הרב דוד לייבל בראיון מיוחד ל'אגודה אחת'

בראיון מרתק ועתיר גילויים, מדבר הרב דוד לייבל בגילוי לב ובפתיחות נדירה על מיזם 'אברטק' שהקים לפני שנתיים. האידיאולוגיה שמאחורי המהלך, ההפגנות מול ביתו, ודעת גדולי ישראל בעניין. השיחה שמתנהלת מול אברך חשוב מירושלים מלווה בדיון עירני ובלתי מתפשר על הרעיון והדרך.
DSC_4245

המצוקה הכלכלית שחווה הציבור החרדי בשנים האחרונות אינה פשוטה. מחד, קם בארץ ישראל דור של אברכים, עולם התורה משגשג ופורח. אך מאידך, העוני וקשיי הפרנסה הולכים וגדלים. לצד המצוקה הכלכלית ישנה בעיה נוספת, מטרידה לא פחות. המציאות המקובלת בה יוצאים כל בחורי הישיבות לאחר חתונתם למסלול של חיי אברכות, מביאה למצב בו רבים טוענים כי אין הם "מוצאים את עצמם" בכולל – בלשון המדוברת. אם בגלל צורת הלימוד, שעות הסדרים הארוכות וכיו"ב קשיים נוספים.

לפני כשנה וחצי קם הרב דוד לייבל שליט"א – ראש ישיבת ר' חיים בבני ברק וכוללי רבי עקיבא אייגר בבני ברק, ירושלים, קרית ספר, אלעד וחדרה. תלמיד חכם מופלג המעמיד תלמידים הרבה זה עשרות בשנים והחליט לעשות מעשה. הוא הקים בית תוכנה ייעודי לציבור אברכים שמעוניין לשמור על מתכונת ישיבתית וחיבור לעולם הלימוד העיוני. הרב לייבל יצר שילוב מסקרן בו בחצי היום הראשון לומדים כולם במסגרת כולל בוקר, כמו כולל רגיל לכל דבר ועניין, ואחר הצהריים מתקיימים הלימודים, ובהמשך – העבודה.

המהלך הזה הקים עליו לא מעט גורמים, בחלקם אינטרסנטים ובחלקם כאלו שאכן נחרדו באמת ממחשבה על שילוב של קודש בחול. אך לכל הדעות, מהלך זה הינו חדשני והוא דורש בירור. שהרי מדובר בשינוי מהותי בצורת החשיבה ואורח החיים אליהם הורגלנו עד היום.

בשלב הזה הגיע אליי אברך חשוב ובר דעת אשר התלבט בעצמו בנושאים אלו. החלטנו שאת הריאיון עם הרב נקיים בצורה של שיחה פתוחה בין אותו אברך לראש הישיבה. אנחנו רק ישבנו בצד ותיעדנו.

במהלך המפגש המרתק, התפתח  דו שיח של דיון ובירור בשפה קולחת וישיבתית. למען שימור התוכן והאווירה שמתקבלת מתוך השיחה – בה נראה בפירוש כי הן המראיין והן הרב לייבל עצמו מכירים היטב את החשיבה וההוויה הישיבתית ומחוברים אליהן – לא שינינו מנוסח הדיבור, ולא ערכנו את הדברים, והתוכן מוצג בפניכם בצורתו המקורית.

                                                         ***

בראיון מתייחס הרב לייבל לכל הנושאים המהותיים שהיו במהלך התקופה. החל מהרעיון החדשני, ההפגנות שהעיבו על המהלך, וההבנה כי מהלך זה מוכרח להמשיך הלאה למען ציבור בני התורה.

בניגוד לאנשים אחרים שניסו לקדם רעיונות שונים אך היו בעצמם מחוץ למציאות החרדית – אברכית, הרב לייבל הוא אדם שנמצא עמוק בלב המיינסטרים של האליטה הישיבתית. ראש הישיבה גדל בבית רבני, ולא מש מבית המדרש בכל שנות חייו לאוי"ט. הוא למד בצעירותו בישיבת פוניבז' המעטירה והיה קרוב מאוד אצל הרב שך, כן זכה לקבל רבות מגדולי הדור, ולהעמיד תלמידים בכולל רבי עקיבא אייגר, המתחנכים על ברכיו ושותים בצמא את תורתו.

                                                         *** 

מראיין: הרב למד אצל הרב שך. הרב שך היה נגד החידושים שאברכים ילכו להיות עורכים תורניים.
הרב לייבל: זה היסטוריה. אחרי מלחמת העולם לא היה כלום, הכל היה חרב. שום דבר. היו צריכים לבנות את הכל בחזרה. מבקשים מכולם שילכו ללמוד, כמה שיכלו. לא הצליחו מי יודע מה בהתחלה אבל הלכו הרבה ללמוד. בזמני מה היה? הגיעו ל-400 בפוניבז', 180 לחברון, 150 למיר ו-120 לסלבודקא.

בתש"ל?

כן. ו-40 אצל ר' יושע בער, אצל ר' דוד – 18.  
אז כמה היו? אלפיים איש לכל היותר, כולל האברכים. כמה כוללים היו בני ברק? בחזון איש קצת, בפוניבז' קצת. 

וכאן מתחיל הסיפור. הציבור גדל והולך, מתמלא, מתמלא, מתמלא, ועכשיו מה עושים? מה עושים? זה לא עשוי לכולם. כולם מבינים שזה לא עשוי לכולם.

עכשיו מה עושים? היה צבא וזה היה מחסום מללכת לעבוד. מי שהיה בצבא היה יוצא. היה מתחלן. אי אפשר היה ללכת לעבוד. אי אפשר ללכת לעבוד כי יש צבא, וממילא נולד דור שאסור ללכת לעבוד. מי שהולך לעבוד נחשב "פושע… "

ואז כולם נהיו כלי קודש, דיינים ורבנים…

מי שהיה יכול, אם לא – אתה מתחלן. עכשיו נהיה דור כזה שהוא יודע שאם הוא הולך לעבוד, נניח שאני צריך לצאת לעבוד, אז הוא לא בנוי. ועכשיו אין צבא, אבל הוא לא בנוי כבר.ועכשיו מי שהולך לעבוד כבר נתפס כפושע – גם בעיני עצמו. ובאמת אנחנו רואים שאלה שהולכים לעבוד בגיל 23-24 לא פותחים ספר.

הסיכון הוא גם בעבודה, לא רק בצבא, במיוחד שהיום העבודה היא של עולם הזה כזה.

לא, זה לא ככה, כי בחוץ לארץ אתה רואה המונים המונים כאלו, רוב הציבור לא בכולל וכן בעבודה והם יראים ושלמים. למה? כי כשנולדו, אבא היה דמות של בעל הבית שקובע עיתים לתורה, שמקפיד על הלכות. אז הבן יודע וגדל לאור האפשרות הזו שהוא ילך לעבוד פעם, ואם הוא ילך לעבוד הוא יהיה באמת כמו אבא שלו. פה חינכו שאין כזה דבר לצאת לעבודה, מי שעובד הוא כבר "פושע". ממילא כל אחד שיוצא, בורח לנו, כי הוא לא בנוי לזה. הוא לא בנוי. הוא לא בנוי ללכת לעבוד.
אז נכון שבחו"ל זה קצת שונה, שם אתה אצל גויים, שזה כבר סוג של הפרדה ברורה מאוד. אתה אומר: "זה גוי, אני לא גוי" ולא נדרש להפרדה נוספת. פה יש פחות הפרדה כזו ולכן נוצרת הפרדה נוספת. אבל עדיין היסוד הוא ששם בן אדם בנוי מלכתחילה באופן כזה שהולכים לעבוד ונשארים יהודי טוב, מה שאין כן פה, ילד מצוי – לא בנוי לזה. הוא בנוי כך שאם הוא הולך לעבוד הוא "פושע". ואז הוא אומר לעצמו: אה, אז אם מסתכלים עלי כפושע, כנראה שאני באמת פושע, ואז באמת אני לא פותח ספר והכל יורד.
אני לא יודע אם אתה מתמצא באלה שיוצאים, זה קטסטרופה.

ואצל הליטאים זה יותר גרוע…

ברור. בגלל שלחסידים יש דבר ראשון את הלבוש. וגם יש את הרב'ה שמרכז אותם. יש משהו שמחזיק אותם.

מישהו פעם אמר לי: "מה דף היומי? מה אני, בעלב'ת?", אז הוא לא לומד גם דף היומי…

כן. בשביל זה פתחנו רשת של כוללי "ר' שלמה אייגר" שבהם לומדים עיון. יש 15 בתי מדרשות כאלו שמרנינים את הלב.  המון המון אנשים שמגיעים, יושבים ולומדים "סדר" בהתמדה, לא מקבלים כל מלגה ומתמסרים ללימוד.

וכמו שאתה אומר, גם הם אמרו: "מה אני, בעלב'ת? אני אלמד דף היומי?", והם באמת מגיעים לפה ולומדים בעיון כמו בישיבה, וזה פשוט משנה אותם לגמרי. זה משנה את כל הבית.

 

אז מה צריך להגיד, שהבחורים היום לא בנויים לזה, ממילא מה שאפשר לעשות היום לאנשים האלה שלא בנויים, שאין להם עוד לגיטימציה בחיידר של פעם שיש כאלה שילכו לעבוד…

זה יבוא, זה יבוא, אבל לכן עשינו את "רב טק", שזה שומר אותם רק בשוק החרדי. כי באמת הם לא מחושלים, הם לא מחושלים.  אני אומר ל… אתה שולח בן אדם לסיסקו, אין מה שיחזיק אותו. הם פשוט לא בנויים לזה. יכול להיות שעוד דור כן, אם תהיה מסה של אנשים שעובדים, יחנכו שיש כאלה שילכו לעבוד, אז בראש שלך אתה יודע שאתה לא עוזב את התורה. אתה לומד, אתה שומר הלכות. כרגע אני לא רואה את הציבור האיכותי שילך לעבוד בחוץ וישמר.

ולכן אני אומר, הבחורים האלה שרוצים לצאת לעבוד ומצד שני עדיין אין את הלגיטימציה, אז אני שומר אותם פה בחממה בבני ברק בסביבה חרדית כי באמת הם לא מחושלים.

 

הם לא בנויים לזה, כי גם החברה היא אחרת. אומרים להם, או שאתה בפנים או שאתה בחוץ.

זה נכון.

לאחרונה אני מכיר אברך שארגן מכירת ירקות לחג, עסקנות, חסד. אז מישהו אמר – בעצם הוא ירקן, רק הוא עושה את זה ככה כי אז הוא יכול להיות גם אברך חשוב וגם לארגן מצוות. החברה מאוד חד מימדית ומאוד דיכוטומית, או בפנים או בחוץ. אז זה "קטן אתה בעיניך" זה הסיבה ש…

כן. מה אתה חושב, שר' אהרן לייב או ראשי ישיבות אחרים  לא רואים את הבעיה? הם יודעים שיש אברכים שהם לא מי יודע מה לומדים ויש המון אברכים שלא יודעים בעצמם. מה הם עושים בכוללים? רק הם פשוט מפחדים לזוז, מפחדים לזוז, כי מה…

…חוששים לאידישקייט.

כן, זה רק פחד.

פחד מוצדק…

פחד מוצדק.
אבל מצד שני, הרב אייכנשטיין ור' משה הלל רצו לפתוח שנה שעברה סמינרים שיעשו תואר, אז המל"ג לא נתן להם ולא הסתדרו. אבל או.קי. מה עשינו בזה שהנשים עובדות? עשינו שמה? שהם תהיה להם תורה? שהבעל יבוא מהכולל והם יבואו מסיסקו. מה הרווחנו?

יש בזה שני חלקים. יש את העניין של הכסף. הנה יש את המכתב שהרב קסלר כתב בשם ר' מיכל יהודה, ואני מכיר, אני הכרתי את ר' מיכל יהודה ומתאים לו, הוא רוצה שלאברכים לא יהיה כסף. חד וחלק.

אז הוא יכול להגיד.

לא, אני מתכוון לומר, יש כאלה שיאמרו שהעניות זה דבר מבורך. "יאה עניותא לישראל".

כן, כן. תראה, כשאין – אז זה נהיה שיטה.

לא, אני מתכוון לומר, שכל הזמן יש את המתח הזה, וחלק מהמתח זה מגיע משיטה. באמת תלוי אצל מי.

עושים שיטה אחרי שיש. כמו המשפחה הזאת שכולם עניים אצלם, אז הוא אומר: "קיבלנו ברכה מאיזה סבא שנהיה עניים". "בסדר", אמרתי לו, "אתה מוכן להחליף את הברכה?"… כשיש עניות, אז זה כבר ברכה… ברור שזה לא הנושא. ברור שהעניות מוציאה את האדם מדעתו.

כן, רואים את זה שהעניות מנוולת אפילו במריבות של שכנים. מי שמתבונן על זה בעין טובה רואה כסדר שהבעיות שצצות בציבור שלנו זה או שאין כסף או שאין מקום להתבטא. דקדוקי עניות על כבוד, על כסף, על כל בדל משרה. בגלל שבאופן טבעי הכל מופנה לכיוון הזה אז באופן טבעי פה יש צ'ולנט אחד גדול. אבל למעשה אתם אומרים שזה כן פתרון ביניים.

זה פתרון ביניים של איך אתה יכול לעשות לאברך בן 31-35 שבאמת רוצה לעבוד ורוצה להישאר, להישמר, מה אתה עושה? זה הפתרון הכי טוב.

ואני אומר, צריך לעשות עוד מקומות כאלה, בהייטק – מה שאני עושה שמישהו יעתיק, או בראיית חשבון. אפשר לעשות בכל מיני תחומים את הדבר הזה. ברגע שתהיה מסה… אם יעזור ה', יהיו כמה מאות שבעוד שנתיים-שלוש יצאו מהפרויקט שלנו, פה כמה מאות, פה כמה מאות, אז זה יכנס – שאפשר לצאת לעבוד, ואפשר ללמוד חלק מהיום. אפשר להיות בן תורה ואפשר להיות עם כובע וחליפה ולעבוד. אז זה יכנס באיזשהו מקום בתודעה. ואז ממילא זה יתגלגל.

                                                          ***

השיחה שעסקה עד כה בנושא האידיאולוגי-רעיוני, מגיעה בשלב הזה לנקודת הבנה, ואנו עוברים לדון בנושא הפרקטי של בית התוכנה. צורת ומבנה המקום, תוכן הלימודים, והאפשרות התעסוקתית לטווח ארוך.

                                                         ***

זה נשמע קצת פלא באמת בחלק הטכני שאדם יכול בכמה חודשים ללמוד משהו. אפשר ללמוד בכמה חודשים דבר שאחר כך מכניס או שזה משהו כזה בערך?

בוודאי שמכניס.

מה, לומדים כמה חודשים? איך העולם לא רואה את הפלא הזה?

באמת מתחילים להתעניין מאוד על צורת הלימוד שפיתחנו פה.

יש שם קיצורי דרך, או התייחסות לחלקים החזקים ל"ישיבה בחור" ולחלקים החלשים של "ישיבה בחור"?

לא בדיוק ככה, אבל יש, יש קיצורי דרך. תיקח דוגמא פשוטה: בדרך לבגרות יש דברים במקצוע שאתה צריך ללמוד בכל מיני תחומים. אתה לומד ספרות ובסוף אתה מהנדס אווירונים. אף פעם לא תשתמש עם שמונים אחוז ממה שלמדת.

אז אתם לומדים רק את העשרים אחוז…

כן.

ואחרי כמה חודשים הם יכולים להחזיק את עצמם?

אז תלוי. אפליקציות זה יותר קשה. למעשה יש שלוש מחלקות אצלנו. יש web, בניית אתרים, שהם מחזיקים את עצמם יפה מאוד.
אבל דיברתי עם מנהלי חברות הייטק גדולות ושאלתי: מה אתה לוקח – סטודנט שעשה בגרות ותואר של ארבע שנים במדעי המחשב, אבל אין לו ניסיון בכלל? או שאתה לוקח אחד שיצא מהחיידר, למד תשעה חודשים, אבל עבד בפועל שנתיים וחצי?. ואתה יודע מה התשובה? אין אחד שאמר שיעדיף לקחת את הסטודנט. הם רוצים ניסיון. השנתיים וחצי ניסיון בשבילו זה יותר מכל תואר. התואר לא מעניין.

מצד שני, אני יודע על זה שבסמינרים בשנה שעברה לאלו שלמדו מחשבים לא הייתה בכלל השמה, כי נתנו להן תוכנית מאוד רזה והן לא עמדו בקריטריונים. לכן אני שואל, הניסיון מועיל גם אחר כך?

כן, בוודאי. מדובר בסופו של דבר בניסיון מצטבר של שנתיים וחצי של עבודה מעשית מול חברות גדולות, וזה בהחלט נותן את המענה.

 הם מחושלים מספיק אחרי שנתיים וחצי?

אחרי שנתיים וחצי הם יכולים להמשיך לעבוד כאן וללמוד בבוקר תורה או לצאת.

אה, הם מחויבים?

כן.

אז זה שנתיים וחצי ועוד תשעה חודשים?

כן, זה שלוש שנים בסך הכל. עכשיו, אם אתה שואל על ההמשך אז אני אגיד לך. היה לא מזמן כנס של מנהלי הייטק גדולים והיה שם עיתונאי אחד ששאל אותי: "מה ייקרא בעיניך הצלחה?". אמרתי לו שהצלחה תהיה אם אחרי שנתיים וחצי, למרות שבחוץ יציעו לו משכורת של 15,000 שקל, הוא יעדיף להישאר כאן וללמוד בבוקר.

זאת אומרת שכאן הוא ימשיך לקבל 5,000 שקל?

לא, הוא יקבל הרבה יותר. ברור שככל שהניסיון מתפתח הערך של העובד בשוק עולה, וגם כאן הוא יהיה שווה יותר. אלא שכאן הוא בכל אופן עובד רק 2/3 משרה, ובחוץ הוא יכול לעבוד יום שלם ולקבל יותר. כך שמבחינתי, אם הוא ימשיך במסגרת של לימוד בבוקר זה הצלחה.

השאלה מה זה אומר כישלון. גם זו שאלה שצריך לשאול. אם באמת האנשים יצאו החוצה אחרי שנתיים וחצי, מי יתקע לידינו שהמצב שלהם לא ישתנה?

תראה, אברך שהיה במשך שנתיים וחצי וראה שהוא החזיק, למד תורה והחזיק את הבית ברמה גבוהה, וגם עבד, אם הוא יצא לעבוד בחוץ זה כבר לא יהיה כמו אחד שיצא בבת אחת.

ואיך הלימוד בבוקר? זה אמור להיות גם כן יותר טוב.

כולם אומרים שהלימוד שלהם יותר טוב. בגלל שהם אומרים: "אלה השעות שלנו". בן אדם אחר אומר: "מה בוער, נלמד מחר"…

אבל למעשה יש הפרדה, נכון? כי אמר לי מישהו מ"הפלס": "עכשיו אין בעיה, הם עשו הפרדה אז הכל בסדר".

כיוון שיש כאן רשת כוללים לעובדים שלומדים בעיון, ופתחנו עכשיו בגבעת שמואל עוד סניף שבו לומדים תורה חצי יום בבוקר.

זאת אומרת, לומדים מתשע עד אחת.

כן, בתשע וחצי מגיעים, ואז מתחילים ללמוד סדר עיון עד אחת בצהריים.  

אז בינתיים יש הפרדה גמורה.

כן, כמו שכבר אמרתי. זו רשת כוללים בת 15 בתי מדרשות שנקראים "כולל ר' שלמה איגר". זו רשת שזכיתי לפתוח עוד לפני "רב טק" והיא מיועדת לאנשים עובדים שרוצים ללמוד בצורה ישיבתית חצי יום. אז כעת גם החבר'ה מ"רב טק" מגיעים בבוקר ללמוד שם, אבל יודעים – מי שבא ללמוד ב"רב טק" זה רק אם הוא לומד בבוקר. זאת אומרת, יש הפרדה, אבל בפועל חייבים ליישם את הלימוד בבוקר. הם חותמים על זה בחוזה לפני תחילת הלימודים.

זו בעצם הטענה של המתנגדים. הם אומרים שעד היום היו שתי אפשרויות, או שאתה לומד או שאתה לא לומד. וכעת מכניסים כאן בדלת האחורית לגיטימציה לאברכים שהם יכולים להיות אברכים אבל לא צריכים ללמוד כל הזמן.

והנה היתה ביקורת הפוכה גם על המכתב של ר' שמואל. היו שלא אהבו שר' שמואל כתב מכתב נגד מקום שלומדים שני דברים, כי זאת אומרת שאם לא לומדים שני דברים, אז בדיעבד יש הכשר – אם זה לא ביחד.

וזה לא ביחד היום…

לא. זה לא ביחד, יש רב טק ויש כולל ר' שלמה איייגר, זה בתוך בני ברק, אבל הם שני מקומות נפרדים. יש בית מדרש שלומדים ומקום שלומדים מקצוע.

מה השתנה מלפני כמה שנים? אני לא מתכוון לפני שלושים שנה, אני מדבר על לפני כמה שנים. יותר קשה היום לחיות כי הכל יותר יקר? כי נראה שגם הטעם בלימוד הוא אחר, והעולם בחוץ יותר מדבר. מה השתנה כל כך? הרי לפני עשר שנים זה לא היה מצליח.

ברור. יש צורך. התפרסמו כמה מודעות ומיד הגיע גל של ארבע מאות פניות. חלקן מאנשים שאין בבעלותם מחשב, אנשים מאלעד וקרית ספר ששלחו לנו קורות חיים בכתב יד, או טופס שהגיע חתום בראשי תיבות בלבד.

אנשים צריכים פרנסה, ולא מוצאים את הסיפוק שלהם בכולל.

אלו שני דברים…

מי שחי טוב את הלימוד שלו מוכן גם להקריב.

זאת אומרת שהרב אומר כעת הגדרה אחרת, זה לא בשביל כאלה שצריכים פרנסה אלא בשביל מי שלא מוצא את עצמו בכולל.

זה שקלול של הבן אדם. אם הוא פונה, סימן שהוא לא מוצא את עצמו, ובשביל זה לא צריך להקריב. יש אברך שהוא כולו בתורה ושקוע בלימוד ויש קשיים בפרנסה, הוא לא חושב על האפשרות לצאת, כי הוא כולו בתורה. אבל אם אני גם לא מוצא את עצמי בכולל וגם אין לי פרנסה…

זהו, ואנשים בקושי מעזים. אף אחד אפילו לא כתב את השם המלא שלו. גם במודעה. מה היה כתוב, "אברכים"?

לא, היה כתוב "בני תורה".

אבל אנשים לא חושבים אפילו מה יהיה עם הילד שלהם, מה הוא יעשה בעוד כמה שנים, מאיפה הוא יתפרנס.

אנשים לא יכולים לחשוב כי יש לחץ חברתי, לחץ חברתי טהור.

אולי זה נובע מסוג של ביטחון, שלא צריך לחשוב כל כך רחוק?

יש תשובה דתית על כל דבר. גם אם אתה רוצה להרוג מישהו – תמצא גם פסוק כזה. כל אחד יש לו פסוקים.

אבל בכל אופן, אני חוזר לשאלה ההיא. הרב שך היה נגד שאברכים יהיו עורכים תורניים, ובעיניי ראיתי שכאלה שנהיו עורכים תורניים כבר המשיכו בעוד דברים. יש עניין לשמור על טהרת הקודש.

זה היה כשהיה קומץ קטן. יש לך 60,000 אנשים שלומדים היום, זו מסה אדירה. בזמנו היו 2,000 אברכים, ההורים עבדו, היו שילומים מגרמניה, היה יותר כסף, היה אפשר לחתן את הילדים. היום, בדור השלישי, אברכים עם חובות של מאות אלפי דולרים.

זה בגלל שנותנים דירות, לא בטוח שהעבודה תעזור לזה…

אם עובדים אז מתארגנים אחרת.

הבעיה היא שהיום אסור לדבר על הכוללים, אסור להגיד שלא לומדים.

אני לא מדבר נגד הכוללים, אני בעצמי מחזיק שמונה כוללים, בהם יושבים מאות אברכים ולומדים בהתמדה מבוקר עד ערב.

ואצלכם כולם לומדים?

כן. מי שלא לומד – הולך.

אולי צריך להרחיב את תחומי הלימוד? ללמוד "מורה נבוכים", למשל, או דברים אחרים?

אתה מתכוון במקום לעבוד?

כן.

אבל יש כאלה שהם לא בנויים בשביל ללמוד שמונה שעות ביום, הם מוכרחים לצאת לעבוד. בשבילם לימוד אחר זה לא פתרון. 

אבל גם בקרב הקבוצה של הרב, למה דווקא לימוד גמרא קלאסי? מדוע לא ילמדו דברים אחרים? אולי השקפה ומוסר, דברים שיחשלו את הציבור לחיים הלאה?

אני רואה שמה שמחזיק את העובדים ברשת הזאת של הכוללים, זה הלימוד בעיון. לא דף היומי ולא הלכה. דווקא הלימוד בעיון. אתה רואה כאלו שב-12 בלילה מעלים שאלה במייל אחד לשני על הנושא שלמדו בבוקר… זה אומר משהו. הם מתגעגעים לזה. העובדה הפשוטה שאבא אומר לבן שלו: "אני הולך לכולל", משפיעה עליו ומשפיעה על המשפחה שלו וזה משנה את כל הבית. מהותית.

אנחנו כל שנה עושים כנס לאלה שלומדים אצלנו, וכל אחד מדבר כמה מילים. השנה היו 140. ואחד סיפר: "למדתי 5 שנים בחברון ויצאתי לעבוד, חשבתי שהגמרא היא אויב שלי ומתברר שהיא האוהב שלי".

איך שלא יהיה, בכל מקרה צריך פתרון, זה לא משנה. הגיע פה הנחשון אבל צריך פתרון. השפויים מבינים שצריך פתרון.

הבעיה זה שכשהחילונים שמחים אז זה אומר שזה לא טוב, זה מראה שהם מצליחים כנגדינו.

 במקרה הזה זה יצא ממש הפוך. בדיוק אחרי שזה כבר קרה מה שקרה, לפיד התחיל את הסיפור שלו. וברור שהתגובה הטבעית היא להיכנס לבונקר, אבל אם זה בא מבפנים אז זה יוצא טוב. אם הרבנים וראשי הישיבות ינווטו את זה, אז זה יצא טוב.

בסופו של דבר, זה לא משנה מה הוא אומר, אנחנו יודעים שיש מצוקה כלכלית וצריך לפתור אותה. בן אדם יש לו עשרה ילדים. גם אם הוא ירוויח 20,000 שקל זה לא יעשה אותו אדם אמיד, יש הוצאות, לחתן ילדים, החיים עצמם עולים הון תועפות, יש הוצאות על טיפולי שיניים. תחשוב על בחור בישיבה, רק הכובע זה 1,000 שקל…

אז איך הציבור חי?

לא יודע. יש חובות ולא מחזירים. נהיה פיצוץ. אז או שמנווטים את זה או שיזרקו את הכיפה בסוף, הרי אף אחד לא עשה סקר כמה נושרים יש בחוץ.

                                                         ***

אני מסתכל על האברך שיושב מול הרב לייבל, וההרגשה שמתקבלת היא שלמרות שגם הוא חושב בגישה של שינויים יש משהו בפנים שלא נותן לו מנוח. העובדה שגדלנו על מתווה מסוים של עולם ישיבות וכוללים חדר בנו כל כך שקשה מאוד להפנים אפשרות של שינוי. לא פלא שלמרות שהשאלה כבר עלתה קודם הוא חוזר לאותה נקודה שוב.

                                                         ***

אבל אין ספק שאם הרב שך היה חי היום הוא היה יוצא נגד זה בחרב ובחנית.

בסדר. היה את התקופה של הרב שך, היום זה התקופה של הרב שטייינמן, ואחר כך תהיה תקופה של מישהו אחר, "דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו".

וכי לא היה את החרם של המהרי"ל דיסקין שלא ילמדו בנות אנגלית? נו, והיום 95 אחוז מהמוסדות לומדים עם הבנות אנגלית. מה זה אומר?

מה שזה אומר שישנם דברים שהם נכונים לשעתם לצורך כזה או אחר וכשהמציאות משתנה גם היחס אל הדברים משתנה.

גם היום יש כאלו שטוענים ככה.

זה בסדר, תמיד יש את השעון המעורר. זה טוב שיש גחלת, זה טוב שיש "נטורי קרתא", אבל הזרם המרכזי זה הזרם של היהדות. כך זה היה מאז ומעולם.

בגלל שזה הרוב? ואם הרוב היה איתם?

לא בגלל שזה הרוב, אלא בגלל שזה הדרך הנורמלית.

בא נצא מנקודת הנחה שאתה נותן היום את המדינה לר' שמואל. המדינה שלך. מה אתה עושה?

אי אפשר להשאיר את המצב ככה ולא לעשות כלום. זה טוב שיש מי שמבקר, אבל מישהו צריך גם לעשות.

                                                          ***

הדיון המרתק עוד נמשך זמן מה, אך אני ראיתי שהעיקרון עצמו מוצה. כפי שכבר אמרנו, הנושא טעון ונמצא בלב הקונצנזוס החרדי, ומשכך קשה היה להגיע לתוצאות חד משמעיות. אך אין ספק שהדברים לובנו והועלו בפעם הראשונה על ידי דמות בעלת כתפיים תורניות רחבות שמשמיע קול ברור וצלול בנושא שרבים העדיפו להתעלם ממנו.

6 תגובות
  • 01
    חני
    2014/09/08 12:49

    מה שקשה לי זה שגם אם יש אברך שמוצא את הסיפוק שלו בלימוד ונהנה מזה, אבל עדיין הוא חי בעוני גמור ומגדל 7-8 ילדים במצוקה כלכלית קשה. גם הוא אמור להמשיך ללמוד יום שלם בכולל?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    יהודה
    2014/09/10 14:09

    לא מבין מה ההתעקשות לקרוא לזה "כולל" שיגיד שזה מכללה ללימוד מחשבים שמחייבת גם לימוד תורה במשך מספר שעות ובזה נגמר כל הסיפור


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    שלמה
    2014/09/10 14:28

    הרב לייבל עושה דבר גדול ומרים את התפוח אדמה הלוהט שאף אחד לא מעיז לנגוע בו, נקווה בשבילו שלא יכווה


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    אבי
    2014/09/10 14:37

    יהודה זה בדיוק מה שאתה לא מבין. ישנם אברכים שרואים את עצמם כאברכים לכל דבר ועדיין רוצים גם לעבוד למה לשלול מהם את התואר אברך בגלל שהם משלבים עבודה?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 05
    משה
    2014/09/10 15:11

    יהודה. מסכים עם כל מילה. זה סתם משחק מילים, כן כולל לא כולל, אם זה כל כך מרגיז את הממסד שיוריד את המילה אברך ובא לציון גואל


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 06
    יוסי
    2014/12/11 18:27

    לדעתי יש דרך נוספת – ואולי לכתחילית יותר – לפתור את מצוקת האברכים, והיא בכיוון של שבט לוי, ללמד את העם תורה ולשרת אותו בעניינים שבקודש.
    כוונתי היא להקמת מסגרות מוכרות על ידי המימסד הפוליטי ומערכת החינוך הכללי, שאברכים יוכלו ללמד תורה לילדים ונוער, כגון הכנה לבר מצווה, לימודי יסוד ביהדות וכדומה (לא החזרה בתשובה), בבתי ספר כלליים.
    כל הלימודים הקשורים ליהדות, יוכלו להינתן על ידי אנשים שתורתם אומנותם. כמובן שלצורך זה האברכים יצטרכו לעבור הכשרה מסוימת, שתכלול מן הסתם גם מרכיבים זרים להם לעת עתה, כדי להתאים את עצמם לתרבות ולהשכלה של האוכלוסיה הכללית, אך חושבני שבסופו של דבר העניין יכול להועיל גם להם.
    בהשראת הדגם משבט לוי – שאין לו נחלת שדה וכרם, והוא מתגורר בערים שהוקצו לו משאר השבטים, חלף עבודתו ושירותו לקודש – אפשר לבנות תכנית מתאימה להיום, ובכך אולי ניתן לפתור את מצוקת הדיור של אברכים המחתנים את ילדיהם.
    אכן, המלאכה מרובה והחלום אולי רחוק, אבל כמדומני שזו דרך טובה לצאת מהפלונטר שאליו נקלענו.
    אשמח לשמוע תגובות.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה