חיי הנישואין בחברה החרדית והדתית / פרק שני

פרק שני בסדרת המאמרים של נתי בקר.(עו"ס ובוגר מכון מנדל למנהיגות חינוכית). בפרק הזה נבחן את המתווה והחזון הראוי להתקיים במסגרת חיי הנישואין של בני הזוג בחברה הדתית/חרדית, מתוך מטרה להגיע על ידי כך למודל פתרון מעשי.
נתי בקר

"אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה". "תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר 'וידעת כי שלום אהלך' (איוב ה' כ"ד)" [יבמות ס"ב עמוד ב'].

ממקורות אלו ועוד אנו למדים על חשיבותן של הנישואין כאבני פינה לשלמותו ולשמחתו הפנימית של האדם. חז"ל אף מדגישים את הזהירות הגדולה לכבוד הדדי, לה נדרשים שני בני הזוג: "אמר רב, לעולם יהא אדם זהיר בהונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה הונאתה קרובה". "אמר רבי חלבו, לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר 'ולאברם היטיב בעבורה' (בראשית י"ב ט"ז)" [בבא מציעא נ"ט עמוד א']. "ומה נשתנית יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים כולן שבאת תשועה גדולה לישראל על-ידה? כך אמרו חכמים: יעל אישה כשרה הייתה, ועושה רצון בעלה הייתה [תנא דבי אליהו פ"ט אות ח']. 

בפרק זה אציג את חזוני האישי, מתוך תקווה אמתית להקטין את התופעה, לצמצמה ולהימנע ממה שאמרו חז"ל "כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין צ' עמוד ב'). כאמור, הנחת היסוד של החיבור היא שקיים קשר בין ריבוי הבעיות בשלום הבית לבין הכנה לקויה לחיי נישואין איכותיים ומאושרים. מסלולי ההכנה הקיימים בציבור החרדי אינם מספקים, ככל הנראה, כלים נכונים להתמודדות עם חיי הנישואין על שלל היבטיהם ומשימותיהם. על הנחת יסוד זו תחול אמנם חובת ההוכחה המחקרית, אך אנו כאמור בראשית דרכנו.

לחזוני שלושה חלקים: מניעת כשלים, התגברות על כשלים וחיים ללא כשלים.

 חזון מניעת הכשלים

למניעת הכשלים צד תיאורטי וצד מעשי. הצד התיאורטי של חזון מניעת הכשלים מבוסס על מאמרי חז"ל שהוצגו בראשית הדברים. א"א לצפות ל'שמחה' בהקמת בית אם חושבים ששמחה קשורה בהכרח בהשגת מעמד וממון. א"א לבקש 'ברכה' אם משייכים את הברכה להישגיות ולתוצאות. הציבור החרדי איבד את דרכו בין נחשולי הענק של התרבות המערבית, והפשטות שאפיינה אותו הפכה לנחלת העבר. כשאני חושב על עולם מתוקן אני רואה בעיני רוחי יהודים עמלים לתורתם ולפרנסתם, ושומרים על טהרתם וקדושת חיי משפחתם כפי שמתואר בחזון של ר"ה צייטלין.

בצד המעשי מתמקד החזון בצורך בבניית מתודה להדרכת חתנים וכלות, הן בתקופה שלפני הנישואין, והן בתקופה שלאחריה. המתודה תכלול מענים ממוקדים לכשלים שבשלם יחסי זוגיות עולים על שרטון. החזון המעשי שואף לראות מודעות גוברת והולכת של הציבור החרדי בכל הקשור לטיפול בבעיות נפשיות, יותר אמון בטיפול ובמטפלים, פיתוח גישות מותאמות תרבות בטיפול, ומניעת שידוכין מאלו שאינם נמצאים המקום הראוי לנישואים מבחינה נפשית.

מאידך ובמקביל, החזון ירצה לראות ציבור שמודע להתפתחות הטכנולוגית ולהשפעותיה על חיי הזוגיות, מודע יותר לצרכים הנפשיים של בן/בת הזוג שהתפתחו במקביל לחלחולה של התרבות המערבית לרבדים רבים בציבור החרדי, וציבור שמנסה להגיע לאיזון תפקודי בכל הקשור לפערי ההשכלה והתעסוקה בין נשים עובדות לבעלים לומדי התורה.  

 חזון ההתגברות על הכשלים

גם לאחר שקרה הדבר וחיי הזוגיות של זוג פלוני עלו על שרטון, ניתן לעשות כדי לתקן. אני מקבל את התפיסה לפיה במקרים מסוימים לא צריך לעשות ה-כ-ל כדי שזוג יישאר ביחד, ויש לאפשר להם להתגרש בכבוד בשלב זה או אחר, אך במקביל אני גם מאמין שניתן להתגבר על כשלים ולאפשר לזוג כלים וכוחות על מנת שיוכלו לנסות שוב. יש היום מענים מקצועיים מגוונים הממוקדים בשליטה בכעסים, בחידוד ההבנה של איש לרעותו, בקאוצ'ינג ועוד. ככל שיוכשרו אנשים מתוך המחנה החרדי להיות אנשי מקצוע רציניים ואכפתיים, כך יינתנו מענים טובים יותר, כך תגדל תנועת הפונים וזוגות לא יתמודדו לבד, וכך נוכל לומר עשינו הכל למען עתיד ילדיהם של הזוג.

 חזון נטול כשלים

כמובן שאין הכרח לראות את חיי הנישואין של זוג חרדי ממוצע, כמערכת אפופת כשלים שעלינו להגות במניעתם או בהתגברות עליהם. ברור לי שאם החתן החרדי הממוצע יגיע לפרקו כשעגלתו מליאה, ועגלת כלתו מלאה בהתאם, לא נצטרך בכלל לחשוב על כשלים. (מתחים שמתיישבים בקלות אינם בגדר כשלים).

כלפי מה הדברים אמורים? כיום המצב הוא שבחור ישיבה הוגה בחלק מאד מסוים בתורה, ושטחים תורניים אחרים אינם מוכרים לו כלל. מדובר, בין השאר, על בקיאות, הלכה, אמונה והשקפה. בת סמינר לעומת זאת רוכשת השכלה רחבה בתחומים הנ"ל במהלך לימודיה. נוצר פער השכלתי. כאשר האישה גם תצא לעבוד ייווצר פער תעסוקתי ופער תרבותי. זאת ועוד, הבנות מקבלות מסר להקדיש את חייהן ללימודו של הבעל. מסר שטחי זה מבוסס על תפיסת 'חברת הלומדים' שבשלב זה איני רוצה להתווכח אתה. כל שאני רוצה בהקשר הזה הוא, לחדד את המסר המועבר לבנות. המסר אינו צריך להיות 'הוא לומד אז תעריכי אותו ותנמיכי עצמך כלפיו'. המסר צריך להיות ש'את מוצלחת מאד בתחומים רבים: ניהול הבית, גידול ילדים, השכלה תורנית, עבודה וכו', והוא מוצלח בתחום אחר לגמרי, בתחום עמל ויגיעת התורה'. אם לא מדברים גלויות עם הבנות על העובדה הפשוטה, שבהמון מקרים מתפתחת האישה כמצליחנית, יוצרים במוקדם או במאוחר מצב שהיא איננה מסוגלת לשאת את הדיסוננס שבין הערכתה מחוץ לבית, לבית כפיפות קומתה לתורתו של בעלה בבית. בנות צריכות לקבל מסר ש: א. מותר להן להצליח. ב. זה לא סותר את הצלחתו של הבעל. גם בעלים צריכים לקבל מסרים דומים.

 לסיכום

החזון המוצג נע בין אוטופיה של חזרה לתקופות חיים רגועות ושמחות יותר שלדעתי יש בה אחיזה מסוימת במציאות, לבין התייחסות קונקרטית לבעיות השעה, כתיבת מתודה להדרכה, ומילוי עגלותיהם של שני הזוג במסרים דומים ואמתיים, שאינם מהשפה ולחוץ.

 

 

תגובה אחת
  • 01
    ג'ק
    2014/07/22 14:50

    ייש"כ על העלאת הנושא.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה