גלות 2000 או שנות ה2000?

מורכבות החיים בין אוהלי שם ליפיפותו של יפת לא החלה היום. המתייונים - גירסה של חילוניות קדומה הביאו את חכמי ישראל לפעול בשתי גישות - חומה חיצונית ובניה פנימית. ומה איתנו? בינתיים בונים חומות.
Caesarea_Theatre יוון

מבלי לשים לב קילפו היהודים את 2000 שנות הגלות – שכבה אחר שכבה. והנה אנחנו באזור המאה הראשונה לספירה, קצת לפני וקצת אחרי, שעות הדמדום של העם היהודי בארצו ובית מקדשו.

באיצטדיונים נשמעות שאגות שמחה על נצחונה של קבוצה, ובבתי המדרש קולות של מחלוקת ופירוד ושנאה. ובין שומרי המסורת למתיוונים איבה גדולה:  "פרימיטיבים" יאמרו המתיוונים, בואו לקידמה, לפילוסופיה, לאסתטיקה, לספורט, לתרבות. "איפה הרוממות" ישאלו שומרי התורה, "היכן עבודת הלב, המידות והמוסר להאלהת האדם והרמת ראשו לגבהי שמים"?

כאז כן היום, סדר יומם של החרדים לפני 2000 שנה התמודד מול התבוללות, חילון, זלזול בתורה ולומדיה, הצקות ושנאה לרבנים – מחוץ, ומול שחיתות ושנאת חינם בין פלגים מבפנים.

ואנחנו הצאצאים – מעדיפים לטמון ראש בחול, לא ללמוד מן העבר, לא לנתח, לא להסיק מסקנות,

ממש כפתגמו של החכם מכל אדם: "ככלב שב על קיאו, כן הכסיל שונה באיוולתו".

כיצד התמודדו החרדים אז:

באיסור על האינטרנט – כלומר הגבהת חומה מול העולם "המתקדם" – על ידי איסור אכילת "פת עכו"ם" ו"יין נסך" כלומר איסור אכילה וקירבה עם הגויים והחילונים – בכדי שלא ילמדו ממעשיהם. 

בתקנות פנימיות לחיזוק הדת: תפילות, בתי כנסת, לימוד תורה לגברים וצניעות לנשים – אלו דברים שנולדו אז – בימי בית שני ובעיקר בעת חורבנו.

ובזירה נוספת היתה התמודדות: "תן לי יבנה וחכמיה" ביקש רבי יוחנן בן זכאי כשבני הפלג החרדי החולק עליו ביקשו לדקור אותו. רבי יוחנן הבין שבלי חינוך ותקומה דתית ותיאולוגית לדור הבא, הכל אבוד.

ומזימתו זאת היא שהשאירה לנו את חזון ציון למשך הדורות, היא זאת שהותירה את העם היהודי ותורתו בשביל שנוכל לשוב לפה ולריב כפי שרק יהודים יודעים לריב בין עצמם.

למען האמת, כרבי יוחנן בשעתו אפשר לומר שמן הדור הזה אפשר להתייאש, לא תהיה לו תקומה.

אומה שלמה שחוגגת זריזות וביצועי שרירים של קבוצת שכירים בצבע צהוב, ראש הממשלה מתקשר לברך, הנשיא כמעט "חוטף התקף לב" ורבני "בית הלל" רואים בתרבות יוון זו "חלק מהד.נ.א שלנו" – מה אפשר לצפות ממנה? שתעריך ישיבה כפופה בשעות ליל מול ספרי היהדות? שתשרוד בארץ לא לה?

ואילו קבוצה שלמה ששוקדת כפופה בשעות ליל על דברי התורה – ובפנים היא רקובה ומפולגת לעשרות אם לא מאות תתי קבוצות שאינן מסוגלות לחיות בשלום זו עם זו – עד כדי שחיתות בשם הדת – וכי לה כן תהיה תקומה??

על כן וכרבי יוחנן בשעתו, התקווה היחידה העומדת לנו בימים אלו הם הדור הצעיר, והתקווה הזו חסרת ערך אם לא נשקיע בה.

סדר היום החדש ההולך וכובש חלקים ביהדות החרדית – הוא השקעה בחינוך הדור הצעיר,

מוסדות חינוך חדשים שמבוססים על הכרה בבעיות, והצעת פתרונות:

הבנה שחז"ל ידעו בזמנם – לצד האיסורים וההגבלות שהטילו, ליצור תשתית ליצירת המעיין המפכה של תן לי יבנה וחכמיה. בניית אלטרנטיבה חינוכית שתתן מענה לדור הבא.

הבנה שמקצוע החקלאות פס מן העולם וכדי למנוע מצב ש"אם אין קמח אין תורה" צריך גם ללמוד אנגלית וכמה מקצועות "יווניים".

ומעל אלה, הבנה שלימוד תורה לא יכול להיות מנותק מהחיים, ולכן לימוד התורה במוסדות הצעירים חייב לכוון לרלוונטיות, לשאוב מים זכים מבארות התורה.

ומעל הכל הבנה שפתרון בעיות כיום מזקיקות מחקר, ניתוח, וחתירה לפתרונות ריאלים ואפקטיבים, חלף פאסיביות ותגובות מהמותן.

סדר יום חדש זה מחליף את להבות השמים הכתומים – משעות דמדום ושקיעה לשעות זריחה ופריחה, אגלי טל מחיים נוטפים בישראל בשנות ה2000.

———-
 להרשמה לכנס החינוך בי"ב סיון בירושלים >>

 

תגובה אחת
  • 01
    הורוביץ
    2014/06/11 14:14

    מאמר נפלא


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה