תרבות הגוף או בריאות הגוף

אלעזר בן צבי על הטשטוש שנוצר בין העיסוק בפיתוח הגוף כמשהו "חילוני" (תרבות יוון) לבין החלק הפרקטי - בריאות ואיכות חיים.
חדר כושר

במקביל להתפתחות העולם הרפואי המודרני בהיבט התרופתי והמחקרי, התפתחה ההבנה שלמען בריאות הגוף והנפש חובה על כל אדם לעסוק בפעילות גופנית כזו או אחרת.

למעשה, הפעילות הגופנית כחלק ממודל החיים המודרני נמצא בראש רשימת ההמלצות של הרופאים לאנשים בריאים. אבל אנחנו, כמו בהרבה דברים שמגיעים מבחוץ, עדיין מתלבטים רעיונית.

כמו בכל דבר שמתחבר עם התרבות המערבית/חיצונית/יוונית, גם הנושא של פיתוח גופני ועיסוק בהתעמלות ופיתוח שרירים נמצא תחת מחסום תודעתי של 'חוקות הגוים'.

התרבות היהודית שמקדשת את הרוח – בזה לחומר ולעיסוק בגוף, וממילא הדבר נתפס גם בקונוטציה שלילית כ'כוחי ועוצם ידי' ותרבות הכח. משכך הפך הנושא של פעילות גופנית למשהו 'מחוץ לתחום' אצל יהודי שומר תורה ומצוות.

אך האם כך הם פני הדברים?

הרמב"ם מכניס את נושא הבריאות כחלק מחובת האדם בעולמו ומתוך כך הוא מורה על עיסוק בשימור הגוף על ידי פעילות גופנית. ופסק זאת הלכה למעשה בהלכות דעות פרק ד': "הואיל והוויית הגוף בריא ושלם, מדרכי ה' הוא…" ובהמשך הוא שם דגש על התעמלות: "כל זמן שהאדם מתעמל ויגע הרבה אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק" וכו'.

גם בכתביו הרפואיים מרבה הרמב"ם להדגיש את חשיבות ההתעמלות הגופנית ובספרו 'פרקי משה' שיצא בשפה הערבית מקדיש הרמב"ם פרק שלם לנושא ההתעמלות והתהליכים הנדרשים לכך.

וכאן אנו מגיעים לנקודה שחשוב לתקן – עיסוק בפעילות גופנית אינו דבר שקשור מצד עצמו לתרבות הכח והעוצמה ה"חילונית". העיסוק בפעילות גופנית הוא דבר שמהווה חלק מהבריאות הגופנית של האדם.

הצדדים המועלים כאן מבטאים איפוא את המורכבות של הנושא לאדם התורני, כשמצד אחד אנו יודעים שעיסוק בפעילות גופנית הוא חלק משמירת אורח חיים בריא, ומאידך הפך הדבר לסמל של טיפוח תרבות הגוף כמשהו כוחני.

נקודה נוספת שקשורה בעניין, נוגעת אף היא בזווית הזו של 'חוקות הגוים' מהפן של עיסוק במראה הגוף מבחינת אסתטיקה. החינוך שאנחנו מקנים להשלטת השכל והמידות עומד בסתירה תודעתית עם טיפוח הגוף, וזאת נקודה שניה המשתלבת בראשונה.

גם כאן מדובר בטעות תודעתית גרידא. מאחר ומבחינה עובדתית – טיפוח הגוף בהיבט האסתטי והבריאותי – אינו עומד בשום אופן בסתירה לערכי התורה.

ומכאן שצריך למצוא את הדרך להפריד בין חינוך גופני כ-"תרבות חילונית" על כל המשתמע מכך, לבין עיסוק בפיתוח גופני כצורך בריאותי וכפעילות טיפולית-רפואית באופיה. 

5 תגובות
  • 01
    ישי ליפשיץ
    2014/09/28 23:39

    אינני סבור כי יש מישהו החולק על הצורך בבריאות הגוף ואין גם מישהו החושב שבריאות מנוגדת לתורה. הביקורת של הציבור החרדי איננה על העיסוק בספורט לשם בריאות אלא על הגזמה והפיכת העיסוק לתכלית עצמאית ולא כאמצעי לשמירה על הבריאות.
    בחברה החילונית והדת"ל, הרבה מן העוסקים בספורט לשם בריאות חצו את הקווים. החברה החרדית אכן חוששת מפני הגבול העדין והשקוף הניצב בין השניים.
    ואף על פי כן, לדעתי ההימנעות של הישיבות הקטנות והגדולות אינו נובע מן החשש הנ"ל, אלא סתם מחוסר מחשבה ו/או חוסר אומץ להנהיג הנהגה חדשה בישיבה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    מיכאל
    2014/09/30 01:47

    "מבחינה עובדתית – טיפוח הגוף בהיבט האסתטי והבריאותי – אינו עומד בשום אופן בסתירה לערכי התורה"
    זוהי אמירה הדורשת מקורות והעמקה.
    התפיסה החרדית המוסרית הפשוטה היא שקר החן והבל היופי, העולם הזה הוא הבל וגופינו אינו אלא כלי לעשיית מצוות.
    האינסטינקט החרדי הוא שימור הגוף ככל האפשר כדי לבצע בו מצוות רבות, אך ודאי שלא לטפח אותו, לא פיזית ולא אסתטית.
    בעניין זה ראוי להזכיר את דברי הראי"ה הנפלאים בתחילת אורות התשובה:
    [התשובה] הַגּוּפָנִית סוֹבֶבֶת אֶת כָּל הָעֲבֵרוֹת נֶגֶד חֻקֵּי הַטֶּבַע, הַמּוּסָר וְהַתּוֹרָה, הַמְקֻשָּׁרִים• עִם חֻקֵּי הַטֶּבַע, שֶׁסּוֹף כָּל הַנְהָגָה רָעָה הוּא לְהָבִיא מַחֲלוֹת וּמַכְאוֹבִים, וְהַרְבֵּה סוֹבֵל מִזֶּה הָאָדָם הַפְּרָטִי וְהַכְּלָלִי•. וְאַחֲרֵי הַבֵּרוּר שֶׁמִּתְבָּרֵר אֶצְלוֹ הַדָּבָר, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּהַנְהָגָתוֹ הָרָעָה אָשֵׁם הוּא בְּכָל אוֹתוֹ דִּלְדּוּל הַחַיִּים שֶׁבָּא לוֹ, הֲרֵי הוּא שָׂם לֵב לְתַקֵּן אֶת הַמַּצָּב. לָשׁוּב לְחֻקֵּי הַחַיִּים, לִשְׁמֹר אֶת חֻקֵּי הַטֶּבַע, הַמּוּסָר וְהַתּוֹרָה, לְמַעַן יָשׁוּב וְיִחְיֶה וְיָשׁוּבוּ אֵלָיו הַחַיִּים בְּכָל רַעֲנַנּוּתָם. הַמֶּדִיצִינָה• עוֹסֶקֶת בָּזֶה* אָמְנָם הַרְבֵּה, אֲבָל לֹא נִשְׁתַּכְלְלָה כְּפִי הַנִּרְאֶה עֲדַיִן לְגַמְרֵי עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה זוֹ, וְלֹא נִמְצָא עֲדַיִן הַפִּתְרוֹן הַנָּכוֹן לְכָל שְׁאֵלוֹת הַתְּשׁוּבָה הַגּוּפָנִית. עַד כַּמָּה שֶׁיֵּשׁ בִּגְבוּלוֹת הַחַיִּים לְהַחֲזִיר לָאָדָם אֶת כָּל הָאָבוּד מִמֶּנּוּ מִצַּד הַחֲטָאִים מְהָרְסֵי הַגּוּף וְכֹחוֹתָיו. וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִקְצוֹעַ שֶׁל תְּשׁוּבָה זוֹ תָּלוּי הוּא, בְּקֶשֶׁר חָזָק, בְּיֶתֶר חֶלְקֵי הַתְּשׁוּבָה הָרוּחָנִית• – הַטִּבְעִית, הָאֱמוּנִית וְהַשִּׂכְלִית.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • ישי ליפשיץ
      2014/09/30 07:23

      "מבחינה עובדתית – טיפוח הגוף בהיבט האסתטי והבריאותי – אינו עומד בשום אופן בסתירה לערכי התורה"
      1. אתה מערב שני ערכים, אסתטי ובריאותי וטוען כי אינם עומדים בסתירה לערכי התורה.
      2. כפי שאני מבין, הציטוט מן הראי"ה קוק אמור להוכיח זאת, אולם אינני מוצא בדבריו המצוטטים על ידך, שום אזכור רלוונטי.
      3. עם כל הכבוד והערכה שאני רוכש לר' קוק, גם לו הייתי מוצא בדבריו הוכחה לטענתך, לא הייתי טוען ככותרת שזה אינו נוגד את ערכי התורה אלא שעל פי הר' קוק זה אינו נוגד. דברים אלו אין בהם כל זלזול בר' קוק – חלילה אלא אך ורק דרישה להגדרה והצגה נכונה של הדברים.
      בכל מקרה, הר' קוק לא כתב את מה שאתה טוען בשמו.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 03
    מיכאל
    2014/09/30 22:53

    ישי
    1. הציטוט הנו מהמאמר ולא ממני. אני באתי לטעון שהוא דרוש הוכחה.
    2. ועל כן הציטוט מהראי"ה אינו קשור לזה. אלא אסוציאציה שהמאמר העלה לי, ותו לא.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    נתנאל אדיר
    2014/10/01 07:09

    לישי-
    פתחת בהסברה הגיונית של ההתנגדות החרדית לספורט, וסיימת בהסבר אחר של חוסר אומץ ומחשבה.
    הרשה לי להציע נוסח אחר- זה "פאסט נישט" ו"נישט שייך" לדמות המאובנת והשבלונית של ה"בן תורה" שהקימו לנגד עיננו, שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של…מממ…לא ברור.
    אין צורך להצדיק בכל דבר את העדה הדוהרת במרוצתה, ביחוד לא בימינו אלה של תשובה, וביחוד בענינים כאלו שכידוע שגו ושוגים בהם, ועי' ברעיונו של הראי"ה לעיל, ליחס לטבע בכלל.
    יש לציין שישנם בני תורה רבים הנוהגים להזיע מדי יום ביומו, מתוך מניע בריאותי, ואף רואים בכך ברכה מרובה.
    בהצלחה!


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה