האם החרדיות בלתי ניתנת לפירוק?!

האם ניתן להפריד את התבן מן הבר או שהחרדיות, כצורתה, על כל מה שהיא כוללת, היא חבילה אחת בלתי ניתנת לפירוק?! אלי ליפשיץ מנסה לתת תשובה
בדיקת לולב (צילום: ויקימדיה)

כשמדברים על שינוי החברה החרדית, בעיקר על ידי אלו שרוצים לשנות אותה, או יותר נכון לקדם אותה, מנסים לבחון את החברה ולרדת לשורשה. לצלול לתוך מעמקי החברה החרדית ולדלות את ה'גרעין' היסודי של החרדיות, לשמר אותה, תוך כדי שינוי הטפל, הרע והעומד בעוכריה. במאמר זה אטען שאין גרעין וליתר דיוק, שהגרעין שאותו אנחנו רוצים לשמר הוא יותר מורכב ואינו ניתן לבידוד, לחלוקה ולמניפולציות של מהנדסי חברה.

יש פרדיגמות רבות לחקר החברה החרדית. כלכליות, סוציולוגיות, תיאולוגיות. התיאוריות המפורסמות הן תיאולוגיה שלא מדעת (פרו' בראון). חברת הלומדים (פרידמן). תרבות מובלעת (עמנואל סיוון). אוהבים לאפיין את החברה החרדית, ראשית כל על ידי הבדלנות שלה. הבדלנות נועדה לשמר משהו, את מה היא נועדה לשמר?

כאן, יש כבר תשובות שונות. התשובה המתבקשת היא אדיקות גבוהה בשמירת ההלכה. אבל אם זו התשובה, החברה החרדית נראית כחברה פרנואידית, יראת שמים נראית כפוביית שמים. האם כתנאי לשמירת הלכה, קלה כבחמורה, אנחנו זקוקים לתרבות החרדית כפי שהיא? חלק מהחרדים החדשים אוהבים בהקשר זה להצביע על ההקשר ההיסטורי שבה נוצרה החברה החרדית. ככה מספרים לנו: "בימי החזון איש עולם התורה עמד על בלימה, ולכן נזקקו לבדלנות קיצונית, וחברת לומדים שתורתם אומנותם. אבל בימינו, כמובן החזון איש היה מקים מפלגת עובדים פלורליסטית. החזון איש לא ציפה לכזו חברה גדולה וענקית, וגם לא למדינת ישראל כזו עוצמתית". האם ניתן כדבריהם להבחין בין המרכיבים הסוציולוגים של החברה, למרכיבים הדתיים שבה?

במאמר זה אטען, שהפרויקט של החברה החרדית הוא "קידוש הסוציולוגיה". אמנם בכל חברה דתית בעולם, בני החברה מתקשים להבדיל בין מרכיבים סוציולוגיים למרכיבים דתיים, זו תופעה בינלאומית. אבל החברה החרדית מצטיינת בכך שהיא מקדשת את הסוציולוגיה שלה. החברה החרדית יצרה חוויות דתיות המיוחדות לה, אופי לימוד, נישואים, דקדוק הלכה, טעם במצוות, תפילה, דמות גדול הדור. את החוויה הדתית המורכבת והדקה הזו רוצים לשמר. יוצאי החברה מרגישים שיש בדבר הזה משהו חיובי, הם רוצים לעשות כרבי מאיר "תוכו אכל קליפתו זרק", לשנות תוך כדי שימור החוויה הזו. אבל האם זה אפשרי?

בדיקת לולב (צילום: ויקימדיה)

בדיקת לולב (צילום: ויקימדיה)

תרבות מורכבת מאינספור מרכיבים וניואנסים, מנהגים, מוסדות, דמויות, תופעות ומסורות וכמובן בעיקר  מאנשים. היא מעוצבת גם על ידי תרבויות שכנות, על ידי מפגש פורה ולעתים מזיק עם תרבויות אחרות. על מנת לספר את סיפורה של החברה החרדית על דקויותיה ותרבותה ושסעיה, "תיאור גדוש", דרושים כמה כרכים, שחלקם סותרים, ויש בכך ברכה. בכל תרבות ישנן סתירות. הבניית הגדרת החברה החרדית על החזון איש אינה ממצה, ואינה אלא טיפה בים. יותר נכון לומר שהיא משקפת אתוס  ומשמשת כנרטיב מכונן. חברה אינה נוצרת על ידי אדם אחד או דמות אחת. הבניית תיאוריה חברתית או היסטורית על אדם אחד אמנם מקלה על עבודת המחקר, אבל אנחנו לעולם לא נסתפק בתשובה קצרה כל כך. החברה החרדית התגבשה לה בצורה מסוימת, על ידי גורמים רבים ושונים. גורמים כלכלים, תרבותיים, פוליטיים וחברתיים מורכבים ביותר. רבים מהגורמים האלו שרירותיים וחלקם אף בלתי מודעים, ובלתי ניתנים לשליטה.

אביא למורכבות החברה ולשרירותיות שבה, דוגמה (זו רק דוגמה להמחשת נקודה). על מנת להשפיע על דמותה של מדינת ישראל מבחינה דתית ויהודית, אפשר לחוקק את חוק הלאום או ליצור הפרדה בין דת ומדינה (לשניהם אני מתנגד ואין לי מושג למה). דברים אלו יתכן וככל הנראה ישפיעו על  מדינת ישראל וצביונה היהודי. אבל מדינת ישראל, היא 'מדינה' ולכן יש לה אינטרסים רבים ושונים, שכולם תלויים זה בזה ומשפיעים זה על זה. ישראל מצויה במצב גיאו-פוליטי מורכב, שמכתיב לה צרכים ביטחוניים. צרכים אלו ומיקומה של ישראל במזרח התיכון הסוער, לא מעניקים לה יתרון יחסי בגידול קקטוסים ופולי קפה. לישראל עדיף להתמקד בייצור אמצעי לחימה והיי-טק. הצורך הביטחוני גוזר אופי תעסוקתי. הדינמיקה הכלכלית יוצרת אנשים מסוג מסוים (אופי תעסוקתי משפיע על אופי האדם). בנוסף לכך, התמהיל של אנשים מרוסיה, צפון-אפריקה וארה"ב במדינה קטנה מול אזרחים ערבים יוצר מאפיין חברתי מיוחד. שסעים רבים במדינה קטנה דורש אופי פרלמנטרי מסוים, אופי זה יוצר רשות מבצעת מסוג מסוים. כל אלו באופן עקיף בסופו של דבר משפיעים גם על הזהות היהודית והדתית. אמנם קל יותר להצביע על ההשפעה של חוק הלאום על הזהות היהודית, אבל סבך הגורמים העקיפים האלו משפיעים לאין ערוך ובצורה אפקטיבית יותר על הזהות היהודית ואופייה. אפילו לא הזכרתי כאן השפעות טכנולוגיות דוגמת השימוש בטלפון סלולרי, אינטרנט, כלי רכב וכלי תעופה, כל אלו משפיעים באופן קיצוני על הזהות היהודית למרות שחלקנו נוטה להמעיט בהשפעת הטכנולוגיה על האדם והגורמים הללו מקשים על הסדרה תיאורטית.

החברה החרדית מסיבות רבות ושונות התגבשה בצורה סוציולוגית מסוימת, אבל בחברה דתית תופעות סוציולוגיות תמיד מקבלות ניחוח דתי. חרדי שמתפלל בבית כנסת דתי לאומי, יחוש שונה. התפילה שלו תהיה שונה. אמנם הוא יוצא ידי חובה, אבל החוויה הדתית שלו שונה. ארכיטקטורה של בית כנסת משפיעה על החוויה הדתית. המתפללים משפיעים. הדרך בה מתנועעים משפיע. סוג הסידור וגודל אוזני החמור בקצוות דפי הסידור משפיע. החיים הדתיים הם חלק ממכלול רחב וגדול של החיים.

אם לא ניתפס לתפיסת ה'מדע' הניו-איג'ית של עולם מעורטל ומופשט של נשמות ערומות וצחצחי אורות, ונסתכל על העולם במלאותו, על העולם הגדוש והנפלא שלנו, נראה עולם שבו אנשים מתלבשים בבגדים, מדברים, מביעים, שרים, חולים. נראה פלורוסנטים, כלי רכב, הפסקות חשמל ופקקים. אנשים מתארגנים במוסדות, מתחתנים מתגרשים, לומדים אוכלים וישנים. לעולם המלא והגדוש הזה יש השפעה ישירה וחזקה על החוויה הדתית הטהורה. אבל המבלבל הוא שבחוויה הדתית מסתתרת אשליה. החוויה הדתית מצביעה על עצמה ככזאת שהיא טהורה. חפה מכל אספקט חברתי וחומרי, אבל זו כמובן אשליה, ואשליה זו לא צריכה להוריד במאום ממהימנות החוויה, עוצמתה ותוקפה.

החברה החרדית מבלבלת לעתים בין הגורם הסיבתי לחוויה הדתית, לבין קיום מצוות הלכתיות. לדעתם, חוויה דתית (אם בכלל) אמורה להיווצר בעקבות קיום מצוות בהתאם לדקדוקי הלכה. לכובע ולחליפה אין מקום בהלכות לולב. אבל, אם גדלת בחברה החרדית, לכובע וחליפה יש ויש מקום רב בנטילת לולב, בעל כורחך. ההיקף הכולל, הסבך העצום של הניואנסים והתופעות החברתיות מייצרות חוויות דתית מסוימת. הסבך הזה לא ניתן להתרה. אין מקום ומשמעות לשאלה אם רק אלך בלי כובע, או אקצץ את שולי הכובע במילימטר עדיין אהיה חרדי אותנטי? האם זה יוריד לי מהיותי חרדי ומחוויותיי הדתיות? שאלות גבול מסוג זה, אינן נכונות. כל פרט ואבזר תרבותי כשלעצמו הוא כמובן חסר משמעות. כובע כשלעצמו אין לו משמעות, אבל בתוך החברה החרדית יש לו משמעות רבה. ניתן בקלות לעשות צחוק מתופעות חברתיות אלה, להגחיך אותם ולבוז להם, אבל מעשה זה שגוי, למרות שהוא לעתים באמת משעשע.

הטענה היא כזו: ניואנסים שוליים יש להם חלק בכינון ויצירת החוויה הדתית החרדית. החוויות הדתיות הם חלק ממכלול החיים. בתפיסה השמרנית (בכוונתי לחשיבה שמרנית חברתית פילוסופית, לא לזו האורתודוכסית) לא ניתן לעקור מוסד שלם, וחוויה שלמה מתוך תרבות חיה. לא ניתן לעשות מעשה של 'copy' 'paste' העתק הדבק לחוויות ומוסדות שמוצאות חן בעינינו בחרדיות. הסיכוי שנמצא מוסד נישואים דומה למוסד החרדי, על אופי וצורת הריקודים, היחסים בין בני הזוג, תפיסת הנישואים, צורת המריבות וההתפייסות, בתרבות אחרת היא אפסית. אנחנו נמצא הרבה דמיון, אבל לא זהות. לא ניתן לעקור פלח של חיים מתוך תרבות חיה ונושמת. התרבות שומרת על הוליסטיות ושלמות שאינה ניתנת להפרדה. לכן הניסיון של החרדים החדשים לבודד, או לרדת אל ה'גרעין' האמיתי החיובי של החרדיות היא בלתי אפשרית. לבטח לא ניתן לעשות זאת באופן מתכונן. מדוע? כי רק הצטרפות של אלפי מנהגים, תכונות, מקום מגורים, תעסוקה, תרבות, מפגש עם תרבויות אחרות יכול ליצור חוויות עמוקות ואותנטיות. יש חוויה גרעינית, חוויה דתית, אבל זו נוצרת על ידי סבך תרבותי שלם, אין לה מקור סיבתי בדיד, היא נוצרת על ידי מכלול.

אביא מטאפורה ויזואלית לחברה. החברה החרדית והתופעות החווייתיות שלה הם רשת, שדה. בקצוות יש את הניואנסים השוליים, ובאמצע הלוז היקר לנו. בקצה יש היחס לנהג אוטובוס, עמידה בצפירה באמצע רחוב חילוני ('תפסו אותי, אני מזדהה איתכם, (אבל לא לגמרי)' והוא מנסה להדגיש את הסוגריים האלו בהבעה כלשהי). אחר כך יש הדרך בה נפגשים בשידוך, בה מברכים חתן, וכן הלאה. באמצע הרשת, יש לנו החוויות ואת המוסדות היקרים לליבנו. עולם הישיבות, דרך הלימוד, הקפדה על מצוות. הרשת היא יחידה הוליסטית, כל מרכיב תלוי בשני, אבל כמובן שיש אפקט למרחק. הבעה בצפירה פחות יקרה ומשפיעה על קיום מצוות, אבל אנחנו 'מרגישים' שיש קשר מסוים. חרדי שידבר בצורה חילונית רהוטה, אנחנו לא נראה בו חילוני. אבל כל אלו הם ניואנסים שמרכיבים חברה.

בקיצור, למי שגדל בחברה החרדית, אמירת ברכה בעבריס היא מצווה דתית. או ליתר דיוק היא מקיימת חוויה דתית אותנטית עבורו. כך הוא מרגיש יותר 'מחובר' לקב"ה. אני רוצה לטעון כאן שהנאמנות הזו לחוויה הדתית-החרדית היא זו שעומדת בלוז החברה החרדית, ובשמירת החומות הלוחמנית שלה (כמובן שיש אינטרסים כלכלים, כוחניים, אני מדבר פה על היבט מסוים בלבד). השמרנות החרדית נועדה לשמר את החוויה הזו. למה החזון איש התחיל? מה הייתה כוונתו? אינה משנה. ברגע שנתונה לנו חברה שייצרה אופי מסוים לחוויות. שינוי ושבירת הקווים האלו יובילו למשבר שרבים חשים בו. מי שחווה בחרדיות דבר חיובי כלשהו (מותר כמובן גם לחוות דברים שליליים) ורוצה להצביע ולתפוס את הגרעין החיובי תוך שינוי, יתנגש במחסום, בקושי אדיר. הקושי לזהות את הלוז החרדי, ואת הגרעין החיובי של החרדיות הוא לא מקרי, כי הוא נוצק מתוך רשת סבוכה ורחבה של מנהגים ומוסדות והיסטוריה תרבותית.

אטען יותר מכך. הנאמנות לחוויה הזו מביאה גם למעשים שלעתים אינם מוסריים. כלומר יש לפעמים התנגשות בין שמירה על היבט סוציולוגי שמשמר חוויה דתית לבין מעשה מוסרי. החברה החרדית מוכנה לשלם בעיוותים מוסריים על מנת לשמר את החוויה הזו. אביא דוגמה נפיצה ביותר. היחס למזרחיים בחברה החרדית. למזרחיים יש עולם תרבותי עשיר, ולעתים מעורר קנאה. בנוסף ההקפדה שלהם על מצוות היא למהדרין, אבל הם שונים 'סוציולוגית'. שוני זה בגלל כל האמור מאיים על החוויה הדתית של החרדים. הניואנסים הקטנים השונים משנים את החוויה הדתית. חרדי שיתפלל בבית כנסת ספרדי, מלבד הישיבה בקדיש, יחוש חוויה דתית שונה, מתפילה בבית כנסת ליטאי של יוצאי ישבת חברון. הליטאים אינם יותר טובים, והמזרחיים אינם יותר טובים, אבל האופי המורכב והגדוש של החברה גורם לכך ששינויים שלכאורה אינם קשורים, קשורים. זה לעתים טרגי אבל זו דרכו של עולם. אני מאמין ל'המון' ( לא 'המון' במובן המזלזל) החרדי שמפחד מהתערבות כזו. היא מאיימת עליו ועל תרבותו, והוא רוצה לשמר אותה. כמובן שיש בכך בעייתיות קשה, אבל לכן היא כל כך קשה לטיפול ולתיקון.

חרדים שראו את ה'אור' וחרדים חדשים שונים שמטיפים להשמת קץ לאפליה המזרחית, שלעתים היא אכן מזעזעת, טוענים שכל החברה היא תוצאה של 'דיכוי' (משתמשים בניסוח א-לה-פוקו) 'הדרה', 'מוקדי כוח'. הם טוענים שהניסיון לשמר את התרבות כפי שהיא, תמיד תבוא ב'שיח' דתי. השיח כמובן נועד להסוות את ה'כוחניות והדיכוי' הארור שעומד ביסוד 'מערכות הכוח' ו'שימור ההגמוניה' החרדית של 'העסקנים'. לדעתם החברה החרדית, היא חבורת בובות מדוכאות. הרבנים אינם שולטים בחברה, ה'רע' בסיפור הוא העסקנים 'סוכני הכוח'. לולא העסקנים ובא לציון גואל. אבל, בסופו של דבר, הרבה רבנים התנגדו לאפליה, וגם עסקנים השתכנעו, אבל ההורים יפסיקו לשלוח לבתי ספר נאורים. בהורים אני כולל גם הורים ממוצא מזרחי. האפליה עם שלל תופעות החברה החרדית, רובן אם לא כולן צומחות מלמטה, ולעתים לא מלמטה אלא מכיוונים שאינם ניתנים לרדוקציה. ממכלול שלם של גורמים.

כל אלו מקשים על שינוי החברה. אמנם אין זה אומר שלא ניתן לשנות, אבל השינוי תמיד יהיה ארוך, קשה ואינו יכול להיעשות על ידי תכנון ראשוני ולבטח לא למקטע שלם בחברה. היחס בין לימודי חול ולחוויית הזוגיות החרדית אינו ניתן לחיזוי ולמניפולציות. המתאם בין תיקונים 'טכניים' לבין ההדהוד שלהם בשאר ה'רשת' התרבותית של החברה אינו מתמטי. שינוי בקצה הרשת התרבותית גורם לשינוי, אבל לא ניתן לדעת היכן זה ישתנה, האם בליבת הרשת או בקצוות וכיצד. מי שחושב שהסכמה של רב זה או אחר תביא למהפכה או לשינוי הרה גורל בחברה החרדית, נראה לי טועה. גם אם הוא יביא, לא יהיה ניתן לצפות את ההשלכות של השינוי הזה. גורמים רבים ושונים יצוצו בדרך וישנו את הכיוון ואת ה'מובן' שבו השינוי היה אמור להתקבל. אגיד זאת בצורה ברורה יותר, אמנם לרבנים השפעה רבה, אבל בסופו של דבר מדובר בחברה ענקית, ובחברה על שלל התנהגות פרטיה, הפרטים הם אלו שמכתיבים את החרדיות. הרב שך צעק שנים על לימוד עיון אחר, על קבלת ספרדים למוסדות. האם דבריו שינו משהו? לקדושה לא ניתן לעשות מניפולציות. היא אינה יכולה להיווצר בתעשייה מוכנה מראש. מדוע? כי היא תוצר 'לוואי' של מכלול המאפיינים הבלתי כתובים והכתובים של החברה. הקליפה היא היא התוכן.

6 תגובות
  • 01
    sarel
    2015/02/18 16:12

    מאמר מעולה ונכון.
    מכיון שיש סדקים בביצה, ברור שסופה לבקוע.
    חלקים רבים בציבור החרדי חשים בסיאוב, אי שקט ועמידה על כרעי התרנגולת. לאן זה יוביל? מתי נדע שזה יקרה? שאלות שפתוחות כרגע.
    לדעתי התשובה בכסף ותקציבים, אבל ימים יגידו.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    אלחנן יונס
    2015/02/18 17:39

    ניתוח כירוגי עמוק ומדויק .
    אך עלי להעיר נקודה אחת
    החזו"א כן ראה וציפה שיקום דור של לומדי תורה זה היה נדרש כתיקון לדור "בוגר" השואה
    קהילות שלמות נכחדו ושאלות אמוניות התעוררו
    חלק גדול שאי אפשר לבוא אליו בטענה נשבה לרוח הציונות החילונית חלק אחר ניסה לממש את האידואולוגיה הציונית עם האמונה בשיבת ציון הדתית
    ואת בית המדרש היה צריך לחזק
    אך תמיד קיצוניות היא מהלך מתגלגל
    גם מי שהתנגד למדינה ומוסדותיה הלך והקצין ומאידך מי שתמך בה הלך והשיל את המוטיב הדתי שבא עם העליה לארץ
    סוגיית הדת והמדינה היא אבן הנגף
    לא הצלחנו לחנך את הדור הצעיר לחיות ולשלב את אורח החיים החרדי חומות הגטו שנבנו בבני ברק לא הצליחו לעצור את פרצות הדור החדש
    חסרה הנהגה שמובילה לשינוי ממנו כולם מפחדים..
    "חדש אסור מן התורה " מאפיין את כל סממני ההנהגה הליטאית
    פסילת האחר והשונה כבידול הפכה לאידאולוגיה
    הקירוב נעשה רק מחוץ למחנה ובתוך המחנה הפקירו המחנכים את הנוער לחיים של שנאה ותיעוב על מצע נוח לגידול חורבן עצמי .
    בית המדרש הפך למחנות ולפלגים המתקוטטים באופן שאינו הולם "בני תורה" האם במטרה לשמר את "החרדי" נקריב את "בן התורה " האם אנו לא חוטאים למטרה כי חרדי פירושו של אדם החרד לקיום מצוות האם המצווה לנהוג בכבוד איש ברעהו איננה חלק משימור התרבות החרדית ועליה אין צורך להלחם בקנאות ?
    התשובה לכך היא מבחן המציאות החרדי האמיתי
    אם לא נעצור את הסחף של שלילת האחר ודעתו ולא נכבד איש את רעהו
    תבוא עלינו מגיפה … כ24000 תלמידי רבי עקיבא
    לא צריכים ללכת רחוק
    ראו את הנוער הנושר .. האם הוא לא רחוק מהמחנה האם רק מוות גופני כתלמידי ר' עקיבא יעיר אותנו או שמוות וגסיסה רוחנית תספק אותנו לחשב מסלול מחדש.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    נטע כץ
    2015/02/18 19:13

    אלי קראתי את המאמר, ואשמח אם תוכל לענות בקצרה על השאלה הבאה: האם המורכבות התרבותית שבתרבות החרדית הינה ייחודית, או שזה מאפיין של כל תרבות?

    אני מניח שהתשובה לשאלה הזו קצת תקעקע את לוז המאמר שלך.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • אלי
      2015/02/22 00:05

      נטע, אני משער שאתה מתכוון למילה 'מצטיינת', אתה יכול למחוק אותה אם מתחשק לך. אני רציתי לדבר על היחס בין הערכים והחוויות המכוננות של החברה לבין המעטפת הסוציולוגית שלה. היחס מעורר מין מטאפורה של גרעין וקליפה, ורציתי להצביע על האשליה שבהסתכלות זו. אמנם יש חוויות 'גרעיניות' אשר יקרות לחרדים, אבל היחס שלהן למעטפת הוא 'מורכב'.

      לגבי השוואה, תודה רבה לך על הפניית המבט, הפניתי, וגם החברה היפנית, הפינית, והברזילאית מורכבת. התיאוריה במאמר אינה שלי, היא תיאוריה ישנה מהמאה ה-18. אני רק יישמתי אותה על החברה החרדית. אבל בכל זאת התיאוריה השמרנית הינה בדיוק נגד השוואות פורמליות בין חברות. כל חברה התגבשה בדרך שלה וזקוקה ליישום ולבדיקה ייחודית בטריטוריה שלה. כל חברה מקדשת במובן מסוים את הסוציולוגיה שלה, אבל המובן של ה'קידוש' מקבל משמעות אחרת בכל חברה. ובמובן הזה החברה החרדית 'מצטיינת' ו'שונה' בדרכה שלה. ישראלי חילוני שהולך למוזיאון מתלבש בדרך מסוימת, מקודשת, וכך גם חרדי בדרך לבית כנסת ביום כיפור, אבל החויה שונה. לא תמיד יעיל ונכון לדבר על חוויות מבחוץ ללא הקשר פנימי.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 04
    יסמין
    2015/03/25 20:35

    ציטוט מהספר "בתורתו יהגה" של הרב שג"ר. לדעתי הוא מיטיב להבהיר את תופעת "קידוש החברה" שהתייחסת אליה, בהקשר העידן הפוסטמודרני:

    ויטגנשטיין תיאר את השפה כאוסף של "משחקי לשון". כלומר, משמעות השפה או המושג אינה נובעת מהתאמה בין מילה לבין המושא אותו היא מתארת, אלא מכללי המשחק של שימוש במילים ובמסמנים.
    לדוגמא:
    לבוש – הוא מלכתחילה דבר פונקציונלי. בגד של חייל, פועל וכד' – נתפר ועוצב במטרה לשרת מטרה מסוימת,
    וכדי לשרת את צרכיו התפקודיים של מי שילבש אותו.
    בשלב השני הופך הבגד לסימן של מעמד חברתי. בגד מסוים מצביע על מעמד מסוים. הפער בין המסמן למסומן לא נמחק לגמרי,
    משום שהמסמן (הלבוש) מעוצב ע"י המסומן הבלתי תלוי בו – מעמדו החברתי של הלובש.
    בשלב הבא הופך המשחק להיות "משחק מסמנים גרידא". לא משום שאתה שייך לחברה או למעמד מסוימים אתה לבוש כך, אלא מכיוון שאתה לבוש כך אתה משתייך למעמד הזה.
    הסימן מעצב את התוכן. כללי הלבוש הופכים לכללי אופנה, שאינם נקבעים ע"י המסומן… והם המגדירים את המעמד החברתי ונושאים שדר חברתי.

    2 עמודים קדימה:

    קו מרכזי ואחרון של הפוסט-מודרניזם… הוא מרכזיותו של המארג החברתי בכינון המשמעות.
    בהמשך לפירוקו של הטקסט ושל הקורא, הולך ומודגש תפקידה של החברה.
    האינדיבידואל… הוא תוצר של הבנייה חברתית. החברה – ולא היחיד – היא המייצרת את משחקי השפה שתיארנו.
    בהקשר הדתי ניתן להציג את המעבר לתפיסה פוסט-מודרנית כהמרת התחום התיאולוגי בזה החברתי. ההלכה הופכת לפרקטיקה דתית-חברתית וכאן מגולמות משמעויותיה והצדקותיה. המשען אינו הקיום, ובוודאי שלא ההכרה, אלא החברה.
    [להמחשת דברים אלה נוכל להסתייע בדוגמא של החרדיות, שהתרחקה מהגדרות פילוסופיות תיאולוגיות (וכשנאנסה להציען, התבצרה בתיאולוגיה קשוחה). כאן האמונה אינה בנויה על הגות אלא על מכלול חברתי].


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 05
    שלמה טיקוצינסקי
    2015/05/04 05:52

    ניתוח חשוב. שכוייח.
    מעורר שאלות יסוד על האכסניה, אבל היא גופא יתרונה האדיר של אכסניה זו. כה לחי.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה