על פי דרכו

אהרן נאמבורג - עובד סוציאלי במקצועו, בעל רקע עשיר וניסיון רב עם נוער מתמודד, קובל במאמרו על המימד האחיד והיחיד בעולם הישיבות, ובוחן את האלטרנטיבה הרצויה לאור דברי חז"ל.
תמונה009

מעשיה מפורסמת מספרת על אדם שהחליט לטעת במקביל לביתו גדר חיה מעצים .הוא קנה עשרה שתילים מובחרים של ברוש ושתל אותם בשורה ישרה. הוא השקיע, השקה ודישן את השתילים. והללו באמת גדלו לאט זקופי קומה, ישרים והדורים. כולם … חוץ מעץ אחד.  אחד העצים לא הלך בתלם, הוא גדל לצדדים במקום כלפי מעלה והפר את האיזון והיופי המיוחד של כל הישוב. האיש לא אמר נואש: "אם אין השתיל גדל כראוי – אעזור לו לגדול". לשם כך קצץ את ענפיו שבלטו לצדדים ולרוחב , ומשזה לא הועיל אף קשר חבל סביבו הכול על מנת לישר אותו ,אך העץ המשיך לשאת את ענפיו לכל עבר .הדבר העלה את כעסו של האיש , הוא חזר למשתלה בה קנה את השתילים ואמר לגנן:"קניתי אצלך שתילים במיטב כספי, כולם גדלים לגובה ולתפארת, כמו שציפיתי מהם, רק אחד מפריע לי,הוא לא גדל כמו כולם, מדוע ? מה קרה לו?" הגנן הלך לראות במו עיניו את העץ הסורר, וכשראה אותו הצטחק ואמר: "עכשיו אני מבין , בין כל עצי הברוש השתרבב שתיל אחד של אזדרכת , עץ האזדרכת ענפיו תמיד משתרעים לרוחב, ובזכות זה הוא נותן צל טוב, והוא גם ניחן בפרחים יפים, בודאי שמת לב…" "אני ? וכי איך יכולתי להבחין בפרחים , כשכל הזמן התאמצתי לגדוע וליישר את הענפים, כדי שיצמחו בדיוק כמו השאר?" הופתע האיש , "כלומר לי בראש הייתה תוכנית של ברוש, לכן לא יכולתי לראות את היתרונות של האזדרכת, אך גם ברוש לא היה לי  כך שיצאתי קרח מכאן ומכאן".

     עצים רבים יש לו להקב"ה בעולמו, מהם ששורשים מעמיקים ויש אשר לגובה גדלים. יש אשר ריחם ייתנו ויש אשר רק את קולם ישמיעו. יש שיכולותיו הלוגיות מפותחות ואילו החזותיות  דלות ויש להפך אשר כישוריו המתמטיים ויכולות החשיבה, הניתוח, וההיסק דלות ואילו יכולותיו לתפוס את העולם החזותי-מרחבי בצורה מדויקת רבות .

יכולות וכישורים שונים  נמצאים בתוך כל אחד ואחד מאיתנו "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". האינטליגנציה איננה ישות אחידה, סוג אחד בלבד, אלא היא ספקטרום רחב של יכולות למידה המובחנות זו מזו. מי שיכולתו המילולית גבוהה אין פירושו שהוא בעל כישרון גדול יותר ממי שיכולתו המוזיקלית גבוהה וכן לגבי כל יכולת וכישרון. כולנו יחד על כישרונותינו ויכולותינו  משלימים את הברכה "אשר לא חיסר בעולמו כלום" .

"אינטליגנציות מרובות", כך הגדיר זאת פרופ' הווארד גרדנר ולכן אין לראות, כך טען, במבחני הIQ, הבודקים אינטליגנציות בודדות, כמשקפים את רמת האינטליגנציה של האדם. די לנו בעיון קל בשבע האינטליגנציות של גרדנר ונוכל למצוא את עצמנו ואת ילדינו באחת מהן.

