על זהות האדם החרדי

אנו עומדים בצומת דרכים, עלינו לבחור לאן אנו פונים. אין בחירה שהיא ברירת מחדל מכח האינרציה. לכל בחירה יש משמעות
שני שבילים (מקור: angelwolves)

בשנת 1520 למנין הנוצרים, ה' אלפים ר"פ למנייננו, שלח פרח כמורה מקומי מכתב אל "האדון החכם והנבון, הירונימוס מילפפורט" בו הוא מפרט את עיקרי ביקורתו על הקתוליות של זמנו. לאותו כומר אלמוני קראו מרטין לותר ומכתבו נודע מאוחר יותר בשם "על חירות האדם הנוצרי". במאמר זה יצא לותר כנגד ההגמוניה הכנסייתית השלטת וקרא לחשיבה אינדיבידואלית, המתבטאת בפרשנות בלתי אמצעית של כתבי הקודש. הסיבה שאני מספר לכם את כל זה אינה כדי להשוות בין החרדיות של היום לקתוליות של שלהי ימי הביניים, או לפרוטסטנטים. גם לא כדי לרמוז שיש להעריץ את מרטין לותר שר"י (אחד מגדולי האנטישמים, על הדרך). הסיבה היא אוקסימורון נחמד מאד בו פותח מרטין לותר את מכתבו. בפתח דבריו מציב לותר שתי הנחות יסוד: א. האדם הנוצרי הוא אדון בן חורין של הדברים כולם. ב. האדם הנוצרי הוא עבד כנוע של הדברים כולם. נשמע לכם סותר? את מרטין לותר זה לא הפחיד ובמאמר ארוך הוא מבאר כיצד שתי הדברים יכולים ללכת יחדיו.

אותי דבריו של לותר פחות שיכנעו, אבל את הטקטיקה בה הוא השתמש כדי להצביע על הפלונטר שבתוכו שבויה הנצרות, רצוני לאמץ גם. אני רוצה להציע שתי הנחות יסוד לגבי מצבו של האדם החרדי כיום:

  • זהותה של החברה החרדית היא בידול מן העולם המודרני על כל היבטיו
  • עתידה של החברה החרדית מותנה בעירוב עם העולם המודרני על כל היבטיו

את ההנחה הראשונה כמעט שאין צורך להוכיח. החרדי כיום מזוהה על ידי בידולו מן העולם המודרני: לבוש שונה, מערכת חינוך סטרילית, תקשורת בדלנית, התנגדות לאינטרנט, כוללים וחוסר מעורבות בחיי העשייה וכו'. לו נדמיין את האדם החרדי, משיל מעליו את כובעו ושריונו, צובע את מדיו בצבעי הסוואה, מעניק לילדיו השכלה כללית, מתערה בעולם התעשייה והמסחר ומעודכן בתקשורת הכללית (מעבר להאזנת בוקר לתכניתו של רזי ברקאי), אזי לא היה נותר דבר מדמותו הנוכחית של החרדי. התפיסה הרווחת כיום היא שהמאפיין המבדיל את החרדיות מהדתיות המודרנית (הכוללת את כל פלגי הדתי-לאומי, יחד עם ה"מודרן-אורתודוקס" האמריקאי), הוא ההתבדלות.

ההנחה השנייה, הנוגעת לעתידה של החברה החרדית, עדיין נתונה בוויכוח. כפי הנראה, הגורמים השמרניים יותר בחברה החרדית עדיין פועלים כאילו קיומה של החרדיות הוא עובדת טבע בלתי ניתנת לערעור, וניתן יהיה להתקיים במודל הכוללים והעדר ההשכלה לפחות עד המילניום הבא. אמנם גורמים מפוקחים יותר, הקשובים רחמנא ליצלן, לנתונים עובדתיים, חוששים מעט כי מודל זה אינו יכול להתקיים יותר. בראש ובראשונה הבעיה היא כלכלית: בידולה של החברה החרדית כיום, מותנה במודל הכוללים ואי יציאה לשוק העבודה. על פי נתוני הלמ"ס, בעוד כ-20 שנה החברה החרדית תהווה כמעט עשרים אחוז מכח העבודה בישראל (כולל ערבים, בחברה היהודית בלבד האחוזים גבוהים בהרבה!). נתון זה אינו נתון נבואי, אלא הוא מסתמך על מספר הילדים בכיתות א' בחינוך החרדי כיום. שוו בנפשכם, אם כיום, כאשר החברה החרדית מהווה פחות מעשר אחוז מהחברה הישראלית, המצב הכלכלי הוא בלתי נסבל, מה יהיה בעוד עשור או שתים? זהו שעון חול שאיש אינו יכול לעצור. נמשיך הלאה עם קו זה וננסה לדמיין מה תהיה ההשפעה של יציאה מסיבית לשוק העבודה על החברה החרדית. שוב, איננו צריכים להסתמך על נבואות: כיום, היציאה לאקדמיה ולשוק העבודה משנה באופן דרמטי את האדם החרדי. שינוי זה מתרחש גם ברמת האינדיבידואל, כאשר החרדי העובד הוא פרט המהווה עדיין חלק פורמאלי של הקהילה, ואינו חלק מקהילה אחרת. מה יהיה כאשר תופעה זו תתרחב ותתעצם?!

ובכן, כפי שנאמר למעלה, יש לנו כאן פלונטר: הזהות של החרדי עד היום השתמרה על ידי פרדיגמת הבידול, אשר משמעותה היא: "איננו יכולים להתמודד ולכן נברח". דבר זה יצר תלות בין הזהות החרדית לגישת הבדלנות. אמנם, הבידוד אינו מאפשר לחברה החרדית להתקיים יותר. אלו הם העובדות, לכל הפחות כפי שאני רואה ומבין אותם. לא הבעתי כאן משאלה או נבואת זעם, אלא ניסיתי לראות באופן מפוקח את המצב, ללא שיפוט ערכי לכאן או לשם. השאלה הניצבת בפנינו כעת היא: לאן? מהו אם כן עתידה של החברה החרדית?

שני שבילים (מקור: angelwolves)

שני שבילים (מקור: angelwolves)

כאן, כן ארצה לאחוז בשרביט הספקולטור ולהציע שני תרחישים אפשריים, שאולי עלינו מוטלת הבחירה ביניהם. התרחיש הראשון הוא כריתה כואבת של רוב מנין – אם לא רוב בנין – בניה של החברה החרדית. על פי תרחיש זה, כתוצאה מכורח היציאה מחד, וחוסר גמישותה של החברה מאידך, יתרחש ניתוק בין היוצאים לחברת האם. היוצאים ייטמעו בחברה הכללית, הדתיה יותר או פחות, ויאבדו את 'חרדיותם' גם במקרה הטוב בו ימשיכו לשמור תורה ומצוות, שלא לדבר על המקרה הפחות חיובי. ואילו הנשארים ימשיכו להתקיים במסורת הבידול הנושנה. תהליך זה נראה כיום טבעי יותר משתי סיבות: ראשית, ישנם סימוכין היסטוריים למגמה זו. רק לפני 150 שנה חוותה החברה היהודית המסורתית משבר דומה, ובו, בעקבות הגישה השמרנית הנוקשה, איבדה הקהילה יותר מ-90% מבניה. שנית, הכיוון בו צועדת ההנהגה החרדית כיום הוא חוסר גמישות מרבי. אם מדיניות זו לא תשתנה, כפי הנראה התרחיש המתואר אכן יתממש.

אמנם, ברצוני להציע תרחיש נוסף, שאמנם לא ישמר את החברה החרדית בצביונה הנוכחי, אך עדיין ישמר את הייחוד התרבותי שלה ואת הבשורה שיש בכוחה להביא אל העולם היהודי. תרחיש זה מתמצה במילה אחת – התמודדות. התמודדות במובן של עמידה אחראית ובוגרת מול השאלות המשמעותיות ולא במובן של "כיצד מצילים את הנוער מפגעי הטכנולוגיה?". דרך זאת קוראת להתייצבות מול השאלות שהילדים שלנו עתידים לשאול ולומר לעצמנו: "איני יודע". לא לומר "אסור לשאול", לא לומר "חילוניות זה טרייף" ואפילו לא לומר, "יש בידי את כל התשובות, כתבתי על זה מאמר פעם, מחר בבוקר אני שולח לך אותו במייל". מסלול זה מחייב אותנו להפנים ששנים ארוכות של בריחה השאירו את החרדיות הרחק מאחור בהתמודדות על המגרש. כתוצאה מכך אנו מתייצבים מול סיטואציה של אוצר תרבותי בלום הנמצא בידינו מחד, אך מאידך, ללא הכלים והתשובות לחיות אתו בעולם המודרני. בעיה זו מחייבת אותנו לשנס מותנים למלאכה הקשה של בירור ותהיה, של עמידה מול שאלות שפעמים רבות נראות כמאיימות לזעזע את כל היקר והקדוש לנו, ואין זה דבר של מה בכך.

תרחיש זה מציע דרך קשה ומאיימת יותר. הוא קורא לשינוי ולקיחת אחריות ומנסה להילחם בדינמיקה הטבעית של התהליכים. הוא לא מציע פתרונות קסם והוא אולי גם מסוכן יותר בטווח הקצר. הרבה יותר מפחיד לומר לילד "איני יודע", מאשר להצהיר בתוקף "דרכי היא האמת היחידה והמוחלטת". כמו כן, אי אפשר להבטיח מה נמצא בסופה של הדרך. החברה הדתית לאומית, לדוגמא, מתמודדת עם אותן שאלות כבר יותר ממאה שנה ועדיין לא נראה כי יש בידם פתרון מספיק – האם אנחנו חכמים יותר? אולי המסקנה היא דווקא שעלינו ללמוד מניסיונם של אחרים, שבקושי שרדו, ולהמשיך להתבצר?! האם  אנחנו נהיה שונים? לתפיסתי התשובה לכך היא, כן ולא: כן – מכיוון שנקודת המוצא של החברה החרדית היום שונה באופן מהותי. יש איזה משהו רענן בצורה בה ניגש החרדי של היום אל השאלות הגדולות שמציבה בפניו המודרנה. ולא – מכיוון שללא ספק, בסופו של תהליך, ההבדל בין החרדי לקבוצות אחרות בעולם היהודי יצטמצם בהרבה. אני איני רואה בכך חסרון. המטרה שלנו צריכה להיות הבאה של הייחודיות המסורתית שלנו אל העולם היהודי הכללי, ולא שמירת השונות בכל מחיר.

לסיכום, על אף הקשיים ולמרות הפחד, יש צורך בוער המוטל על כל אחד ואחד מאתנו, שהחרדיות יקרה לו במובן היהודי שלה, לפעול כפי יכולתו למניעת ההתמוטטות והקרע הצפויים בחברה. משמעותה הראשונית של פעולה זו היא הכרה בוגרת שאין בידנו את התשובות לכל השאלות, שיש לפנינו עוד דרך ארוכה ולא בהכרח נוחה וחלקה. בהמשכו של המסע, אם השינוי התודעתי הזה אכן יחלחל בנו בצורה בריאה, נוכל בזהירות להציע גם תשובות ראויות ודרכים אלטרנטיביות לחיים יהודיים מלאים ובריאים בעולם המודרני.

3 תגובות
  • 01
    מרדכי אדלר
    2015/02/09 15:17

    ההישארות בכולל אינו קשור כלל ל"חרדי" והוא חידוש של השישים שנים האחרונות. זהכמו לומר שחרדיות מאופיינת על ידי נשים מורות בבית יעקב, כשכולם יודעים שעד לא מזמן לא היה קיים כלל בית יעקב.

    מה שקורה בארץ אין לו אח וריע בשום מקום או זמן בעולם ולכן אין לדון בו עם כלים דתיים אלא סוציאליים.

    ההסתגרות נובעת מרצון הממסד לשלוט על הציבור, ובראש ובראשונה בדרכי התקשורת.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • שמעון
      2015/02/17 17:49

      צודק רק ב"ארץ יש את הקיטלוג המוזר שרק אם אתה לומד 12 שעות ביממה סגור בכולל אתה נקרא חרדי..
      בשום מקום בעולם זה לא ככה!!!
      אני חושב שבן תורה שעוסק בעשייה המבחן האמיתי אם הוא חרדי זה כשאתה בעבודה לשמור על ציביון להתפלל במינן וייצג את הציבור ששומר תורה ומצוות!!!


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 02
    ישראל
    2015/07/17 18:28

    כשמדברים על "חרדיות היקרה ללב" או על" ייחודיות מסורתית שלנו" וכן על "אוצר תרבותי בלום הנמצא בידינו" כדאי להגדיר בדיוק מהם אותם מושגים ולהשתמש פחות בסופרלטיבים. הבנה והגדרה מדויקת מה המשמעות של החרדיות ומה היא תרמה ותורמת ליהדות ולעולם בכלל יעזרו לכל אחד מאיתנו להבין מה צריכים לשמר ומה לשנות ולמה בכלל אנו צריכים להתמודד. אולי אין מקום בכלל לחרדיות בעולם…


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה