ראש הישיבה הגר"ה זקס זצ"ל אמר פעם, כמדומני בשם הגר"א קוטלר, שכשאדם שהיה מצוין במידה, מצווה או הנהגה מסוימת נפטר לבית עולמו, המידה או ההנהגה נחלשות באופן כללי בעולם,

  "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). בבואנו לעיין במשמעה של המילה "קדושה", נמצא לכאורה שתי מגמות שונות, אולי מנוגדות. מצד אחד, קדושה משמעה פרישות, כפי שכתב הרמב"ן

  שאלה שלום לכם עברתי לידה שקטה לפני שבוע. הייתי יומיים לפני התאריך… השבר הוא עצום, האבל על התינוק הבכור שלי שנולד ללא רוח חיים לא נותן לי מנוח. עכשיו

  "ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה [רש"י: שפתוח מתחתיו], שכל הרוצה לצאת – יצא. ומאי טעמא תליא כרעיה? דאי הדר בתשובה, מעיילי ליה [רש"י: בפתח העליון

  בפרשת השבוע התורה מפרטת בדקדוק ודיוק רב את הכמות שנאספה מכל חומר – זהב, כסף, נחושת, תכלת וארגמן, וכך הלאה – וכן את אשר נעשה ממנו. המדרש עומד על

הימים האלה שבין פורים לפסח, נזכרים ונעשים. עם ישראל נזכר מעל גבי לוחות המודעות בדבר מצוות מתנות לאביונים וקמחא דפסחא, ועם ישראל גם עושה ומעשה לטובת מצוות אלה במלוא המרץ.