 אך דא עקא כי כל  זאת כל עוד בנינו מסיבים לשולחננו אז אנו מכירים ביכולותיהם ובכישוריהם, וביטוי לכך ניתן למצוא אף בבתי הספר ותלמודי התורה בהם לבד מהלימודים הכלליים גם מקצועות התורה רחבים ושונים, מעמדו של תלמיד היודע שקלא וטריא של דף גמרא ממסכת בבא מציעא  אינו רם יותר מתלמיד השולט ע"פ בסימן שלם בקצש"ע . אך משעזבו ילדינו את דלת ביתנו ועברו להיות סמוכים לשולחנה של הישיבה "כללי המשחק" משתנים וכעת הכישורים נמדדים בכלי מדידה  אחד ויחיד: "התלמודי האמיתי, הוא התלמיד השוחה בים התלמוד, ומחדד שכלו בגמרא תוספות ומפרשים ,שאז נעשו לימודיו כמעין המתגבר. (יעקב ליפשיץ, מזכירו של ר' יצחק אלחנן ספקטור, על צורת הלימוד הישיבתית). תלמיד שיכולותיו רבים, אך אינו עונה על ההגדרה המדויקת והמסוימת של "למדן" אינו נחשב.

כישרונותיו רבים ככל שיהיו אינם נחשבים והם כאיסקופא הנדרסת עוד במפתן הישיבה. תלמיד כזה כנפיו נקצצים עוד בטרם למד לעוף. שיטת הלימוד וצורתה אינה מתאימה לו. יתרה מזו גם שיחת החולין בישיבה, השפה והחשיבה היא כזו שלא נותנת לו מקום.

אנקדוטה מעניינת  זכורה לי מימי חבשי את ספסלי הישיבה עת השתתפתי בסעודת סיום הש"ס (!) של חבר, התלבט אחד המשתתפים אם עובדת סיומו את הש"ס בבקיאות לא תזיק לו ב"שידוכים"…

 לו נשכיל להקים ישיבה אשר מבחן הקבלה שלה איננה רמת ידיעותיהם של התלמידים, אלא במה הן ידיעותיהם.  ובהתאם נכוון כל נער לתכנית שנבנה עבורו. לא רק ספסלי בית המדרש יתרבו  אלא אף בית המדרש עצמו והשיח התורני  יצא נשכר.

הנה בדמיוני אני רואה בני תשחורת בעלי יכולות ואינטליגנציות שונות, מעשירים זה את זה בעת למדם סוגיה תורנית מורכבת, זה בא חמוש ביכולתו  להבין ולהרגיש צלילים של מילים ורבדים של שפה, וזה בא בכישרונו לפתור בעיות לוגיות ובא השלישי הניחן בתפיסה חזותית ומשרטט תרשים לדברי השניים. באוצר הספרים ידורו בכפיפה אחת ש"ס "שוטנשטיין" וחידושי ר' חיים, וקהתי ור' ברוך בער יחדיו ינוחו.

  יעקב אבינו לפני מותו קורא לבניו: "האספו והגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". בעיני רוחו הוא רואה לא רק את בניו אלא את שבטי ישראל שלעתיד, לנגד עיניו עומדים לא רק כוהנים ומורי ההוראה אלא עם ישראל כולו על סגולותיו ורבגוניותו. 

הנה עומדים שם שבט הלויה, שבט המלוכה, שבט הסוחרים, שבט האיכרים ושבט הלוחמים. את כולם הוא מברך "איש אשר כברכתו ברך אותם" איש איש כסגולותיו המיוחדות לו.

 "כי ברית ה' הכרותה עם אברהם, חפצה באומה בריאה, שלמה ורעננה. מטרתה לבנות חיי עם שלמים על כל צורותיהם הרבגוניות, על מנת לכוון אותם אל התפקיד הגדול האחד: לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. הכוח והאומץ לא פחות מהמחשבה והרגש ימצאו שם את גיבוריהם העובדים לה' ובמקצועות שונים יקיימו כולם את התפקיד הגדול של הכלל" (רש"ר הירש, בראשית כ"ה,כ"ז).

 ברכותיו של יעקב בחלקם הגדול אינם אלא תיאור אופי: "גור אריה", "חמור גרם" "איילה שלוחה", יתרה מזאת פעמים שאף יעקב מונה גם את תכונותיהם  השליליות: "פחז כמים", "אפם כי עז ועברתם כי קשתה" . כי הברכה הגדולה ביותר לאדם היא משעמד על אופיו והכיר את תכונותיו. מודעתו העצמית של האדם לתכונותיו, מגרעותיו כמעלותיו, היא סוד הצלחתו. ברכתו של האדם זהו אופיו.

 לו נשכיל גם אנו, כיעקב בשעתו, להכיר בתכונותיהם של תלמידינו ולהבין כי זוהי ברכתם, אזי לצד לימודי הקודש נכשירם גם כן למקצועות המתאימים לאופיים אשר לבד מהכשרתם לחיי המעשה ימצאו בהם גם את סיפוקם.

כך יהיו בישיבה לצד הלימודים הכלליים, מגמות חשמל ואלקטרוניקה לצד קולנוע ומוסיקה וחדר מחשבים לצד חדר כושר. בדרך זו  אף  נשתכר כי תלמידנו גם בעת רחיים יהיו על צוואריהם לא יצטרכו להשליך מאחורי גוום  את תעודת חייהם, לדידם העבודה לא תהווה יציאה מבית המדרש, אדרבה תהיה היא אחות תאומה שמיגיעת שניהם יישכח עוון.

וכך שנו חכמים בילקוט שמעוני (ויחי קס"א): "לא היה לו לומר אלא איש  כברכתו ברך אותו, מה ת"ל בירך אותם? לפי שנתן ליהודה גבורת ארי, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותה של אילה, יכול שלא כללן כולם בתוך הברכות, ת"ל ברך אותם".

מבית מדרשו של יעקב למדנו כי המאמר "אין לך אדם שאין לו מקום", הוא תנאי למקומך שלך.

עתה נדמיין לעצמנו ישיבה לצעירים שבה משה התלמודי מסב לפת שחרית יחד עם חברו, דוד המוסיקאי. הלוא התועלת שתצמח מכך, גם לעת 'יגדלו הנערים', היא לאין ערוך. דוד יישאר בעולמה של תורה גם בהיותו נטוע בעולם המעשה ואילו משה, המורה הוראה לרבים, ידע להאזין לצלילים הדקים, המשמיעים לאוזניו שומעי לקחו, ולהבחין מהו צלילו של מיתר רפוי שעליו למתחו והיכן עובר הגבול שממנו עליו להרפות.

תגובה אחת
  • 01
    משה יונתן
    2014/08/06 03:07

    האם היית מציב מקדחה חשמלית בחלון ראוווה של חנות תכשיטים? קופסאות ביסקווטים בין המנוע למכל השמן? גלגליות על מדפי ספריה?

    לכל דבר יש את המקום המתאים לו. הנסיון לדחוף את כל שדות הלימוד לתוך הישיבה – מוטעה במקרה הטוב, גם אם הוא נשמע מליצי וראוי.

    יש בעיה בזה שמנסים לדחוף את כל הנערים לישיבה – כן.
    ל "דמיין לעצמנו ישיבה לצעירים שבה משה התלמודי מסב לפת שחרית יחד עם חברו, דוד המוסיקאי" – לא.

    יש צורך במסגרות שונות, זה הכל.

    (ישנם תחומים שמזינים זה את זה, אולם הקשר ביניהם הוא קשר של השקה, לא של ערבוב. לדוגמה – יועיל לרב הפוסק בהלכות שמיטה, לידע ביולוגיה. אמנם, אין זה אומר שעליו להיות ביולוג. אם יהיה לעומתו ביולוג ירא שמיים, יוכלו השניים להועיל זה לזה. ומכל מקום, על הביולוג להיות ביולוג, ועל התלמודי להיות תלמודי. ההשקה תתרחש מאליה)


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה