אתוס חדש לחרדים העובדים, האמנם?!

אתוס חדש או פפוס ישן? פרקש משיב לליפשיץ, ההצעה שלך מסוכנת משום שהיא כוללת התאמת הערכים למציאות
השועל והדגים (צילום: ויקימדיה)

בשבוע שעבר עלה כאן טור שנכתב על ידי אלי ליפשיץ על החרדים העובדים.

אני מוכרח לציין שהמאמר עורר אצלי תובנות חדשות שאשתדל לשתף אתכם בחלקן, אבל, לדעתי, אי אפשר להתעלם  ממסרים ישירים ועקיפים המבטאים מגמות שראוי היה שמקומן לא ימצא גם בבית מדרשם של חרדים עובדים.

אפתח בציטוט: בדברים הבאים אין כמובן משום אמת 'תיאולוגית' אלא בחינה של היבטים סוציולוגיים בלבד.

 אפשר להבין שהכותב מתכוון להגביל את עצמו בהצבעה על תופעה סוציולוגית כעובדה גרידא ללא הבעת עמדה. אם אכן כך היה, אין בזה כל רע. אדרבה, חשוב להבין את התהליכים שעוברים עלינו בכדי שנוכל לשפר את עצמינו. לצערי, הכותב לא עמד במילתו וניסה להתוות דרך או 'תחילתה של דרך' כפי שתקציר הכתבה מלמד אותנו. כאן אנו חייבים להזדקק לתיאולוגיה כדי לבחון על פיה האם תחילתה של הדרך היא אכן תחילה של דרך או שמא תחילה של עזיבת הדרך.

  1. ליפשיץ מצביע על הצורך של החרדים העובדים על גווניהם השונים ליצור לעצמם אתוס חדש שיעצב את הזהות הפנימית שלהם, זאת כדי להימנע מרגשי התסכול שהם חווים כיום ביחס לחברת הלומדים. לפני שאתייחס לאופיו של האתוס שליפשיץ מציע אנסה לבחון את עצם הרעיון של יצירת אתוס חדש במבט תיאולוגי – תורני. ליפשיץ טוען כך: החרדים העובדים הם מציאות קיימת ומתפתחת, הסבל שלהם מהממשק עם 'חברת הלומדים' מעמיק. כדי לפתור את הבעיה ניצור אתוס חדש לחרדים העובדים עם מערכת ערכים שונה בה לא יהיו פערי מעמדות בין חברת הלומדים לחרדים העובדים.

לדעתי, גישה זו הנעמדת מול תופעה חברתית קיימת ומנסה ליצוק לה זהות מתאימה, היא לא רק חוץ-תורנית אלא אנטי-תורנית. אפליג מעט למחוזות אחרים בכדי להמחיש את כוונתי. יש לי משיכה גדולה לתסריטאות וקולנוע ולכן אני לומד ועוסק בכך. כאדם דתי אני רוצה לעצב את השקפת עולמי ביחס למקצועי. ביכלתי לשאול את עצמי כיצד אני יכול להביא לידי ביטוי את הכרתי הדתית וערכי הדת שאני מאמין בהם תוך כדי העבודה במקצוע. במקביל אני יכול לשאול מהי המשמעות הדתית שאפשר לתת לתסריטאות וקולנוע. הפער בין השאלות הללו הוא עקרוני מאוד, לשאלה הראשונה לעולם תהיה תשובה, אך לשאלה השניה יתכן שאין.

אסביר: כל אדם בכל מצב, בכל מקצוע ובכל דרגה רוחנית שהוא נמצא, יכול וחייב למצוא לעצמו משמעות דתית. כלומר, עליו לברר מהי המחויבות האישית שלו כלפי אלוקיו וכלפי עצמו במצבו ובתנאי החיים שלו. לעומת זאת,   אין  הכרח שתימצא משמעות דתית לכל מצב בו האדם נמצא. אם נשוב לדוגמא בה פתחתי, אני עוסק בתסריטאות ולכן מוטל עלי לברר מה חובתי בעולמי במסגרת חיי הכרוכים בתסריטאות, בתוכן הסרטים, וכאדם, בהנהגה שתקדש שם שמים בעיני החברים למקצוע או בפני כל מי שאני נחשף בפניו במסגרת עיסוקי. האם יש הכרח/ חובה/ דתית ליצוק או להמציא אתוס לתסריטאות עצמה?! האם כדאי לי לעשות זאת משום שיש לי שכן רופא שעוסק בהצלת נפשות ואני מתוסכל מכך שעיסוקו הוא בעל ערך יותר חשוב מעיסוקי?!

לדידו של ליפשיץ תוואי הפתרון הוא פשוט, יצירת אתוס בו לתסריטאות יש ערך שווה להצלת נפשות. אם יש לי שכן תלמיד חכם ואני מרגיש נחות ממנו, נעצב אתוס שיפתור גם את הבעיה הזו. ישנם חוגים שערבוב בין שתי שאלות אלו והרצון ליצוק מימד דתי למקצועות שמטיבן אין בהם מימד כזה, מביא לטשטוש ערכים והפיכת עיסוק במקצועות כתסריטאות וכדומה כמין מימוש אידיאל דתי.

אכן, חובה על כל אדם למצוא משמעות ותפקיד בחייו בכל מצב, אבל אין חובה ואף מסוכן לערוך אידיאליזציה למצב בו הוא נמצא. אדם הסובל ממחלה קשה עדיין יש לו תפקיד ומשמעות בחייו ועליו לגלות את זה, אבל אין צורך ליצוק משמעות דתית למחלה עצמה, כלומר, להפוך אותה לאידיאלית. גישה אקזיסטנציאליסטית זו הגורסת שהקיום קודם למהות, והתוכן מתעצב בהתאם לקיום מנוגדת ליהדות באופן בסיסי. אם אני אוהב תסריטאות ועוסק בה, האם כעת אֶצוֹר אתוס מתאים לי שבו לתסריטאות יש ערך כמו לתלמיד חכם או רופא?! היהדות מלמדת שלכל אדם יש תפקיד מיוחד בעולם לפי תכונותיו ואישיותו אבל לא שכל אדם יעצב את ערכי היהדות לפי מצבו ואפיו.

לעניינינו, על כל אדם מוטלת אחריות לדעת מה תפקידו בחייו בהתאם לעבודתו ולמצוא סיפוק רוחני ואישי במילוי תפקידו האינדיבידואלי. גם על חברה שיש לה מאפיינים שוים מוטלת המחשבה מה תפקידנו כחברה בעלת מאפיינים כאלו.

לסיכום: האם היהדות מסכימה לקבל היררכיה חברתית לפיה לתלמידי חכמים ואנשי עמל יש מעמד כמעט זהה?! אולי כן ואולי לא, ניתן לבדוק זאת. אבל להניח כך מלכתחילה – לא ולא.

השועל והדגים

השועל והדגים (מקור: ויקימדיה)

  1. עתה נבחן את הדרך או את הכיוון שליפשיץ מתווה לנו. הוא כותב: אך מנגד לרבנים יש מעמד נמוך יותר, אמנם הוא מכובד כאדם בעל עמדה, אבל לא כאחד שנמצא מ'עליך'. שינוי מהותי יותר יהיה אפשר למצוא באופי הבנת ההלכה עצמה. ההלכה והקריטריון ל'פסיקה טובה' משתנה. בדיוק כפי שמצאנו עם הקריטריונים ל'מהו מדע טוב'. הפסיקה והמובן שלה, ודרך הפסיקה שלה, משתנים וישתנו. השוויון בעולם כזה אמור להיות רחב יותר, למרות שלוקח לו זמן רב להתחולל.

ליפשיץ מציע לנו עולם בו לרבנים וללימוד תורה יהיה מעמד נמוך יותר מאשר היום. שינוי בפסיקת ההלכה, קריטריונים חדשים של פסיקה המותאמים לאתוס המתחדש. המלצה נוספת ברוח רעננה, יצירת מערך תקשורת חדש עם הקב"ה. האם המתווה שליפשיץ מציע תואם את ההאמנות והמטרות החשובות בחייהן  של ה'חרדים העובדים'. האם השינוי התודעתי במעמדם של תלמידי חכמים, אכן מקובל על החרדים העובדים או על היהדות שהם מאמינים בה? האם הם מעוניינים בשינוי ההלכה ויצירת קריטריונים חדשים לפסיקת ההלכה?

ההצעה של ליפשיץ במילים מעט פחות "מכובסות', משמעותה רפורמה. מרטין לותר ערך רפורמה מוצלחת לנצרות, החרדים העובדים – על מנת ליצור לעצמם אתוס מתאים – יעשו רפורמה ליהדות.

ברור שמגמות כאלו התפתחו במידת מה לאורך הדורות לכיוונים שונים, כתוצאה של תרבויות שונות או תנאי חיים. אולם לעולם לא מתוך גישה מודעת האומרת, אני כך וכך ולכן צריך לשנות את סולם הערכים של התורה ואת ההלכה כדי שתתאים לי.

  1. ליפשיץ מסכם שהקרע הוא בלתי נמנע, ברי לו שהוא יווצר תוך רפורמות משמעותיות.

הקווים הכללים של האתוס החדש, אליבא דליפשיץ, לא נראים מתאימים לחברה חרדית.  אם אכן ליפשיץ צודק בתחזית שלו והחרדים העובדים במסלול בלתי נמנע לקראת האתוס החדש שהוא משרטט, על כל חרדי עובד לשקול היטב האם להפסיק את עיסוקו והשתייכותו החברתית ולחזור לחיקו החמים של ה'כולל', או לחילופין לצעוד במסלול שבסופו הוא כבר לא יהיה 'חרדי', משום שעולם האמונות שלו יהיה שונה מן הקצה אל הקצה מעולם האמונות המקובל בחברה החרדית. במאמרי הבא אנסה בכל זאת להתוות דרך לחרדי עובד, כיצד הוא יכול להישאר חלק טבעי מהחברה החרדית על ערכיה הקיימים, בלי להרגיש סוג ב' ובלי לנסות לשנות את אמונותיה וסולם הערכים שלה 'מבפנים' כדי להתאימם לאורח חייו.

חז"ל כללו את כל דברי במשל קצר והרי הוא לפניכם כלשונו:

פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא! אי אתה מתירא מפני מלכות?! אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה: לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם: אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה. ומה במקום חיותנו אנו מתייראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה?! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה  כי הוא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה?!

5 תגובות
  • 01
    יצחק ליפשיץ
    2015/02/10 14:54

    יש לי תחושה שאתה מבלבל בין אמירה דיסקרפטיבית ובין אמירה פרסקריפטיבית. בכל מקרה, המאמר הזה כמו המאמר של אליהו לוי מעידים על תובנות של הדור הצעיר שלא היו בדורנו. אין ספק שאנחנו בתקופה חדשה. שום דבר לא יהיה כפי שהיה בעבר. השתנות היסטורית יכולה לייצר הבטחה רבה או כישלון. ההשתנות המוסדית בפולין של תחילת המאה השמונה עשרה גרמה נזק עצום לארגון הקהילות וכתוצאה מכך נוצרה החסידות. המלחמה בחסידות לא לוותה בתובנה שמדובר בתקופה חדשה. כך היה עם ההשכלה כתוצאה מן האמנציפציה, אלא שאז קם לישראל תלמיד חכם שהבין את הבעיה – ר' ישראל מסלאנט. אם החרדים ימשיכו להתחפר בעמדות, ואם ימשיכו להתקיף צעירים כשרוניים כמותם במקום לנסות ולהבין את האתגר – התוצאה לא תהיה טובה. ב"ה, קמים לנו תלמידי חכמים צעירים שתורתם ואומנותם עולים בקנה אחד. מי שחושב שההשקפה שגרסה כי אנו מקריבים את האלף עבור האחד שייצא להוראה כדברי הרב דסלר, ימצא עצמו מול ארון הקודש האיטלקי ולבן ניתז עד בגדיו. אין אני יודע אם המודל של טיילור הוא זה שצריך להיות נר לרגלינו, אבל ספק אם הקרע שנקרע (או לפחות שהיינו צריכים לקרוע) יתאחה. בינתיים מוטל עלינו לשנס מותניים ולפתח השקפה חדשה. ולא נמצא עצמנו או עם חסידות או עם השכלה ל"ע.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    נ.י
    2015/02/14 20:13

    יצחק פרקש, אתייחס לדברי הסיום שלך:
    "האם היהדות מסכימה לקבל היררכיה חברתית לפיה לתלמידי חכמים ואנשי עמל יש מעמד כמעט זהה?! אולי כן ואולי לא, ניתן לבדוק זאת. אבל להניח כך מלכתחילה – לא ולא."
    ————————
    איני יודע איזו יהדות אתה מכיר, אבל התשובה כן וכן, ויתרה מזו לאנשי עמל שקובעים עתים לתורה יש חשיבות גבוהה יותר מאנשים שרק עוסקים בתורה. וגמרות מפורשות יש בזה.

    בגמרא בברכות (ח.) ישנה הכרעה ברורה בנושא זה:
    ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב: אשרי איש ירא את ה', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה.

    וכך כתב מהר"י עמדין, בביאורו ל"פרק שירה" (בסידורו, מהד' אשכול, ח"א עמ' סט, ד"ה יגיע כפיך):
    "והוא שאמרו רבותינו ז"ל 'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים' (ברכות ח.) גדול הנהנה מיגיע כפו (אף שהוא) בלתי טהור, (הוא) יותר מירא שמים הטהור ואינו עוסק בדרך ארץ (מלאכה) ומטיל משאו על בשר ודם, ליהנות מהבריות" עכ"ל.

    וכן הגאון רבינו יוסף חיים בספרו בן יהוידע (ברכות פ"א דף יח):"דסלקא דעתך (=היה עולה על דעתך) שירא שמים ונהנה מיגיע כפו שיש לו עסק ומלאכה באיזה שעות מן היום גרוע מן הירא שמיים שאינו נהנה מיגיעו אלא נותנים לו הספקה ועוסק בתורה כל היום כולו, מפני שזה עוסק בתורה כל היום וזה עוסק בקצת מן היום, ולהכי קמ"ל (=ולכן בא להשמיענו החכם) שאדרבה האמת הוא להפך שירא שמיים וגם נהנה מיגיעו עדיף".

    ולגבי מעמד שווה גמרא מפורשת אחרת:
    בגמ' בברכות (יז.) מובא:
    מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה: אני בריה וחברי בריה ,אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט – שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

    ולכן כתב הגרי"ח בספרו בן יהוידע (ברכות פ"ב דף כח) על הסוגיה בברכות "של אני בריה וחברי בריה שאין לאדם שעוסק כל היום בתורה להתפאר על בעל בית שעוסק במלאכה,משום שלכל אחד יש את דרך עבודת ה' שלו, אחד על ידי עסק התורה ,והשני על ידי עמידה בנסיונות במלאכתו (מו"מ באמונה וכו'):

    "כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כלומר לא יתפאר בעצמו לומר אם לא היה לי עסק הייתי גם אני מחובשי בית המדרש כמו שעושים התלמידי חכמים, כך אין אני מתגדר במלאכתו שאיני מתפאר לומר אם הייתי עוסק בפרקמטייא (=מסחר) הייתי נזהר לעסוק באמונה כמוהו ולא לשקר ולא לעקל לא לעקלקלות. ואם תאמר אני על כל פנים אתפאר עליו כי אני עושה בירור .. (מושג קבלי) ע"י עסק התורה כל היום והוא עושה בירור ע"י משא ומתן באמונה בשעה שיזדמן לידו דבר איסור כמו שקר וגזל ושבועת שוא והוא פורש ואינו חוטא, לזה אמר הא שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמיים" ואם כן אין לי להתפאר עליו". (בן יהוידע – ברכות פרק ב דף כח).

    בכל אופן, כמעט כל חכמי ישראל עד לדורות האחרונים עסקו במלאכה, ולא ראו בכך שום סתירה עם תורתם הגדולה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • יצחק פרקש
      2015/02/23 18:33

      א. הדיון הוא במעמדם של תלמידי חכמים כלפי מי שאינם תלמידי חכמים ולא בתלמיד חכם עובד כלפי תלמיד חכם שאינו עובד.
      ב. שעל תלמיד חכם מוטלת החובה להתנהג בענווה כלפי כל אדם אין ספק.
      ג. יש בחז"ל אינספור התייחסויות למעמדם המיוחד של תלמידי חכמים ובמה שהבאת אין כדי למצות את הענין


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 03
    נ.י
    2015/02/24 23:56

    א)לא צויין בגמרות ובמקורות הנ"ל שמדובר בת"ח שעובדים מול ת"ח שלא עובדים, אלא אנשים עובדים שקובעים עתים לתורה מול ת"ח שחיים על חשבון אחרים.

    ב)אגב כמעט כל חז"ל עבדו, ואין זה רלוונטי למעמד ת"ח.

    ג)החרדיות הפכה את הכל – ויצרה חברה עם מסלול לכולם: מהחיידר אל הכיולל. חברה של "יחידי סגולה" שבאמת שרק מעטים מהם ראויים לתואר הזה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • יצחק פרקש
      2015/02/25 10:54

      א. האם לדעתך ת"ח שמתפרנס מאחרים חייבים בכבודו פחות או שווה למי שאינו תלמיד חכם אבל עוסק לפרנסתו?
      ב.נכון מאוד.
      ג.בזמן חז"ל והראשונים היתה אפשרות להיות תלמיד חכם ולעסוק לפרנסתו ולכן החלוקה היתה בין ת"ח לאלו שאינם בלי קשר לאופי הפרנסה שלהם. בימינו מציאות כזו נדירה וגם קשה. מצבנו כהיום שכמעט לא יתכן להיות תלמיד חכם וגם לעסוק לפרנסתו. זהו המצוי ולאו דוקא הרצוי. במצב הנתון האם כדי לא ליצור שסעים בחברה ראוי להשפיל את מעמדו של תלמיד חכם?


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב

השאר תגובה