר אל הקטסטרופה הצפויה. אין זאת אלא שהשוחד הרגשי והרצוני עיוור את עיניהם וסילף את שיקול דעתם.

אצלנו, ההורים מסננים עבור ילדיהם הצעות שאינן מתאימות באופן אובייקטיבי, וכך מנטרלים את החולשה האנושית הזו. הוריו ו/או קרוביו של אדם, החופשיים ממעורבות רגשית ורצונית משחדת, רוצים אך ורק בטובתם של ילדיהם ילדתם ומכירים אותם לפני ולפנים, הם ורק הם יכולים לבדוק האם אכן ישנה כאן התאמה אובייקטיבית נאותה מבחינת האישיות, השאיפות, הרקע והמנטאליות, ניגודים משלימים, וכדומה – ורק לאחר מכן לתת לזוג עצמו לבדוק האם תיתכן ביניהם גם משיכה והתאמה סובייקטיבית. השיטה אכן מוכיחה את עצמה ועובדת היטב, מאז ולתמיד. כאן יש לציין שגם בחברה הדתית, ואף החילונית, ניכרות מגמות של שיבה לרכיבים מסוימים של מודל זה.

כעת הגענו לשאלת הקונפורמיות בציבור החרדי. אף אני חש שיש צדק בדברי אליהו בנקודה הזו, וכי באופן כללי אכן יש בקרבנו נטיה מוגזמת לקונפורמיות. יחד עם זאת, בל נשכח כי הקונפורמיות איננה אלא חלק אינטגראלי מן הטבע האנושי, ויש בה גם יתרונות רבות על פני "אינדיבידואליות" מערבית. "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג במנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם." [רמב"ם, הלכות דעות פ"ו ה"א] העובדה שאצלנו יש יותר קונפורמיות מאשר בחברה החילונית נובעת בעיקר מכך שאצלם פשוט יש פחות משפחתיות וקהילתיות. כלומר, זה לא שהם נכנעים פחות לתכתיבים חברתיים חיצוניים, אלא פשוט מפני שאצלם אלה פחותים בכמותם, באיכותם ובעוצמתם.

הטענה כי ישנו מונופולין בשוק השידוכים פשוט איננה נכונה. אדרבה ואדרבה, השוק הזה דומה למצב של "תחרות משוכללת" יותר מרוב השווקים האחרים המוכרים לנו. תנאיו של שוק כזה מוגדרים על ידי כלכלנים כשוק בו יש: 1) ריבוי מוכרים וקונים שכל אחד מהם קטן מכדי להשפיע לבדו על התנהגות השוק. 2) לכל המוכרים והקונים מידע מלא על כל המתרחש בשוק. 3) כל קונה חפשי להתקשר עם כל מוכר ולהיפך. אין כאן כשל שוק או חוסר מידע, ואין לאף גורם פרטי או ציבורי כוח כפיה על השחקנים בשוק. שוק השידוכים הוא שוק חופשי שבו באים לידי ביטוי העדפותיו וטעמיו של הציבור החרדי. עצם העובדה שחרדים בוחרים להשתדך מוכיחה כי הם מפיקים מכך יותר תועלת מנזק, וכי השוק הזה מספק את הסחורה המבוקשת לקונים מעוניינים.

ואם בניתוח כלכלי עסקינן, הרי שיש אף היגיון "כלכלי" בהעדפה של בחורים "חלקים" וקונפורמיסטיים על פני בחורים עצמאיים, שחקני כדורסל ורוכבי אופניים. הנישואין היא השקעה קרדינאלית ואולטימטיבית בחשיבותה, וכל משקיע יודע שככל שהתשואה על ההשקעה עולה כך עולה גם הסיכון הכרוך בה. עבור רוב המשקיעים השקעה חסרת סיכון עדיפה בהחלט על פני השקעה מסוכנת בעלת תוחלת צפויה גבוהה. יתכן אמנם שהתוחלת הצפויה מאותו "בחור ממוצע בהחלט שהתכונה היחידה בה הוא הצטיין הייתה בינוניות מופלגת" אכן נמוכה מזו של בחור מבריק ונון-קונפורמי, אך ודאי שגם הסיכון הכרוך בהשקעה בו נמוכה יותר.

העובדה שבחורים מוכשרים ואיכותיים כאליהו יוצאים נפגעים מן השיטה מצערת מאוד, והיא בוודאי ראויה לשימת לב וחיפוש פתרונות, כגון כנס השידוכים של אגודה אחת. אך אין כל בסיס לייאוש או אכזבה מן השיטה עצמה. ההצעה של אליהו ליצירת חלופות של היכרויות ישירות היא בעיני גם נאיבית וגם בעייתית מאוד, אך את ההתייחסות אליה אני נאלץ להשאיר להזדמנות אחרת.

4 תגובות
  • 01
    תקוה
    2015/05/28 22:13

    קראתי את שתי הכתבות, כאילו אני לא שייכת לקהילה החרדית, כאילו אני מחפשת דרך, אף אחת מהן לא שכנעה אותי בצדקת דרכה.
    לעומת התיאוריות המופעיות במאמרים אני מכירה מקרוב לפחות מניין סוגים של זרמים חברתיים בעולם ודרך השתדכותם. החרדים לכאורה ליטאים, הספרדים, הדתל"ים, המתחזקים, החוזרים בתשובה, החילונים האקדמאים, החילונים ה"פשוטים" החוצניקים החרדיים באירופה, החוצניקים החרדיים באמריקה, החסידים למיניהם, גרי הצדק, החבדניקים….יש קבוצות המזכירות את "מודל אליהו" אחרות מזכירות את "מודל אלישע" אחרות מערבבות בין שני המודלים. לאחר שפגשתי בהיכרות עומק משפחות שההורים הכירו לחצי שעה ובכל זאת הקימו קן חמים ונפלא, נשברו כל הפרדיגמות והמיתוסים.
    ואגב, כל אחד יכול להיות יזם להובלת "זרם" ו"שיטה" חדשה בתחום. אין ספק שיש בעיה של מעוכבי זיווג, יש לי ספק גדול ואמתי בהקשר של השיטה כסיבה! לא השיטה מעכבת.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    חרדי גרוש ופתוח
    2015/06/01 13:36

    מאמרו של אלישע כתוב היטב, אך לדעתי יש בו היתממות או תמימות מסוימת.
    לעניין הקונפורמיות במגזר החרדי. לפי הגדרת ויקיפדיה: קונפורמיוּת בעברית: (תוֹאמנוּת) היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה.

    אלישע כותב: "העובדה שאצלנו יש יותר קונפורמיות מאשר בחברה החילונית נובעת בעיקר מכך שאצלם פשוט יש פחות משפחתיות וקהילתיות. כלומר, זה לא שהם נכנעים פחות לתכתיבים חברתיים חיצוניים, אלא פשוט מפני שאצלם אלה פחותים בכמותם, באיכותם ובעוצמתם."

    לדעתי המצב שונה, אצל המגזרים שאינם חרדיים, מוצעים לבחירה מסלולים רבים ומגוונים, הן באופן אובייקטיבי, הן ביחס למגזר החרדי. המגוון העצום ממילא מפחית את האחידות. להלן מספר דוגמאות.

    נער בסיום חטיבת הביניים, יכול לבחור בין תיכון עיוני לבין בית ספר מקצועי. בסיום התיכון הוא בוחר בין גיוס מיידי, לבין לימודים אקדמיים כעתודאי, לבין שיטוט בטראק מטורף במזרח הרחוק או בדרום אמריקה.

    בצבא בוחר הנער (במידה מסויימת), את החיל המתאים לו, חיל האויר, חיל הים, חיל המודיעין, השריון, הלוגיסטיקה, השלישות, וכו'. כמובן שניתן לשרת גם במשטרה ועוד. במידה מסויימת בוחר הוא גם את קצב ומסלול קידומו האישי, ישנה טירונות מוכוונת קצונה, ישנה טירונות רגילה, ישנה ג'ובניקיות ועוד.
    הלימודים האקדמיים עצמם מוצעים במגוון אוניברסיטאות ומכללות, בכל אחת ביתן לבחור בין הפקולטות השונות, בתוכן את החוג המועדף, לפעמים בתוכו בוחרים התמחות בתחום ספיצפי.

    לאחר סיום הלימודים בוחר שם האדם את סגנון העבודה: עצמאי, שכיר, פרילנסר ועוד. כמה חרדים בני שלושים מרגישים בשלים לפתוח עסק עצמאי, לאחר שאפילו את מימון החתונה והדירה הם קיבלו מההורים?
    תחומי התעסוקה הינם רבים שם. לעומת זה כמה חרדים מכירים אנו שמנהלים מוסך, לדוגמה? כמה חרדים בחרו לעסוק בפוליטיקה מרצון חופשי, כמו נתניהו למשל, לא שהגיעו לעסקנות מתוך מניעת בטלה?
    בהמשך החיים ניתן לבחור לימודים לתואר שני או לשלב עבודה ולימודים, הקמת משפחה ולימודים וכן הלאה. גיל הנישואין נתון לבחירה אישית מלאה, ללא לחץ חברתי משמעותי, בשונה מהישיבה החרדית שבה מועד סיום הלימודים הוא לרוב תאריך הנישואין.

    סגנונות המגורים ורמת הקהילתיות העומדים לפני מי שאינו חרדי הינם רבים: קיבוץ, מושב קהילתי, סגנון אורבני-עירוני וכדומה. לעומת צמצום האפשרויות לצעירים חרדים, כמעט אין קיבוצים או מושבים חרדיים, כך שלרוב הצעירים החרדים אין בחירה בכלל, סגנון אורבני בלבד.

    מקומות המגורים המוצעים הינם כמעט בכל הארץ, לרבות התנחלויות מבודדות. כמעט הכל, למעט כפרים וערים בעלות סגנון מוסלמי מובהק. לעומת מיעוט ערים בהם החרדי הממוצע יכול לבחור. כאן הקונפורמיות מזינה את הריכוזיות הקהילתית, שלדברי אלישע היא הגורם לקונפורמיות.

    תחומי העניין הינם מגוונים: בוחר האדם האם לעסוק בספורט או לצפות בו, יכול להתעניין בתוכניות ריאליטי, בוחר האם לגדל חיית מחמד, איזו וכדומה. לחרדי ממוצע תחום התחביב הוא לרוב פוליטיקה.

    כלומר אדם שאינו חרדי עומד בצמתים רבות יותר במהלך חייו. לחרדי או חרדיה ממוצע/ת ישנן פחות צמתים לבחירה, פחות גוונים לבחירה או חיקוי, ממילא לחץ חברתי כבד יותר להופיע בסגנון לבוש ודיבור אחיד, מה שמביא לכך שחלק מהחרדים חושבים בסגנון אחיד, או לא חושבים בכלל!!!, על זה התלונן אליהו ומזה התחמק אלישע.

    אפשר להאריך בזה עוד ועוד, אך לטעמי האחידות במגזר החרדי היא רבה מאוד. הרבה מעבר למיתאם הקשר המשפחתי המורחב, החזק יותר אצל החרדים. כנראה שלזה התכוון אליהו, שלפעמים נדמה שישנה עדיפות בשידוכין לבעלי בינוניות מופלגת, שהרי חרדים רבים כמעט לא בחרו דבר מימיהם.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    אהרון
    2015/06/01 23:33

    יש מה לדון במאמרו של אלישע, אבל רק נקודה אחת.

    בשביל להסביר את אחוזי הגירושין הגבוהים בציבור החילוני אין צורך להגיע לצורת ההיכרות שלהם, יש סיבות רבות אחרות, כך שלא ניתן לקחת את הפרמטר הזה של אחוזי הגירושין כמודד לשאלה איזה מודל של היכרות מוצלחת יותר.

    יש הרבה סיבות להבדל באחוזי הגירושין בין הציבור החילוני לציבור החרדי, שלא קשורים כלל לצורת ההיכרות.

    אני דוקא חושב שאם הציבור החילוני היה מכיר באותו צורה שהחרדים מכירים, אחוזי הגירושין שם היו גבוהים יותר.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    אסתי
    2015/06/02 16:31

    בוודאי שהפעלת שיקול דעת והסתכלות אוביקטיבית חשובים וקריטיים לפני שנקשרים רגשית.
    בזה אין מתחרים לשיטת השידוך.
    הכותב מתייחס לשיטה בצורה שהייתה אמורה לתפקד בה. הדרך האידיאלית.

    אבל האם לא לקחנו את העניין רחוק מדי?
    כמה משוכות צריך לעבור ע"מ להגיע לשלב הזה של בדיקת ההתאמה מבחינה רגשית שהיא בסופו של דבר החלק החשוב והמכריע ?

    הבדיקה השכלית בשלב הראשון אמורה להיות ממוקדת בדברים הערכיים, המהותיים כאלו שיהוו מכשול בבנית הבית העתידי, כאלו שגם התאמה רגשית חזקה לא משנה את היחס אליהם.

    האם ההתמקדות שלנו בשלב א' – זמן בדיקת ההתאמה האוביקטיבית אכן מנוצלת כראוי? היא אכן שכלית ומחושבת לפי ערכים אמיתים ובדיקת סיכויי הצלחה של השידוך קרי אושר בחיי הזוגיות והפחתת הסיכון בכשלון או שהיא נעה ע"פ גחמות טיפשיות ושיקולים שאינם ממין העניין??

    לרוב לא מגיעים לבחינת האישיות והשאיפות אלא דברים חיצונים וקטנוניים נבחנים, כאלה שלא קשורים כלל לסיכויי הצלחה קרים של השידוך המיועד.

    אם משתמשים בשיטה בצורה מוטעת – זה לא הופך את השיטה לבעייתית אלא את האנשים המשתמשים בה ההופכים עיקר לטפל וטפל לעיקר.

    שיטת השידוך מצוינת, המשתמשים בה לוקים בחסר.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה