‏"ודגלו עלי אהבה" – מפגשי "פלוגתא" כמשל

האם ההבדל בין אדם המתענג על ה' לבין זה העובד אותו באימה וביראה, הוא הבדל תרבותי?!
פלוגתא במכללת אורנים

כשאנו מביטים על עצמנו במבט 'מבחוץ' לכאורה, אנו יכולים להבין שאנו נראים כגוש אחד שחור. אבל אנו לא מרגישים באמת כך, זהים זה לזה בכל אורחות חיינו. כפרטים בתוך תת קהילה בתוך קהילה גדולה יותר שהיא חלק מציבור רחב ומגוון יותר, אנו משוכנעים בייחודיות של הקבוצה שלנו, ואולי אף שלנו כבני אדם שונים זה מזה. ריבוי הקבוצות השונות בתוך החברה שלנו בנוסח 'נהרא נהרא ופשטיה' מעלה את השאלה, האם החברה שלנו היא חברה רב תרבותית וכתוצאה מכך עליה לפעול בדרכים מסויימות המאפיינות חברות רב תרבותיות. בענין זה עלי לספר אנקדוטה, שאלתי פעם את אחת מחוקרות החברה החרדית: איך זה שכשאת מדווחת על חרדים, כחוקרת, את נשמעת כאילו גדלת וחיית והיית חלק מן החברה הזו?! השיבה לי אותה חוקרת: אני בת קיבוץ, גדלתי בחיים קיבוציים קהילתיים, כמובן חילונים, ואני מוצאת הרבה דמיון וזהות בין חיי הקיבוץ והתרבות הקהילתית שלו לבין ההתנהלות היומיומית בחברה החרדית. האמנם? האם הקהילתיות החרדית מלמדת על רב תרבותיות הרוחשת מתחת לפני השטח?!  האם החברה החרדית המגוונת בעשרות חסידויות ובקהילות ליטאיות ועדתיות שונות המאוגדות סביב דמות רבנית, ישיבה, או בית כנסת, מייצגת קהילה רב תרבותית? האם המכנה המשותף שלנו, הערך העליון שהוא קיום מצוות התורה, מחפה על הבדלים תרבותיים רבים כל כך עד שאנו יכולים להתהדר בהגדרתנו כחברה רבגונית גם אם היא מבוססת על חמישים גוונים של שחור לבן?!

כמקרה מבחן נביט אל החברה החרדית שהתקבצה בלונדון, בשכונת סטנפורד היל, בשנות השמונים של המאה התשע עשרה. חברה זו התגבשה לאורך המאה החולפת מיהודים חרדים שהגיעו אליה ממערב ומזרח אירופה. גונן[1] (2005) חקר את מאפייניה של הקהילה החרדית שהתהוותה וזיהה מתח בין הקבוצות החרדיות השונות. בין הקהילות היו הבדלים של: נוסח התפילה, דרכי הלימוד וסגנון החיים. "היה זה מפגש בין שתי קבוצות תרבותיות שונות, הרחוקות זו מזו במנהגיהן החברתיים והפולחניים. על אף השוני התרבותי בין שתי הקבוצות החרדיות, הן היו שותפות לאותו קוד חרדי מחמיר העומד בבסיס חייהם הדתיים. היה בשותפות זו בסיס מספק להקמת קואליציה חרדית רב-תרבותית, העוסקת בבנייה ובניהול של תשתית ארגונית משותפת מול מרכיבים לא-חרדיים באוכלוסייה היהודית ומול המדינה והחברה בבריטניה בכללה" (גונן 2005). זו רק דוגמא אחת מתוך דוגמאות רבות של חוקרים מחוץ לחברה החרדית שהתבוננו בחברה במבט מחקרי, והגיעו למסקנה כי היא חברה רב תרבותית. אם אכן ההבדלים בינינו מושתתים על תרבות, ראוי וכדאי שנפתח את עצמנו לשיח הרב תרבותי בינינו.

פלוגתא במכללת אורנים

פלוגתא במכללת אורנים

את הרעיון וההשראה לשיח רב תרבותי, למדתי ממפגש "פלוגתא" שהתקיים במכללת אורנים השבוע. נפגשנו, קבוצת נשים  המזהות עצמן חילוניות, עם נשים המזהות עצמן חרדיות. גברים המזהים עצמם חופשיים, עם גברים חרדיים. בראש הצוות  שתי נשים חדורות מרץ ורעננות מתמדת, ד"ר לי כהנר וד"ר ענת ישראלי. התפצלנו לקבוצת נשים וקבוצת גברים ביזמת הנשים שחוששות ש"שירתן" לא תשמע ברמה, (ולא מסיבות דתיות). בחברותות מסוג נשי גברי פלפלנו, באליהו רבה:

משלו משל, למה הדבר דומה ? לעשרה בני אדם שבאו במסיבה אחת . אחד הביא דגים גדולים, ואחד הביא דגים קטנים, ואחד הביא דגים מלוחין ותפלין, ואחד הביא כרוב ותרדין שלוקין, ואחד הביא בצים, ואחד הביא גבינה, ואחד הביא בשר של שור, ואחד הביא בשר של איל, ואחד הביא של עופות. אכילה אחת הביאו על כל אחד ואחד, נטל עשר אכילות והלך לתוך ביתו. כך, כיון שבא אדם לבית הכנסת ולבית המדרש  ולמד מהן פסוק אחד, דבר אחד, הלכה אחת, כל אחד ואחד, נוטל עשרה הלכות, עשרה פסוקין, עשרה דברים והולך לתוך ביתו . לפיכך הייתי אומר: אפילו ישב אדם ועוסק במעשה מרכבה ובכל מידות טובות בעולם, יניח את הכל וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ולכל מקום שמחדשין בו תורה . שבישיבת בית הכנסת ובית המדרש שמחה מתחדשת לו בכל יום תמיד…..

וככל שניסינו להתמקד בתוכן, ברעיון, במשל, באכילה, ובשמחה של ההתחדשות. המציאות המקומית העכשווית והחוויה משכו אותנו אל מעבר ליצירה. אל מעבר לרעיון של בית המדרש ההוא, אל בית המדרש שלנו. בית מדרש שבו מנסים אנשים ונשים שהרקע החינוכי שלהם שונה, שגדלו על ברכי השקפות ואידאות מגוונות, לברר וללבן את ערכי האחר, את שרשי תובנתו, גבולותיו, גמישותו המחשבתית ומהות הנהגתו. ויחד עם אי ההבנה, ויחד עם הקושי לקבל מציאות כמובנת מאליה, להישאר במעגל של שיח. כחרדית שהיתה שם, פגשתי אותנו, מנסים להתערטל מהסממנים המייחדים או מזהים אותנו כשייכים לקהילה זו או אחרת… ומנסים לבנות תשתית לדיאלוג מתמיד ומצמיח. הוצהרו כוונות, הובעו משאלות, הוטחו האשמות וגם כאב אמיתי, עלינו החרדים, שלא מספיק מכילים. יחד עם כל זה האווירה אמרה: דברו, המשיכו, לבנו, קחו את זה לאן שזה יוביל. זה מסע נכון, זה מסע משתלם, זה מסע עם כוונות רווח מסוג רוחני אחר. מסע שבו נתבונן יחד במראה שבחדר המדרגות הציבורי של כולנו.

מדוע זה מתאפשר? התאפשר? מה הופך מפגש בין אנשים זרים אולי אפילו רחוקים בתרבותם, למפגש פורה באופן הדדי? האם ניתן להפוך את החוויה הזו למשל? האם אנחנו יכולים "להעתיק" את הרעיון לחצר שלנו?

אנסה להתבונן באירוע כדוגמא למפגש בין תרבויות, בו  כל אחד משניים או יותר "מנציגי התרבות" יוצא נשכר.

נראה כי נקודת המוצא והרצון למפגש של  "נציגי" כל תרבות, מושתת על הרעיונות הבאים, שמצאתי בו:

א. ניסיון לצאת מגבולות הבטוח, לצורך חיפוש, מתן מענה לשאלות על אמת ואמונה, ומחשבות והגיגים על מקומה של התרבות בכל אחת מהקבוצות. ב. מתוך החופש שבמחשבה, מצליחים לזהות את האבחנה היסודית בין עיקרי היהדות כדת, לבין רעיונות שהם סממנים של תרבות.  ג. בל נשכח שלוש מילות מפתח, בציבור אחינו החילוניים: "ליברל, מתקדם, והומניסט". ד. סובלנות כיסוד לעומק ההקשבה. ה. התבונה השכלתנות, אופק ורוחב הדעות. ו. היכולת הרעיונית להבחין בין רעיון השקפתי, למצווה, להלכה, או מנהג אבותינו מליטא, גרמניה, ספרד או סוריה. ז. ההבנה שהקשבה היא לא התחייבות או חוזה לביצוע.

יתכן, שזה יכול להיות מקומם אדם המגדיר עצמו כחרדי, לשמוע שהוא לא מכיל חילוני, כי הוא לא בא אליו כאורח לשבת. אבל, אולי התרגלנו, להילחם ולהתקיף, במקום להקשיב ולאתגר את עצמנו, לנסות ולהבין את שורשם של הרעיונות כגון: "שילוב", "הכלה"?

אולי נאמץ את הרעיונות, למפגש "פלוגתא- רב תרבותי" בתוך הקהילה החרדית? ישבו סביב שולחן אחד: חסיד גור, חסיד חב"ד וליטאי, ויקשיבו לעומק תרבותו של כל אחד מהם. יסבירו זה לזה את הניואנסים שבהבדלי ההכשרים, ילבנו את ה"תורות" שלהם סביב שולחן הנשיאות של הרעבע, או הרב המוביל את העדה. יעמיקו תובנות סביב החזון  החינוכי של כל ישיבה, או בית ספר, בכל אחת מהקהילות. ואז, אז אולי נמשיך לשיר את שיר השירים, במנגינות שונות, בעגה תרבותית של כל אחד מאתנו.  אך, כשנגיע לפסוק: "ודגלו עלי אהבה", תהיה ברורה לנו, "זהותו התרבותית של כל דגל", ונצליח להיפתח לאהבת חינם של נושאם.

1. גונן (2005) בין לימוד תורה לפרנסה-חברת לומדים ומתפרנסים בלונדון

3 תגובות
  • 01
    נתנאל אדיר
    2015/01/20 22:20

    מה נעשה לאחותינו- בעוד שהגדולים לא יושבים ביחד, הגדיים מה יאמרו?
    ומצד שני בקטנה הציבור שלנו נפגש אחד בשני כל הזמן.
    ובכלל דיאלוג ובירור דרך הם לא בדיוק הנקודות החזקות של הציבור שלנו… שלא לדבר על ביקורת עצמית…
    לגבי מפגשי פלוגתא לדעתי הם ניצני התפתחות של זהות יהודית מאחדת, אם כי בנוסח משובש משהו…


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    מיכאל
    2015/01/21 02:01

    נתנאל
    מה הזהות המאחדת?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    נתנאל אדיר
    2015/01/21 23:57

    אין לי שמץ, משהו שקשור ל"יהדות". אני מכיר רק סימפטומים- גם הם אוהבים להיות יהודים, גם הם לא רוצים להתחתן עם גוים ללא הבחנה, וגם להם ירושלים מזיזה משהו בלב.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה