על זהות משותפת וחידוד הבדלים

על רקע הלחימה בעזה הנושא הטעון של השוויון בנטל לא מתפרץ נכון לעכשיו. כפי הנראה שיתוף הפעולה של הארגונים החרדיים עם הציבוריות הישראלית נותנת אותותיה בהורדת מפלס השנאה, מאידך עמדות הפרווה מעלות תחושה של ויתור על עמדות עקרוניות. אז מה נכון יותר?
חרדי וחילוני

המלחמה הקשה בעזה בשבועות האחרונים יצרה סוג של הרמוניה ותחושת לכידות חברתית בין כל חלקי האוכלוסיה . תחושת הערבות ההדדית שקיימת עמוק בזהות היהודית ונעלמת בשגרת היום יום מבצבצת שוב בימים טרופים אלו ומגלה את הפן היפה בעם היהודי.

חידוש מעניין מתרחש בעימות  הנוכחי, שדווקא הנושא הרגיש כל כך של השוויון בנטל הצבאי עובר יחסית בשקט.

בציבור החרדי נקטו לא מעט צעדים במסגרת ארגונים שונים להבעת סולידריות ותמיכה עם החיילים הלוחמים. משלוחי מזון וממתקים לזירת הלחימה, פעילי חב"ד בלתי נלאים וארגוני תפילה ופרקי תהילים כמו 'אמץ חייל' העלו לתודעה כי גם הציבור החרדי בדרכו שלו חרד לחיי החיילים ולשלומם.

כנראה שגם השיח הישראלי השתנה מעט בתקופה האחרונה וגם זה עקב פעילות לא מעטה של ארגונים, הפועלים  להכרה מעמיקה יותר של הציבור החילוני את הציבור החרדי.

הפעילות של הארגונים החרדיים השתדרגה מאוד בשנים האחרונות. שימוש בפייסבוק ובאמצעי המדיה המתקדמים, שיתוף פעולה הדוק ומפגשי חיבור  חרדים – חילונים נותנים את אותותיהם על השיח ומשפיעים עליו בצורה שקשה להתעלם ממנה.

לצד זה עולה גם בעייתיות לא קטנה בגישה הזו. המהלכים האלו מיצרים חיבור דו סיטרי  – הם אלינו  ואנחנו אליהם.

בעולם הישן טרום החיבורים הבין אישיים בין חרדים לחילונים ומפגשי פיוס והבנה וקשרי פייסבוק סחבקיים, שילמנו מחיר יקר של חוסר לגיטימציה ואפילו שנאה מהעולם החילוני,  אך העקרונות היו חדים. הייתה וודאות פנימית בצדקת דרכינו ובמשמעות העמוקה של לימוד התורה כדבר קיומי לא פחות מהצבא והכח.  דווקא העמדות הקוטביות החזיקו את הערכים שלנו בצורה חדה ללא שיופים ועיגולי פינות. 

הגישה החדשה, גישת הפיוס וההידברות היפה ומפגשי הקפה המשותפים, מייצרת לצד נרמול השיח גם חסרון לא פשוט – טשטוש ההבדלים וריכוך העמדות. מטבע הדברים כשבאים להסביר בדרכים יפות ונקיות, הנטיה היא לעגל פינות ולהימנע מנקודות חיכוך. הולכים על רעיונות כלליים של אחווה וזהות משותפת ועל הדרך מאבדים את הקו הברור וצודק של האמת החרדית ההיסטורית. הרי ברור שאם אתה רוצה להיות נחמד ולהראות סימפטי לא תעלה נושא שלא ימצא חן בעיניים חילוניות. במקום זה תביא איזה מאמר חכמים נאה שמחמם את הלב.

פעם הבאנו אותם אלינו. היינו במקום שלנו, העמדנו את הדרך האידיאולוגית שלנו ואותם אנשים שבאמת רצו לדעת את האמת הגיעו למפגשי החזרה בתשובה שלא עשו הנחות, אלא העמידו את האמת האותנטית מול הציבור . המציאות הוכיחה שהאמת הזו שבאה משולבת בהוכחות אמת מוצקות הביאה לתוצאות חד משמעיות גם בעניין החזרה בתשובה. מאידך בקונספט הנוכחי שאנחנו הולכים על רעיונות פרווה של אמירות יפות ומסרים מאחדים אנו מאבדים את האמת החרדית גם מול הציבור החילוני. אין שום דבר חד משמעי הכל זה בגדר המלצה יפה עמוסת חכמה עתיקה, סוג של פתגמים סיניים שמעוררים הזדהות ולא מחייבים בשקל.

אינני מביע כאן עמדה חד משמעית מאחר והתוצאות שמביאים אותם ארגונים מוכיחים את עצמם בדעת הקהל ובירידת מפלס השנאה. יחד עם זאת ראוי לזכור גם את הצד השני של המטבע.

אז מי צודק? אולי אתם תגידו.

7 תגובות
  • 01
    אברהם דב
    2014/07/28 11:26

    נגעת בנקודה חשובה. לפי דעתי מנקודת המבט שאני עוסק בו – תחום הקירוב – יש בזה משהו הרסני לכל מפעל ההחזרה בתשובה.
    בברכה
    אברהם דב


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    אלי
    2014/07/28 19:34

    אני חושב שבמקרה הזה הרווח עולה על ההפסד כי הדבר הכי משמעותי ביחסים בין החרדים לחילונים הוא הורדת השנאה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    שמואל לנדא
    2014/07/28 21:10

    אני חושב שהתרומה של ארגוני החסד וההסברה החרדית הוא דבר שלא יסולא בפז וכדאי שהכותב הנכבד יחשוב פעמיים לפני שהוא מטיל מום במעשיהם החשובים


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • אלעזר וייס
      2014/07/29 00:17

      שמואל שלום!
      לא הייתה כאן שום הטלת מום. הצגתי את הדברים בזהירות רבה, והדגשתי את היתרונות העצומים.
      לצד זה ישנה פרובלמטיות בעניין כפי שהבהרתי במאמר ולכן
      השארתי את זה לשיפוט הקוראים.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 04
    משה
    2014/07/29 04:07

    http://www.ch10.co.il/news/56890/#.U9bxyE5YbbU

    הקירבה (האמיתית) הזו לא תביא להרס החרדיות, אלא להרס חומות השנאה. חומות שנבנו ע"י פוליטיקאים משני המחנות, החילוני והחרדי. בעת צרה כזו, הציבור, גם כציבור וגם כיחידים, מוכיח שכל ההתלהמות, אינה דעתו האמיתית, אלא תוצאה של הסתה מכוונת מ"למעלה", ו"כשהתותחים רועמים, ההסתות שותקות".


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 05
    מיכל
    2014/07/29 15:23

    הסיכון שכרוך בתהליכי שיח אמיתיים, בגובה העיניים- קשור לדעתי בברור עמוק של מי אנו באמת ובמה אנו מאמינים. כי כל עוד נמשיך לבסס את זהותינו על בידולינו מן הישראליות החילונית, ונוסיף להיות מאויימים מהמפגש פנים אל פנים איתם, אנחנו מחזקים בזה עמדות ראשוניות ולא מפותחות. זה מראה על חולשה גדולה מאד שלנו. המאמין האמיתי בדרכו לא מפחד. ואם כל דרכינו החינוכית מושתתת על חרדה (כשמנו- חרדים) והגדרה עצמית על דרך השלילה, זו תעודת עניות גדולה. הבה נגדיר את עצמינו על דרך החיוב: מי אנחנו, לא מה אנחנו לא. הגישה הזו מגדלת דורות של טפשים, אנשים שמפחדים להשתמש בראש, קיום מאד חלקי של קומת האדם, גם ברמה של עבודת ה'.
    הסחבק עם החילוני אכן ימוטט את ההגנות שנבנו פה בעמל רב. של הם ואנחנו. של אנחנו לא הם. פתאום נרצה לברר מחדש הכל. וזו אכן תהיה שבירת הכלים. בדרך לבניה מתוקנת.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 06
    יחיאל.
    2014/08/17 15:11

    יש עוד נקודה חשובה לדעתי.

    והיא שבעידן הפוסט-מודרני, גם קירוב בתוך החרדים, צריך בירור, והשאלה היא איך להתייחס למה שנקרא "החילוני שבתוכינו", כי גם בנושא הזה, כמדומה שחל שינוי, כי הצמדות לתפיסה אחת אבסולוטית, שרווחה בעבר, לא מחלחלת מספיק לכל הרבדים שבתוכינו, ולפעמים דווקא ההתחכחות וההתמודדות האמיתית, היא זאת שמביאה לאמונה אמיתית ובריאה, עם פחות קונפליקטים.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה