יום שני. בתקופה זו של חיי, ימי שני הם ימים עמוסים. רצף של תחנות ופגישות עם אנשים מגוונים מקהילות שונות, המתחיל בשיעור באוניברסיטה, עובר במקום העבודה שלי במגזר הציבורי,

  כמי שגדלה בשכונה מעורבת בירושלים בה חיו זה לצד זה חרדים וחילוניים, באחווה שקשה להסביר אותה בימינו, ידעתי שיש שני סוגי יהודים: יש את אלו ששומרים על המצוות ואלו

בית המדרש לסטודנטים ועובדים החל את פעילותו בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים, הרב המלווה את בית המדרש הוא הרב זאבי קצנלבוגן מהמרצים הבולטים בארגון נפש יהודי, בנוסף ללימוד הישיבתי עוסקים בבית

  לקראת הימים הנוראים ועם יראת העונש והרוממות האופפת את ימים אלו, דומה כי זהו הזמן לבדוק: חינוך ליראה, האם יש לו מקום בימינו? באותם רגעים בהם אנו עוסקים בהחדרת

  שאלה שלום וברכה! אני בחור ישיבה בישיבה חרדית. גדלתי בבית מאוד אמוני וירא שמים. לפני מספר שנים,  חבר שלי התדרדר והחליט שהוא מעוניין לחזור בשאלה. חשבתי לתומי שאוכל להציל

ישנם נושאים רבים, בעיקר מתחום הצניעות, שסוללים את דרכם השכם והערב אל הכותרות הראשיות במדיה החרדית, והמשותף להם הוא שפרסומם יוצר אנטגוניזם בקרב פרטים וקהילות שאינם מתחברים למדיה המיינסטרימית ולדרכה.