שמחת סוכות: המעבר מיחיד לקהילה

הרב יהושוע פפר במאמר אקטואלי לחג הסוכות בוחן את התהליך החברתי שמסמל המעבר מימי הדין לחג הסוכות. תהליך שבו אנו עוברים ממבט יחידני למבט קהילתי. ויעשו כולם "אגודה אחת".
תמונה סוכות

הרבה דברים נאמרו על המעבר מימי הדין – ראש השנה ויום הכיפורים – לימי השמחה של סוכות. לפי תפיסה אחת בדברי חז"ל, אנחנו עוברים מתקופת 'מלחמה', כביכול, לתקופת 'ניצחון'.

תפיסה אחרת אך קשורה היא המעבר מימי 'עבודה' לימי 'קבלת שכר'. סוכות הינו חג האסיף, זמן איסוף היבול החקלאי המעורר באדם תחושה טבעית של שמחה. כך גם ברוחניות: לאחר עבודת התשובה של יום הכיפורים, אנו זוכים, בימים אלו, 'לקטוף את הפירות', לצאת מביתנו ולהיכנס תחת צילו של מקום.

אך דומה שגם במישור של 'בין אדם לחברו' יש מעבר חשוב ובולט מימי הדין של תחילת חודש תשרי לימי החג שבאמצעו. ניתן להגדיר זאת כמעבר מתפיסה המדגישה את האדם כאינדיבידואל לתפיסה הרואה ומבליטה את הקהילה ואת הציבור.

 

מובא ברמ"א (או"ח סימן תרו) שנהגו לבקר בבית הקברות בערב ראש השנה ויום הכיפורים. שהייה בבית הקברות מעלה בקרבנו אמוציות שונות, אבל כמדומה שאחת עולה על כולן: בדידות. כשאדם נזכר ביום המיתה, הוא נזכר שהוא לבד. לא מתים בקבוצות. אף אחד אינו מלווה את האדם ביום מיתתו. הזיכרון במוות מזכיר לנו שאנחנו עומדים בדין בגפנו, לבד.[1]

יום ראש השנה הוא יום בריאת האדם – היצור היחיד שנברא יחידי, אפילו ללא בת זוג. כך לאורך עשרת ימי התשובה חיים אנו בתוך מעין תא אישי, מוקפים במחיצות המבדילות בין איש לרעהו. כדברי חכמים כל אחד עובר לפני הקב"ה 'כבני מרון' – לבד. באותם הימים אין לנו על מי לסמוך, אין לאן להסתכל – אלא פנימה.

 

בחג סוכות אנו עושים מעבר חד מתפיסת עצמנו כיחידים לתפיסה של ציבור, קהילה וקולקטיב. כשיוצאים החוצה לסוכה, נופלות מאליהן המחיצות המבדילות בין הפרטים היחידים. הבתים המבדילים דבר יום ביומו בין מעמדות שונים וקבוצות שונות מפנים את מקומם לסוכה הפשוטה והאוניברסאלית.

בניגוד לשאר מצוות, את מצוות הסוכות ניתן לקיים בצוותא, כולם יחדיו. אין שני אנשים יכולים לאכול את אותה המצה – ואילו לעניין סוכה "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז, א).

לכך אנחנו מגיעים דווקא לאחר שקיימנו בעצמנו את עבודתנו האישית והפרטית. שכן כל המעלה בקהילה ובציבור נעוצה בעובדה שהיא מהווה מסגרת מאחדת לפרטים שונים. כמעלת הקשת התלויה במגוון הצבעים שבה, כך מעלת הציבור התלויה בגיוון האנושי הטמון בחובו. ציבור חג-גווני אינו ציבור ריבוי של אותו הדבר, שכפול ושיבוט.

השמחה והשלמות של ציבור יכולות לבוא רק על רקע ביטוי עמוק לייחודיות של כל פרט. כלומר, עבודת הציבור של סוכות תלויה וכרוכה בעבודת היחיד של ראש השנה ויוה"כ.

 

הוגה אמריקני מפורסם בשם הוורד ת'ורמן (Howard Thurman) המליץ פעם לשומעי לקחו: "אל תשאל את עצמך מה העולם צריך; שאל את עצמך מה גורם לך לחיות. ואז לך ועשה כך – כי מה שהעולם באמת צריך הוא אנשים חיים".

העולם זקוק ליחידים. בראש השנה וביוה"כ, ימים שבהם נקבע דיננו וגורלנו, עומדים אנו לבד. יש כמובן סגולה של היות האדם "איש שהציבור צריך לו" – אך מעלה זו נכנסת לתוך נוסחת האדם הבודד. אין אנו נידונים יחד עם חברים, וכאשר אנו עורכים את חשבון הנפש של ימי הדין אנו עושים זאת לבד.

אולם, בסופו של דבר מתאגדים היחידים יחד. זה מה שהעולם צריך – גם הפיתוח היחידני וגם האיחוד הקבוצתי. בימים הנוראים מכינים את הפרט. בסוכות מתגלה שכל פרט הוא אך חלק בפאזל גדול, כל אחד גוון נוסף בתוך קשת מופלאה, צליל בתוך סימפוניה שכל כולה מספרת כבוד א-ל.

                                                                  "ויעשו כולם אגודה אחת"

 

 

 

[1] במאמר המוסגר, ייתכן שהרגשה זו כלולה בדברי חז"ל המייעצים (ברכות ה, א) למי שפוגש את יצרו הרע לזכור את יום המיתה. החברה כידוע מהווה גורם המרכזי שבכוחו לדרדר את האדם לחטא. כבש מרגיש בנוח בתוך עדר, וכך מרגיש חוטא בחברת חוטאים. שלשת העצות (לימוד תורה, קריאת שמע, וזכר יום המיתה) שנותנים חז"ל מרחקות את האדם מתפיסה עצמית כחלק מציבור לתפיסה כאדם בודד. אדם לומד תורה בינו לבין עצמו; כשקורא קריאת שמע הוא לבד עם הקב"ה; וכשזוכר את יום המיתה מגיעה הבדידות לרמה מוחשית. כמנותק מהחברה, אדם מוכן להתמודד מול הרע עם הכלים הפנימיים שלו, "להגביר יצר הטוב על יצר הרע".

תגובה אחת
  • 01
    נתנאל אדיר
    2014/10/12 08:21

    מאמר יפה.
    יש לציין שבראש השנה ישנו הענין של "נסקרים בסקירה אחת" שמשמע שענינו של היחיד נבחן גם באופן מסוים בבחינה כללית, כחלק מהתמונה הגדולה. וביום הכיפורים ודאי עבודת היום היא ציבורית – בבית המקדש, בוידוי שלנו למעשה, שלא כולל קבלה לעתיד, שהוא וידוי ציבורי (עיין רמב"ם שהוידוי מקביל לוידוי של כה"ג על השעיר, ועוד יש לעיין).
    בענין סוכות יש לציין שהשמחה היא סובבת ופורצת, ומכאן לתיאור בפרשה ראה אתה וביתך וכו'. אני לא בטוח שמדובר בקשרים קהילתיים, אלא אפילו פורצי קהילה, קשרים אוניברסליים כמו 70 פרים, בעצם פנייה לעולם הרחב שמסביב, מעבר לכל מסגרת מבודדת של קהילה וכדו'.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה