למה זה לא הזמן לפתוח מסגרת פוליטית אלטרנטיבית / טור דעה

מתי הורוביץ בתגובה לטור "צו השעה! הקמת מסגרת פוליטית אלטרנטיבית" מסתייג בחריפות מהמהלך וקובע: המחיר התודעתי שנשלם חמור מהפסד טכני פוליטי.
מתי הורוביץ

בטורו צו השעה! הקמת מסגרת פוליטית אלטרנטיבית – הסביר א. בן דוד ונימק למה מדובר בצו השעה, הנימוק העיקרי הוא שלמעשה קיים ניתוק בין בעלי השליטה במפלגות הקיימות – לבין הציבור.

מה שגורם שכשהציבור היותר "ליברלי" זקוק לגב פוליטי – אין לו למי לפנות, שלא לדבר על מקרים גרועים יותר כמו התנגדות אקטיבית נגד צרכי הציבור – כגון ישיבות "דרכי חיים" ו"חכמי לב".

עם הטענה שיוזמות חדשות זקוקות לגב פוליטי – אי אפשר שלא להסכים.
כולם מסכימים שכשיש סיוע בדרגי מקבלי ההחלטות – הפעילויות והיוזמות יכולות לצאת לפועל בנסיעה מהירה "בלי מקלות בגלגלים"…

השאלה היא מהם המחירים שנשלם על מסגרת פוליטית אלטרנטיבית.

* * *

בעיני, הבעיה העיקרית והעמוקה היא שלא שואלים פה "מה התורה אומרת" ו"מה הקב"ה רוצה".
נוצר הרושם כביכול אלו שרוצים ישיבה שאין בה אלא תורה – הם הצדיקים,
ואילו אלו שפותחים ישיבה המשלבת לימודי חול – הם הרעים/מודרנים/חרד"קים וכדומה.

בעוד שהמציאות הפוכה לגמרי.

מקימי המוסדות חכמי לב, דרכי חיים ועוד, הם האנשים הצדיקים שטובת הציבור עומדת לנגד עיניהם,
הם מוכנים לקבל רדיפות והשמצות בכדי לדאוג שתשתמר התורה בישראל.

אין זה סוד שכשהציבור גדל, נוצרים צרכים מגוונים, גם מצד אחד הציבור זקוק לאנשי מקצוע בכל תחום: רופאים, פסיכולוגים, יצרני מזון, סוחרים, ועוד.

וגם האנשים עצמם הם מגוונים, ולא כולם נכנסים לאותה מתכונת של לימוד גמרא מסדר נשים-נזיקין בין 9:00-ל21:00 בשיטת הלימוד הישיבתית.

ועינינו הרואות שכמויות גדולות של נערי חמד נושרים מהדרך הישרה עד שמחנכים מתבטאים שמדובר בסדר גודל ש"אין בית אשר אין שם מת".

והאחריות הפשוטה והברורה שלנו היא שעוד טרם נצא לקרב רחוקים, קודם נקרב את הקרובים, ועוד טרם נקרב את הקרובים, אולי פשוט נמנע מהם להתרחק?

בחור שאינו מסוגל לשבת וללמוד כל היום, האם נגזר גורלו לויכוחים עם המשגיח/ראש ישיבה, ובהמשך עם ההורים, ייאוש מעצמו, יציאה לרחוב, וההמשך ידוע…?

עד לפני כמה שנים זו היתה הגישה, "קודם תתפרחח ואז נשלח אותך ל"מחסה לשפנים"".

וכך ירדו בשנים האחרונות כ7% מהנוער (כ2%-3 הפכו לחילונים!, וכ4-5% ירדו ברמתם הדתית. נתוני הערכה על פי "דוסים") .

אם הנוער שלנו מונה 100,000 בחורים (יש יותר), הרי לנו 7,000 נערים שירדו מהדרך, מישהו מוכן לקחת על זה אחריות ולומר "ידינו שפכו את הדם הזה"???

לא.

רק לצעוק ש"ישיבה" זה מקום שלומדים רק תורה, ומי שלא מתאים ללמוד כל היום – שיזרק לרחוב? ל"מדרשה"? ל"מכון"? או שמא רק כשימות יזכה שיושיבו "ישיבה" על קברו???

הישיבות החדשות הן הן ההצלה של העם, לפנות אל בחורי החמד – כשהם בתומם וחילם, לפנות אליהם בחינוך לפי דרכם, כל אחד לפי הראוי לו.

הצלה זו אסור לה שתיתחם לקבוצת האנשים שתצטרף ל"מסגרת הפוליטית האלטרנטיבית".

מטבע הדברים לאלטרנטיבה יצטרפו כל מי שיצא מגבולות הציבור, וכפי שמפלגת "טוב" הוכיחה. ולא שיש בכך בעיה בעצם הדברים, אדרבה ראוי שגבולות הציבור יורחבו, בכדי שלא נצפה במשבר ציבורי רחב כפי שפוקד עכשיו את עולם התשובה שלא השכלנו לשלב בחכמה.

אך סופו של יום, אין לנו למנוע את הטובה הזו מכלל הציבור,

כלל הציבור הוא שצריך לדרוש הקמת מוסדות של "חנוך לנער על פי דרכו"

כלל הציבור הוא שצריך לדרוש "השקעה בחינוך".

כלל הציבור הוא שצריך לדרוש את שדרשו רבני ישראל מקימי "אגודת ישראל" בשעתו:

"לפתור ברוח התורה והמצווה את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל" … "להחיות את המושג ההיסטורי כלל ישראל, הנישא על ידי התורה שהיא נשמת חייו, ולהגשימו על ידי אגודת ישראל בעולם התרבותי של ימינו, ובעזרת כל המכשירים הטכניים שיעמדו לרשותנו".

ואין צריך להוסיף מילה…

תגובה אחת
  • 01
    מוישי
    2014/08/31 18:33

    לענ"ד יש לחדד את התשובה שנאמרה, ובכלל מאתיים מנה:
    המעשה החיובי של פתיחת מסגרת פוליטית אלטרנטיבית, טומנת בחובה באופן הכרחי גם אלמנט שלילי של התנערות מהמסגרת אותה נוטשים, דהיינו סילוק האחריות והאכפתיות ממנו. אם מטרת "אגודה אחת" היא הושטת עזרה לציבור החרדי, הקמת מסגרת פוליטית אלטרנטיבית היא ההיפך הגמור מהושטת עזרה (מלבד הסיבות הפרקטיות שהקמת מסגרת רק תגרום לעסקונה הישנה להתעורר ולחפש פגמים). מעשה כזה של הקמת מסגרת פוליטית אלטרנטיבית הוא מעשה שמגיע רק לאחר ייאוש מוחלט מהציבור השייך למסגרת הקודמת (זה לא צריך להיות כך, שהציבור מזוהה עם מסגרת פוליטית, אבל זו עובדה).
    בהצלחה בהמשך הדרך!


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה