בין קאוצ'ר לפסיכולוג- הרהורים על אמת טיפולית או טיפולי אמת

איזה נזק עלול כבר לקרות אם נחסוך קצת כסף ובמקום להתייעץ עם פסיכולוג מוסמך נפנה למטפל או מאמן מומחה בעל הכשרה בתחומו ששומעים עליו רק דברים טובים?! ד"ר תקוה עובדיה, מאמנת מנהלות מקצועית ומנוסה, עושה סדר ומתריעה, אל תתבלבלו, אימון אישי אינו יכול לבוא במקום פסיכולוגיה.
מעלית עולה, מעלית יורדת

יעל: את יכולה לקבל אותי לטיפול?

קאוצ'רית: אני לא מטפלת.

יעל: אבל עזרת למיכל?

קאוצ'רית: זה היה קאוצ'ינג.

יעל: זה לא משנה.

קאוצ'רית: זה מאוד משנה. איזה "טיפול" את צריכה?

יעל: אני מנהלת בית ספר, בצניחה בהרבה תחומים, חייבת זבנג.

קאוצ'רית: את מרגישה מבולבלת  וצריכה לסדר לעצמך את המציאות מחדש? לבנות מערך מטרות ויעדים להשגה? או שאת חשה חסרת כוחות ומיואשת?

יעל: גם וגם. ומאוד!

קאוצ'רית: אני יכולה לעזור למנהלות שיודעות בברור שהן מבולבלות, ומחפשות דמות נוספת להתבונן יחד איתן על תמונת המציאות שהן חוות. להציב מטרות להשגה, ולבנות יחד תוכנית פעולה.

יעל: לפני כן, את יכולה לתת לי כוח.

קאוצ'רית: אנסה יחד איתך לגלות את מקורות הכוח שלך ולכוון אותך לראות אותם, את המהות שלהם.

יעל: ואם אני מדוכדכת ומרגישה חוסר כוחות כללי לא רק בניהול? אם אני לא מסוגלת בכלל לחשוב על מטרות ותוכנית עבודה ובטח לא על עבודה.

קאוצ'רית: זה לא התחום שלי, אולי תחשבי לגשת לפסיכולוגית קלינית אם הסיטואציה שייכת בעיקר לך ולחייך, או לפסיכולוגית אירגונית אם הדכדוך נובע מתהליכים מורכבים שאת חווה בארגון, ומשפיעים על חייך הפרטיים, וחיי הצוות שלך.

יעל: יותר קל לי איתך.

קאוצ'רית: אני אצטרף מאוחר יותר, כשהפסיכולוגית תיתן לך את האות.

—-

לעיל הצגתי קטע מתוך שיחה ארוכה של מנהלת בית ספר, שנקלעה לתקופה מורכבת בחייה, תוך כדי ניהול בית ספר גדול. יעל, התקשתה לאבחן בעצמה האם התקופה המורכבת, נובעת מבעיות בארגון, מבטאת חוסר כוחות זמני שלה, או חוסר ידע  מקצועי, לנהל את המורכבות שנוצרה בחייה ובארגון.

פניה לקבלת עזרה, היא אחד מהכוחות האנושיים שלנו.  הכוח לזהות, מצב שבו אנו כבני אדם, זקוקים: להקשבה, או לטיפול שיעמיק את התובנות שלנו על המתחולל בנפשנו, או הקריאה לעמית ש"יפרק" יחד אתנו את תמונת המציאות, לפאזל רב חלקים, וירכיב יחד אתנו את התמונה השלימה לשביעות רצוננו. כל אחד מהמצבים לעיל, מתאים לאיש מקצוע אחר, בעל רקע השכלה שונה.

בשורות הבאות אני רוצה להעלות למודעות בעיה שפשתה במחננו בשנים האחרונות. לאחרונה התברכנו בריבוי מטפלים ומטפלות (שזו תופעה מצוינת),  אך לעיתים עקב אי אבחנה מצד הפונים לעזרה, או סיבות אחרות, קיימת זליגה של תחום אחד לתחום אחר, שלא באופן מקצועי. כדי להבהיר את התופעה אגדיר (בכלליות רבה) להלן כדוגמא שני מקצועות טיפוליים לכאורה, את הקאוצ'ינג ואת הפסיכולוגיה, ואערוך השוואה והבדלה בין השניים. מטרת ההשוואה היא להבחין, עד כמה, כל תחום טיפול, נוגע באדם בזמן מקום אחר, וברבדים אחרים.

 

מעלית עולה, מעלית יורדת

מעלית עולה, מעלית יורדת

קאוצ'ינג

אימון אישי (מאנגלית: Coaching) הוא תהליך המכוון לסייע לאנשים בריאים בנפשם ומתפקדים להציב ולהשיג מטרות, להתגבר על מכשולים, ולשמר מוטיבציה‏ להשגת יעדים. היעד של האימון האישי הוא שבתום התהליך, המתאמן ירכוש את הכלים הנחוצים להשגת מטרות יחד עם הביטחון העצמי באותם כלים והכישורים שיסייעו לו להגשימן‏.  השיטה מתמקדת בכאן ועכשיו, ולא בעברו של המתאמן. תהליך זה מונחה על ידי מאמן אישי, שלמד את המקצוע. בדרך כלל פניה של אדם למאמן אישי, מתרחשת בשלבים בהם הוא מתעתד לערוך שינויים בחייו האישים או המקצועיים. חברות למשל, פונות ליעוץ של מאמנים, לקראת הובלת שינוי ארגוני.

פסיכולוגיה

הפסיכולוגיה היא תחום במדעי החברה החוקר את התנהגותם של יחידים ואת התהליכים המנטליים העוברים עליהם. מטרות הפסיכולוגיה הן לתאר, להבין, ולנבא את ההתנהגות, כדי שנוכל – במקרים מסוימים – לפקח עליה. מקור השם ביוונית הוא תורת הנפש. אדם העוסק בפסיכולוגיה, הוא בדרך כלל פסיכולוג. הנחת היסוד של מדע הפסיכולוגיה מתייחסת לחוקיות בהתנהגות האדם, הפסיכולוגיה מתעדת ומודדת חוקיות זו. הפסיכולוגיה גורסת, שהתנהגות אינה מתרחשת באופן מקרי, אלא היא תוצאה של מערכת חוקים. הבנת חוקים אלו, מאפשרת לנו לגזור גם ניבוי מסוים לגבי העתיד. כל תחום בפסיכולוגיה עוסק בהיבטים אחרים של ההתנהגות, ומנסה להבין אותה מתוך מיקוד אחר. הפסיכולוגיה מחולקת לענפי מחקר, כגון: התפתחותית, חברתית, קוגניטיבית, רפואית, של האישיות ועוד. תחומי עיסוק ואסכולות כגון: פסיכולוגיה ארגונית, שיקומית, קלינית ועוד.

הפער המרכזי בין קאוצ'ינג לפסיכולוגיה

בעוד שהאימון האישי מתעסק בדרך כלל באנשים בריאים ומתפקדים, הפסיכולוגיה, מנסה לטפל גם באנשים שאינם יציבים בבריאותם הנפשית ואינם יציבים בהתנהגותם. אם כך, קיים פער עצום בין מאמן לפסיכולוג, כל אחד משניהם בקיא בתחומים אחרים, מה שאומר שפסיכולוג יכול להיות גם מאמן, אם ימצא לנכון, אבל מאמן הוא לעולם לא פסיכולוג.

הטריגרים והרקע לבלבול בין התחומים

בשנים האחרונות חל תהליך התמקצעות בקרב הציבור החרדי, לקראת יותר הבנה של צרכי הנפש, וניסיון ללמוד ולהשתלם באופן אמתי בתחומי הטיפול, לצורך השפעה ועשיה חינוכית טיפולית מיטבית. יחד עם זאת, נפרצו גבולות, שהיו ברורים כטאבו. אם עד היום בקרב מחננו רק מטפל מוסמך הציג עצמו לצורך כך, כיום נפרצו מעט הגבולות ואולי התבלבלו והיטשטשו. עד זמן לא רב פסיכולוגים ופסיכיאטרים שטיפלו בציבור החרדי, היו בעיקר, בני הציונות הדתית, שהתחרדו או לא. או: יוצאי צרפת, דרום אמריקה, דרום אפריקה, אוסטרלים, ועוד "חוצניקים" בעלי זיקה דתית או חרדית, שעלו ארצה, והביאו עמם אוטוריטה מוסמכת לעסוק בתחומי בריאות הנפש (פסיכולוגים ופסיכיאטרים). כיום, נפתחו שערי הלימוד, לקהילה החרדית, לתחומי פסיכותרפיה, פסיכודרמה, ודומיהם ו"קרוביהם" יחד עם יעוץ חינוכי, ותחומי טיפול כגון: גישור,  ,OTD CBT  ועוד. כתוצאה מכך, אנשים רבים לומדים קורסי מבוא בפסיכולוגיה של האישיות או קורסים דומים. הידיעה המסוימת של התחום מאפשרת ביטחון (מוקדם, או מופרז) לנסות לעסוק בו. נוצרה מעט זולות של מקצוע הפסיכולוגיה, עקב חשיפה לקורסים בתחום, ואנשים מתהדרים בתואר פסיכולוג או 'מטפל' כשהם עדיין לא מוסמכים לכך, אלא מוסמכים או עתידים להיסמך, לתחומים אחרים. בעוד שכדי להיות רופא איש אינו מציג את עצמו לתפקיד לפני שסיים את חוק לימודיו והתמחותו. מי שלמד כמה קורסים בפסיכולוגיה, מציג עצמו כפסיכולוג, ונותן שירות "מקצועי" לציבור.

עד כדי כך התבלבלו הגבולות, שאנשים מציגים עצמם בתפקיד טיפולי, במרחב הציבורי תקשורתי, נותנים תשובות ומענה לבעיות שמוצגות ברשתות או בתקשורת תחנות הרדיו הדתיות והחרדיות למיניהן. הורים ומורים, מתייחסים בכובד ראש להמלצות המטפלים מעל גלי הרדיו, וכלי התקשורת האחרים ומיישמים לעיתים המלצות, שלא בהתאמה למצב.

כמו כן ישנו ז'אנר חדש שאינו ייחודי למגזר החרדי, ובו פסיכולוגיים קליניים מציגים את חכמתם בספרים להמונים. הספרים קריאים לכל, ונותנים תחושה של הבנת התחום, או הנושא. הקוראים המתעמקים מוצאים בספרים הסבר לעצמם והווייתם או לסביבתם. חוויה זו יחד עם לימודים פורמאליים של תחומי טיפול, מפתה אנשים לשאת באחריות לא להם, של טיפול פסיכולוגי.

בנוסף, יועצים ומטפלים מוסמכים, כותבים טורי מידע אינפורמטיבי שמוצג כתשובה לשאלה. לעיתים השאלה מתארת אירוע שכיח, והטור מציג כמה תשובות כמענה לשאלה. לעניות דעתי, כותבי הטורים, אינם מתכוונים לטפל בנו דרך דפי העיתון. מטרת הכתבות, בדרך כלל, היא לפתוח צוהר לחשיבה, להיכרות עם התופעה, להבנה שלתופעה יש מקום בחיים, ויש לה גם דרכי פתרון. טיפול פסיכולוגי, לא יכול להתקיים בהתכתבות, הוא לא יכול להתבצע מעל גלי הרדיו, ובטח שהוא לא מעשה פומבי. מכאן ועד יישום המלצות מהכתבה לחיים אמורה להיות גדר הפרדה, גבוהה וברורה.

למי מותר לעסוק בטיפול פסיכולוגי? למי אין רשות לעסוק בו? כיצד מתבצע טיפול פסיכולוגי? כיצד מבחינים בין מטפל למטפל? כיצד מובילים אינטגרציה טיפולית? ומה חלקם של כל אחד מהמטפלים במערכות החינוך לבנים ולבנות?

את התשובות לשאלות הראשונות קל ופשוט לענות, רק פסיכולוג שסיים תואר שני, הוסמך והתקבל לארגון הפסיכולוגים הארצי, מותר לעסוק במקצועו, וכמובן על פי תחומו. בדומה גם הפסיכיאטר. המלצה לטיפול תרופתי רגשי, לא יכולה להתבצע על ידי מי שאינו רופא פסיכיאטר, גם אם הוא רב שמבין בתחום.

(הרב, בעל הניסיון במקרים דומים, יכול להמליץ למבקש העזרה, על דמות מקצועית המתאימה לטיפול). פסיכולוג חינוכי יעסוק בתחום החינוך, פסיכולוג קליני, יעסוק בתחום קליני…..

 

מניסיוני האישי

דווקא בזכות שלמדתי את סודות האימון האישי, דווקא בזכות שזכיתי לעסוק באימון מנהלות ואימון צוותים חינוכיים, דווקא בזכות כל זאת, אני מוצאת לנכון, להתריע, להזהיר, ולהבהיר זו לא פסיכולוגיה! המאמן רחוק מהפסיכולוג אלפי מייל אם לא עשרות אלפי מייל.

המאמן אינו עסוק בחקירת נבכי הנפש! המאמן לא עסוק בהבנת הבעיה ושורשיה או מניעיה, הגדרתה וניסיון לבחון את יכולתו של המטופל, עבר-הווה,  להבין את עצמו, להרגיש את כוחותיו ועוד.

המאמן, מנהל דיאלוג עם אנשים בריאים בנפשם, שמחפשים דמות נוספת שתסייע להם להתבונן בעצמם. יש ל"מטופליו" יכולת לשאול שאלות: על מצבים, על תופעות, יש להם יכולת רפלקציה על האירועים, יש להם מודעות לתהליך שבו הם האחראים המרכזיים. מאמן מצליח, כאשר המטופל שלו, מבהיר לעצמו את מטרות האימון, וחותר להשגתן. פסיכולוג צועד בצעדים שמדידתם אינה דווקא אורך, או קצב. התהליך הפסיכולוגי מורכב מפרמטרים כל כך רבים, השזורים זה בזה, שרק פסיכולוג למד להבחין בהם, לזהות אותם, לנסות לקשר או להפריד בניהם, ולהתייחס לאדם המטופל על ידו בהקשרם הנכון.

מה  נכון לעשות בשדה החינוך?

להלן דוגמא אחת למבנה ראוי, שבניתי יחד עם ליווי פיקוחי של משרד החינוך, והחינוך ההתיישבותי:

לאורך כל שנות הניהול, הסתייעתי בפסיכולוגית חינוכית לצורך קידום התלמידים והתלמידות בקרית החינוך אותה ניהלתי, ובפסיכולוגית ארגונית, ש"אימנה" אותי. "מעל" הצוות הטיפולי המורחב (שכלל: פסיכולוגית, יועצת חינוכית, עו"סית קלינית, עו"סית כללית ופסיכותרפיסטית) שריכזה הפסיכולוגית החינוכית, הוצבה מטעם משרד החינוך פסיכולוגית קלינית (מטעם החינוך ההתיישבותי) שהייתה היועצת בזמני תהיה ושאלות, ופגשה את הצוות אחת לחודש  או אחת לשבועיים, ליום הדרכה וייעוץ שטח.

להלן אדגים כיצד המודל המוצג היה פעיל ויעיל, להתנהלות במצבי בעיה ובמצבי לכאורה שיגרה.

דוגמא א': דינה היא בת להורים גרושים עולים מארצות הברית. בגיל שש נפרדה מאמה הגויה, וגדלה עם אביה. אביה של דינה ניסה לדאוג לצרכיה הפיזיים וגם החינוכיים, אבל לא הצליח להוות דמות כפולה של אם-אב. בנוסף, האב שינה את אורחות חייו מהקצה אל הקצה וחזר בתשובה. חזרתו בתשובה הקשתה מאוד על דינה הצעירה והיא נהגה למרוד בכל הרגל חדש שניסה להקנות לה. דינה התקבלה לבית ספר חרדי בכיתה א',  אבל לא אהבה אותו. בכיתה ו' סולקה מבית הספר, על עבירות שוטטות בימים ובלילות. דינה עברה למוסד חינוכי אחר, בהמלצת קצינת ביקור סדיר. גם במוסד החדש, למרות הכללים, נהגה דינה להיעלם בימים ובלילות. בישיבת הצוות הטיפולי המורחב, למדנו את סיפור חייה של דינה, מאביה. יחד עם כל הגורמים הטיפוליים, הוחלט על תוכנית פעולה לשיקום החוויות השליליות של דינה, ומתן אוזן קשבת קבועה לצרכיה. לצורך ההחלטות, שוחחה עם דינה הפסיכולוגית הקלינית, שהתרשמה כי דינה מעוניינת לשפר את הרגלי ההתנהגות הכלליים שלה, ויש לה גם מוטיבציה להביא עצמה ללמידה. דינה נרתעה מאוד מפסיכולוגית בית הספר, ולכן הוחלט שהפסיכותרפיסטית סמדר, שהיא גם עובדת סוציאלית קלינית, תטפל בדינה. נערכו פגישות טיפול קבועות, בהן למדה סמדר את צרכיה הייחודיים של דינה. סמדר שיתפה את הצוות הרב מקצועי בישיבות השבועיות בהתקדמותה של דינה, ובצרכים המיוחדים לה. למשל, דינה רצתה לבקר בבית פעם בשבוע, למשך אחר הצהרים עד הבוקר. נערך הסכם בין דינה לסמדר ובו התחייבה דינה לחזור בזמן. דינה ביקשה לאכול אוכל מסוים, או להיבחן באופן מיוחד, וגם לקבל מורה פרטית למקצוע האנגלית. הפסיכותרפיסטית סמדר בחנה עם דינה את שורש הצרכים, והייתה המגשרת בינה לבין הצוות החינוכי, בהתאם לצרכים. דינה שיתפה פעולה, היא הרגישה שהצוות בעדה. הצוות מצידו הקדיש שעה שבועית, לדיון בצרכיה והתקדמותה, מבלי ידיעתה, וליבן סוגיות טיפוליות חינוכיות שעלו בהקשרה. לדינה היה גם קשר עם היועצת שנהגה לקרוא לה לשיחות מעקב אחר התקדמותה הלימודית, כשכל מפגש כזה תואם בין כל גורמי הטיפול. דינה לא ידעה שהיועצת יודעת על חלקיה ה"אפלים". היועצת נהגה לחזק אותה ולכתוב לה תוכניות לימודיות אישיות לטווח קצר. בתום כל תוכנית קבלה דינה מכתב חיזוק וטלפון שבחים לאבא. לסיפור הזה יש הפי-אנד. דינה התפתחה והרגישה שהיא "בריאה" מספיק ללמוד במקום אחר, ובתום שנתיים עברה לבית ספר רגיל.

דוגמא ב': יפית, נערה חכמה מאוד ואימפולסיבית באופן קיצוני. בבית הספר בו למדה, כינו כל תגובה כחוצפה. יפית הגיעה לרישום עם תעודה שבה צוין "ליפית עבר עשיר של עשרות הערות משמעת ביומן הכיתה, ועשרות ביקורי גערה בחדר המנהלת". כשיפית הייתה חולה ולא נכחה בבית הספר, נשמו כולם לרווחה. אבל אז גם התגלה סוד קטן. כשיפית חזרה, עדיין מעט חלשה וללא כח, היא התגלתה כנערה רגישה לזולת, נעימת שיחה וחכמה באופן יוצא דופן. מחנכת הכיתה סיפרה זאת למנהלת. המנהלת קראה ליפית ושיקפה לה את התגלית. יפית, הביעה תסכול מבעיית האימפולסיביות המביאה אותה לצעקות שמחה קיצוניות או לזעקות שוד ושבר. הוריה של יפית הוזמנו לשיחת הכרות מעמיקה, התבהרה תמונה של בית, שהמנהג השכיח בו הוא תגובות קיצוניות מיידיות, שברוב הפעמים אינן תואמות את הסיטואציה.

בהמשך לפגישה עם ההורים, התכנס הצוות הטיפולי בריכוזה של הפסיכולוגית, לשיחת עבודה כשהשאלה שהונחה על השולחן היא: כיצד ניתן לקדם את יפית לקראת הרגלי התנהגות אחראיים יותר, מודעים יותר ושולטים יותר?! ה"עבודה" חולקה בין כמה דמויות טיפול. העובדת הסוציאלית קבלה את תפקיד הדמות הקבועה לשיחה שבועית, ולגישור בין יפית לכל הצוות. הפסיכולוגית הקלינית שוחחה עם יפית והציעה בדיקה נוירולוגית. הנוירולוגית התאימה ריטלין, והציעה פגישה עם פסיכיאטרית. הפסיכיאטרית ערכה אבחון, וטענה שיפית אכן מתקשה לווסת רגשות, והמליצה על תרופה במקרה שיפית לא תתקדם לאורך חודשיים של טיפול רגשי קבוע. ליפית היו תקופות גאות, בהם למדה והצטיינה, והצליחה לפרוע את צעקותיה בחדר הסגור של העו"סית המטפלת. והיו לה גם תקופות שפל, בהן צעקה בקולי קולות את מחשבותיה באירועים פומביים, או בכנסים. לאורך כל התקופה ולאחר כל אירוע התכנס הצוות המטפל לדיון וקבלת החלטות להמשך הדרך. יפית קיבלה גם טיפול בתנועה, אותו אהבה מאוד ונקשרה לחדר ולאביזרים. לאורך השנים, יפית נפגשה עם מפקחים שאיימו עליה בסילוק מהמסגרת, מחד. ומאידך, עם מפקחות שהסבירו לה, את יתרונות הטיפול והליווי שהיא מקבלת. יפית שרדה שש שנים במקום החינוך. בחודש האחרון של כיתה יב', נעלמה לסירוגין. שבוע נעלמה, יומיים באה. הצוות הטיפולי החליט פה אחד לקבל אותה בכל מצב. יפית הגיעה למסיבת הסיום למרות שלא ציפינו לנוכחותה, והודתה מקרב לב לכל "המטפלות". לא היה צפוי, אבל יפית, שבימיה האחרונים במוסד בעטה במסגרת, ושיוועה להימלט ממנה, פנתה בקיץ לדמויות המטפלות, בבקשה לסייע במציאת מסגרת המשך.

תארו לכם שכל זה לא היה קורה?

תארו לכם שאת דינה הייתה מלווה קאוצ'רית? או היועצת? או שדינה הייתה הפרוייקט של המחנכת בלבד?

נפלא! שלוש דמויות משמעותיות, במסגרות חינוכיות, אבל כל אחת מופקדת על תוצאה מסוימת אחרת. כל אחת ניחנה בהשכלה להשיג תוצאות שונות. לו היועצת הייתה בונה תוכנית לקידום לימודי, מבלי שהפסיכותרפיסטית, הייתה דואגת שלדינה יהיה מרחב תיפקוד הולם לצרכיה, דינה לא הייתה מגיעה גם ליועצת…

תארו לכם שאת יפית הייתה מלווה רק המטפלת בתנועה? יפית אהבה טיפול בתנועה, מדוע זה לא מספיק טוב? המטפלת בתנועה השתלבה בטיפול, בזמן שהפסיכולוגית אבחנה כראוי – כבשל, מצד יפית, לשיתוף דמות נוספת בחייה.

 

המודל המוצע, מציג ראיה הוליסטית של האדם (במקרה הנבחן- התלמידה) וצרכיו, ומייחס חשיבות רבה לפסיכולוג כמתווה ובונה תוכנית לתהליך טיפולי ארוך טווח. הפסיכולוג מקשר ומחבר בין כל הדמויות המטפלות לאורך התהליך.

אם נשתמש באנלוגיה, הפסיכולוג, הוא מרכז מפגש האלכסונים במצולע משוכלל רב צלעות. כל צלע מסמלת דמות טיפולית, האלכסונים הם הקשרים שיוצרות הדמויות הטיפוליות בינם לבין עצמם בהקשר של המטופל, אבל כל האלכסונים עוברים דרך המרכז שהוא הפסיכולוג.

Don't become a mere recorder of facts, but try to penetrate the mystery of their origin

(Ivan Pavlov  (1849-1936

תגובה אחת
  • 01
    עו
    2015/01/15 13:56

    יישר כוח. מאמר יפה ומחכים


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה