לעבור ליד ההגה

שערי האקדמיה נפתחים לצעיר החרדי ואיתם התמודדויות לא פשוטות של תכנים ומפגשים הזרים לעולמו. מיכאל נכטילר מציע לקחת את ההגה בידיים ולהתחיל לפעול.
סטודנטים חרדים 1

לעיתים רבות מדי, כציבור, אנו נדמים לנוסעי רכבת. הרכבת נוסעת במהירות, הנופים מתחלפים, היעדים משתנים, ואפילו נוסעי הרכבת אינם אלו שהיו עמנו בתחילה. ואנו לא זזים מאותו קרון אחרון, צמוד צמוד ככל האפשר לקיר האחורי, הכל כדי להגיע מאוחר ככל האפשר לאותו המקום שאליו הרכבת תגיע בעוד מספר שניות, לדחות בעוד זמן מה את מראה הנוף המתחלף, לעכב כמה שאפשר את ההתמודדות עם המפגש בשינוי.

אחת מהדוגמאות המרכזיות לחוסר התמודדות והכנה לבאות היא היציאה המאסיבית לאקדמיה.

בשנים האחרונות הציבור שלנו עובר שינוי משמעותי, מחזות אשר לפני שנים ספורות נדמו כהזיה הפכו למציאות מתגשמת. אלפים מבנינו ובנותינו ממלאים את מוסדות ההשכלה הגבוהה למינה, והמספרים מתעצמים בכל שנה. די להביט בנתונים של קרנות התמיכה בלימודים אקדמאיים לבוגרי מערכת החינוך החרדי על מנת להבין ולו במקצת על רוחב ועומק התופעה.

לפניית בוגרי הישיבות והסמינרים ללימודים אקדמאיים יש השלכות רוחב ועומק שאין לזלזל בהם או לפתור אותם כלאחר יד. זהו שינוי חד משמעי בנוף המשתקף מהרכבת הציבורית שלנו.

לבוגר הישיבה הסטנדרטי (וכך גם לבוגרת הסמינר) אין ידע משמעותי בענייני אמונה, למעט הגיגים שטחיים ברמת טור פובליציסטי הקרואים 'השקפה'. בוגרי מערכת החינוך הנכנסים ואשר יכנסו בשערי האקדמיה, נפגשים עם החשיבה המערבית בלא שיש בידם מטען אמוני-רוחני משמעותי, אשר יאפשר להם להתמודד עם תכנים אשר לא אחת נדמים כסותרים את אמונתם הדתית. יתר על כן, חוסר הידע בענייני אמונה והתפיסה התיאולוגית השטחית לעיתים, גורמים להתנגשויות תכופות ביותר בין תפיסתו של בוגר הישיבה (או הסמינר) את האמונה היהודית, ובין דעות המושמעות באקדמיה הנדמות כמוצקות ומבוססות היטב.

כך למשל הוא עלול להיפגש בתחום מדעי החברה בהסברים המתייחסים לתופעות דתיות בחברה בה הוא חי, כלא יותר מתופעות חברתית הרווחת בחברות שמרניות ודתיות אשר להן הסברים רציונליים וסוציולוגיים.

כמן כן, הוא עלול לפגוש במדעי הרוח במחקרים המתארים את ההיסטוריה באופן שונה בתכלית מן התפיסה ההיסטורית הידועה לו. הצד השווה בתחומים אלו, שהם מחלנים ומחללים את עולמו הדתי של הבוגר החרדי והופכים אותו ללא יותר מאוסף 'תופעות' אשר לכל היותר ראויות למחקר ולהשוואה. התפיסה האקדמית החוקרת המרוחקת החיצונית והקרה משפיעה על הבוגר החרדי  ומנתקת אותו מעולם המושגים שלו והופכת את תוכן חייו למושא מחקר והגדרה.

נוסף לכל אלו אין צורך להרחיב ולהדגים את הבעייתיות העלולה להיווצר במפגש של הבוגר החרדי עם תכני מדעי הטבע. קיימת ספרות רחבה בה ישנו פירוט של הסוגיות בהן נדמה כי מדעי הטבע סותרים את תפיסתם של חז"ל בכל הנוגע להבנת העולם הסובב אותנו, אך על כל פנים ספק רב אם הבוגר החרדי מגיע ללימודים אלו מצויד דיו על מנת להתמודד עם סוגיות אשר מעלות ספקות ותהיות.

אולם הבעייתיות שמפגש קיימת גם בלא להיפגש עם תכנים סותרים באופן ישיר. הבא בשערי האקדמיה על מגוון התחומים הנלמדים בה נפגש עם חשיבה אינטלקטואלית ברמה גבוהה. יוצא אפוא כי מעבר לסתירה התוכנית עלולה להיווצר אצל הבוגר החרדי תחושה של נמיכות קומה רוחנית ואינטלקטואלית אל מול תופעות אלו, וזאת לאו דווקא מחמת קושיות אמוניות, אלא מעצם המפגש עם גופי הידע המרשימים. כך למשל, בוגר חרדי אשר לראשונה נפגש עם קורס מאקרו- תחום נטול נגיעה רוחנית לכאורה- נתקל בתחכום ובידע רב וזאת בנוסף להיות המרצה, ככל הנראה, איש רב כישורים. כל אלו עלולים לגרום להשוואה מיידית עם עולמו 'הישן' ועלולים להביא לזלזול בהוויה החרדית.    

הבעייתיות שבמפגש עם האקדמיה מתחדדת בהתחשב בפרופיל של הבוגר החרדי אשר פנה ללימודי אקדמאיים, ובעשותו כן, ככלל, היה עליו לנטוש את עיקרי אמונתו כפי שחונך לה מראשית ילדותו, בין אם מדובר בתפיסה לפיה אין לצאת לעבוד כלל אלא להשליך יהבו על ה', ובין אם מדובר בתפיסה שהפוך בה כי כולה בה, לפיכך, ניצב הבוגר החרדי בעת לימודיו האקדמיים כאשר מצב אמונתו מעורער ממילא, לאחר שנטש את חיקה החמים ונטול הספיקות של הקהילה הסובבת אותו.

נוסף על כך המפגש עם מרצים חילונים, במוסדות מעורבים אף עם חברה חילונית ברמה גבוהה, ולעיתים אף עם חברה מעורבת, כל אלו מהווים אתגר משמעותי ביותר לסטודנט החרדי, אתגר שלא הוכשר אליו, לא יועד אליו, ולא קיבל כלים כלשהם להתמודד איתו. הנופים אותם הורגל לראות השתנו, והוא, היא, הם, אינם יודעים לקרוא את הנוף החדש בשפה שאותה למדו אי שם בקרון האחרון של הרכבת.

אנחנו יכולים כנוסעים לקום ולזעוק, לא יתכן, לא יעלה על הדעת, לא יקום ולא יהיה, לאיים, לקלל, להחרים, לבכות ולרקוע ברגלינו, אלא שכל אלו לא יועילו. אנחנו על רכבת המציאות, והיא נוסעת. הנופים משתנים נרצה או לא נרצה, ואם נעצום עיניים, שם בקרון האחרון, זה לא ישנה את מסלול הפסים.

בסופו של דבר הרכבת נוסעת, הנופים משתנים, היעדים מתחלפים, ונוסעים שהיו קודם כבר התחלפו באחרים, ורק שוטה יעדיף להצמד לקרון האחרון, כאשר הוא יכול לעמוד ליד ההגה ולהשפיע על מסלול הנסיעה וייעודה.

 

3 תגובות
  • 01
    ורדית רוזנבלום
    2014/09/04 01:15

    יפה דיברת.
    בדיוק מהסיבות שמנית, החלוקה המקובלת בין מי שעזב את כותלי הישיבה לאחר ששאל לדעת רבותיו, לבין מי שעשה צעד זה מבלי לשאול את רבותיו (דיכוטומיה שאנו מתחבאים מאחוריה כאילו היא זו המפרידה בין קדושים לשאינם) אינה רלוונטית לסוגיות שמנית. אלו כמו אלו נתקלים באותם דילמות, קשיים, הרהורים וערעורים, ושניהם כאחד צריכים תמיכה רוחנית תורנית במהלך, לבל יאבדו בדרכם.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    חם ויפת
    2014/09/04 03:10

    רכבות נוסעות על מסילות – נהג הרכבת לא משפיע על מסלולה וייעודה…


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    ג'ק
    2014/09/04 11:47

    מיכאל
    אתה בטוח שיש לך תשובות לכל? היכן הן הוסתרו עד עכשיו?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה