'"דתי ולא עדתי"- האמנם? / עו"ד ורדית רוזנבלום

ורדית

 אחת למספר שבועות מפציעה בשמינו פרשייה החושפת אפליית מזרחיים. הסיסמא 'דתי ולא עדתי' מפרשת עמנואל, מלווה כהד גם את האירוע הנוכחי בזכרון-יעקב, ומחייבת אותנו לבחון בכנות טענה זו, שכן, לא ניתן למגר אפליה של מי שאינו נחשד כמופלה, ובלתי-אפשרי להתעלם מקבוצה מופלית, ולחדול מהפלותה בו-זמנית. אם אכן אין בסיסמא זו ממש, הרי שלא נוכל לטעון 'ידינו לא שפכו את הדם' בכך שמנענו חינוך ראוי ממבקשי ה' באמת.

בד"כ, המעלה את טענת האפליה מואשם על-אתר, כמי שיוצר אותה בהבל-פיו יש מאין, בכך שאינו מעדיף את השיח האחדותי, המחבר בין חלקי החברה-החרדית, ומשתמש במינוחים לא לגיטימים של פירוד וזריעת מדנים. מנגד, העדר הזיהוי העדתי פועל לטובת האליטה, ומונע אפשרות לשינוי. לטענתם, החברה החרדית האשכנזית, רואה עצמה כקבוצה טבעית, ושקופה ובכך מיצבה עצמה כעליונה בשל 'נתונים אובייקטיבים' שאינם תלויי תרבות, עובדה המקשה, לעיתים, אף על המפלה בעצמו, להבחין כי מדובר באפליית מזרחיים ותרבותם.

דומה שהשאלה האמיתית שעלינו לשאול את עצמינו היא, האם המרחב החרדי לא מעדיף מעצם טיבו וטבעו את האתניות האשכנזית, ובכך מדיר קבוצות אתניות אחרות, באופן המשפיע על חלוקת הכוח באופן לא שוויוני ביניהם. מרחב זה, המעדיף יהודים אירופאים על פני יהודים מארצות האסלם, מעצב תודעתית את החרדים האשכנזים כ'מתיישבים', והחרדים המזרחיים כ'מהגרים', אשר צריכים להתנער מזהותם הייחודית, כדי להשתלב בכור-ההיתוך האשכנזי, ולהפוך לבשר מבשרו.

התבוננות ב'מבחן התוצאה' בשטח, מחייבת אותנו להודות כי קיימת אפליה מבנית של מזרחיים במרחב החרדי. תרבותם לא מקבלת את הנוכחות הראויה לה, וילדי משפחות מזרחיות רבות נדחים מבתי הספר האשכנזיים. הסיבה המוצהרת לדחייתם, היא אי עמידה בסטנדרטים דתיים מובהקים, אשר במשקפיהם, נדחות גם משפחות ממוצא אשכנזי. מפגש זה בין היצע לביקוש, וכן ההכרה מצידם בכללי המשחק האימננטיים לשדה החינוך החרדי, וקבלת תוקף כלליו, מאפשרת את קיומו של שדה מאבק זה, שבשמו הסכימו הורים אף להיכנס למאסר.

אך התבוננות ביקורתית יותר מגלה, כי גם כשלא נתן להצביע בוודאות על קריטריון הלכתי מובהק, משפחה מזרחית נדחית בשל חוסר התאמתה לסגנון בית הספר, הגדרה מכובסת להסתכלות על התרבות הספרדית כירודה מבחינה דתית, ולפחות כ'אחרת' ולא 'מתאימה'. ואולי לא לפלא, שתלמיד אשכנזי מודרני, שבביתו לא מקפידים על קלה כבחמורה, נמצא מתאים ללא מאמץ לדרישות הטבועות בשדה החינוכי גם מבלי להיות 'פרום', ולפיכך, יתקבל לבית הספר מבלי לחוש שנעשתה עבורו חריגה מן הכללים על ידי בעלי עניין. האירוע בזכרון יעקב מוכיח כי בעוד ששימוש בפלאפון 'לא כשר' נחשב לעבירה דתית שבגינה נדחות משפחות וילדיהם באופן אובייקטיבי לחלוטין, הרי שתלמיד אשכנזי 'איכותי' ורצוי, יצליח לעבור מתחת לרדאר הדתי הזה ולהתקבל, זכות שלא תעמוד לתלמיד ממוצא מזרחי.

גם מרבית הקריטריונים הדתיים האובייקטיבים, מצביעים על העדפה מבנית של העדתיות האשכנזית על פני זו המזרחית, אשר תרבותה נתפסת כזרה, מנוכרת ולפיכך מרובדת חברתית כפחות דתית ואדוקה בקיום מצוות. לדוגמא, כיסוי ראש מלא לאם, מבלי שבדל שערה מבצבץ מתוכו הינו קריטריון אובייקטיבי לבחינת הרגלי יראת השמיים של המשפחה. דא עקא, שזוהי אמת-מידה אשכנזית מובהקת. לשיטה האשכנזית הכיסוי מסתיר את ערוות שיערה, ולפיכך כל שערה סוררת מהווה סטיה מן הסטנדרד הדתי הראוי. בעוד שלספרדים, הכיסוי הינו סימן-היכר לאישה נשואה, ולפיכך, מטפחת (הגם שהשיער מציץ מתוכה) עדיפה על פיאה הנחזית כשיער טבעי. דחיית תלמידה תימניה, בשל העובדה שאמה הצדקת מגלה משערה, הינה כיסוי 'דתי אובייקטיבי' למתן עדיפות לקריטריונים דתיים אשכנזיים, שלא לאמר, להביטוס[1] האשכנזי. אמינותו של מבחן זה למדידת יראת שמים, דומה לגזירת מסקנה (מגוחכת, יש לאמר) שהחרדים ככלל הינם בעלי IQ נמוך, משום שבורים הם, ואינם בקיאים באנגלית או בספרות חילונית.

בדיון שהתקיים בבית-המשפט העליון בפרשת-עמנואל, הציג עצמו חסיד סלונים כאיש אמונו של האדמו"ר, כבעלה של מורה, ואב לתלמידה במוסד. הוא פרט את יחוסו להדגשת העובדה שהוא רואה את התמונה במלואה, ולפיכך יבטא נאמנה את עמדת הנתבעים. כל יחוסו הוכיח הכיצד במערכת יחסי הכוחות הנידונה, הוא נמנה על אלה המחזיקים במונופול על ההון הספציפי לשדה זה (קרבה בלתי אמצעית לאוזנו של האדמו"ר, ולאזנה של מנהלת ביה"ס) המהווה את בסיס הכוח והסמכות הייחודית לו, שמכוחה הוא חש בטחון לדרוש את שימור הקיים, במסווה של הגנה על אורתודוקסיה דתית. בדבריו, ניתן היה למצוא את החשש החינוכי ממפגש עם הבנות הדחויות, אך נעדר מהם צל של הרהור, אולי יש לתלמידות בית הספר, גם מה ללמוד ולהחכים מחוזקותיהן.

גם פרשניה של החברה החרדית בזירה התקשורתית, הינם בוגרים של אותו שדה חינוכי, וטעמם האישי התעצב מתוך השתייכות לשדה ולמענו. לפיכך, נדיר היה לשמוע קולות המערערים על האובייקטיביזציה שבה שווקה הסיסמא 'דתי ולא עדתי' במרחב הישראלי והחרדי כאחד.

החברה החרדית המזרחית הינה חלק בלתי נפרד בכל הנוגע ליצירת גוש חרדי גדול וחזק בסוגיות דת-ומדינה מול החברה החילונית כמו 'חוק הגיוס', 'חוק הגיור' ודומיהם. בחזיתות אלו, אנשים אחים אנחנו, גם אם יש הבדלי ניואנסים בגישה הדתית וברמתה. לפיכך, כלפי חוץ, אין ואף אסור שיהיה חיץ בין הקבוצות, שלכולן מטרה קדושה משותפת להגן על צביונה היהודי של המדינה. השיח המרבד, שאין לו לגיטימציה במישור הגלוי, הופך איפא למודחק ומושתק גם בפני אלו העושים בו שימוש בלתי מודע בהקשרים פנים חרדיים מפלגים (וככזה, יש בכך לימוד זכות על מי שבאמת סבור שיראת שמים צרופה, והקפדה יתירה על קוצו של יוד הלכתי, היא שמנחה את צעדיו). עצם העובדה שהסיסמא 'דתי ולא עדתי' סחפה אחריה המונים, מלמדת עד כמה שאלת הדתיות היא גלויה וניתן לשאת ולתת בה מפורשות, כמו הדרתם של ילדי החרדים העובדים, בטענה שהם מביאים רוחות של פשרנות דתית לבית-הספר, בעוד שנגד הדרת מזרחיים קשה להלחם, מאחר ובהעדרה מהשיח הלגיטימי, היא לכאורה לא קיימת. שכן מדובר בעניין 'דתי ולא עדתי'. 

ארועים אלו, המוציאים דיבתינו רעה בתקשורת הכללית, מטשטשים את העובדה כי גם החברה הישראלית לא חפה מגילויי גזענות. מאחורי בתי ספר דמוקרטים, אנתרופוסופים, דו-לשוניים ומשלבים, מסתתרת לרוב יוזמה להקמת מוסד ייחודי המסנן את תלמידיו לפי דרישות אובייקטיביות, לכאורה, ואף בהם אחוז התלמידים המזרחיים נמוך מחלקם באוכלוסיה.

אך אין בעובדה זו כדי לנחמינו. הגיעה העת להכיר מקרוב את תורתה של יהדות המזרח, את פסיקות רבניה לדורותיהם, ואת אופיה המיוחד של הקהילה המזרחית. נגלה עולם מופלא ועשיר שיש לנו הרבה מה ללמוד ולהתעשר ממנו, דווקא בעידן הנוכחי ורב האתגרים, החולף על פניה של החברה החרדית. אם אכן כנים אנו בשאיפתינו לעשות רצון ה', נפעל לפי צווי התורה, כפי שאמרו התנאים הקדושים על הפסוק בחומש דברים (פרק טז פסוק יט):

"לא תכיר פנים והלא כבר נאמר (דברים א יז) לא תכירו פנים במשפט אלא זו אזהרה לחכמים כשהתלמידים יושבין לפניהם לא יהיו מלמדין לאחד ומניחין לאחד ואם עשו כן כאלו עבדו ע"ז שכך כתוב אחריו צדק צדק תרדוף לא תטע לך אשרה":

 הרא"ם, מגדולי חכמי טורקיה במאה ה-16 נשאל לגבי קבלת תלמידים מבני הקראים (יודגש, הדברים ק"ו לעניינינו ואין בכך כל השוואה חלילה, אלא ללמוד העיקרון לגבי הסוגיה הנידונה) ויש בדבריו כדי להציב לנו מראה, בבואינו לבחון בכנות את מניעינו בדחיית תלמידים לא מתאימים  (שו"ת רבי אליהו מזרחי סימן נז):

 "על אודות החרם שנתקבצו קצת מאנשי הקהלות שבעיר קוסטנדינא עם קצת מטובי העיר בכנסת קהל פולי להחרים שלא ילמדו את הקראים …

וכל שכן הכא דנפיק מיניה חרבה כי אנחנו ראינו בעינינו ואין שום אדם יכול להכחיש בזה, כי מאז שנמנעו המלמדים מללמוד הקראים נמנע גם הלמוד מהרבנים ונתמעט עד שלא נשאר מאומה, כי בהיות התלמידים מן הקראים עוסקים במדרשי הרבנים היו גם התלמידים מן הרבנים מתקנאים בהם ומשתדלים בלמודם כי קנאת סופרים תרבה חכמה, וכאשר נמנעו מללמד הקראים סרה הקנאה ונתמעטה התורה בינינו ואין לך חרבה גדולה מזה.

 … ומעתה יש ללמוד מדברי הגאון זצ"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל שאפילו אם תמצא לומר שאלו החכמות יש בלמודם שכר בעולם הבא אפילו הכי מותר ללמדם אפילו לקראים ולא בהחכמות בלבד אלא אפי' מדברי תורה אם אינם מזלזלים בכבוד חכמינו ואינם מחללים מועדי ה' בפרהסיא דאפשר שיחזרו למוטב, דלא גרע ממילת בניהם בשבת דמחללינן שבת משום דאפשר שיחזרו למוטב כמו שכתב הגאון. ואפילו אם היו קצתם מזלזלים ומחללים מותר ללמד ולמול לאותם שאינם עושים כן או לאותם שקבלו עליהם שלא לעשות כן מכאן ולהבא …"

 …המחרימים על זה עוברים על שגרמו למנוע תורה וראוי לבקש רחמים על שגגתם.

…ועוד מפני שזה החרם לא נעשה לשם שמים ולא לכונת תקון העולם כמשפט החרם והנדוי הנעשים לתקון העולם ולחזוק הדת וקיומו אבל זה החרם נעשה על צד הקנאה ושנאה." 

 אמור מעתה, הדרת תלמידים, תוך הדתת השיקולים, זה לא דתי.

 ———–

[1]הביטוס הוא אוסף ההתנהגויןת, ההרגלים, הכישורים, הנטיות וההעדפות שאדם רוכש במהלך חייו – ובהם אופן השימוש שלו בשפה, העדפותיו האסתטיות, ההתנהלות הגופנית שלו ועוד, ובעברית 'תנהוגת'.

 

הכותבת הינה טו"ר ועו"ד בארגון 'יד לאישה' המעניק סיוע משפטי לנשים עגונות ומסורבות גט.

 

 

 


3 תגובות
  • 01
    נתנאל אדיר
    2014/12/22 23:04

    הגיע הזמן להיות יהודים (לא ישראלים), ולא אשכנזים או ספרדים, ואז יתענינו במורשתו של היהודי ממוצא מזרחי או אשכנזי.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    יוחנן
    2014/12/24 01:01

    הכותבת נוגעת בנקודה נכונה ורגישה אך ההצעה הקונטקרטית שלה מעורפלת. מזה "הגיעה העת להכיר מקרוב את תורתה של יהדות המזרח, את פסיקות רבניה לדורותיהם"? הבעיה בהכרת תורתם, או בעובדה שביום יום הם סוג ב'? למזרחי שרוצה להרגיש שווה מעמד לעמיתו האשכנזי לא מעניין אם הלה מכיר את תורת יהודי המזרח, הוא רוצה שלא יפלו אותו בקבלת למוסד לימודים, ובעיקר שמזרחים ואשכנזים יתחתנו זה עם זה. אני מסופק אם הכותבת התכוונה להרחיק לכת עד כדי כך. חבל, כי זו האינטגרציה האמתית.
    תראו את הציבור הדתי לאומי, שם אשכנזים ומזרחים לומדים באותם מוסדות ומתחתנים אחד עם השני. אני יודע שגם שם יש אפליה, אבל שונה משמעותית מאשר בציבור החרדי.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    תקוה
    2015/01/07 23:06

    כל זמן שיש גיבוי של פסק מגדולי הדור לקבל למוסדות הנחשבים "אשכנזיים" 30% מבני עדות המזרח, כל מילותינו, ומשפטינו ומחשבותינו והגיגנו והאמת שלנו, …. הכל הכל ..תוהו. והבל,

    כי זו אמירה מבדלת, ומייחסת ערך שאינו שקול, ואינו שווה, למה שנחשב כמתאים והולם.
    ועל זה נאמר: הפה שאסר הוא הפה שיתיר.
    כשיצא קול קורא לקבלה לפי קריטריונים חינוכיים בלבד וללא קשר לעדה, יתרחש השינוי. כל זמן שהקול קורא, קורא לבידול 70% מול 30%.
    אנחנו נמשיך לכתוב מאמרים לעיתון…..הדף סובל הכל


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה