הרש"ר הירש בפירושו על הפסוק "ויגדלו הנערים" אודות רשעותו של עשיו, מכוון 'האשמה' חינוכית על יצחק ורבקה, שהעניקו חינוך אחיד לבניהם, ולא "על פי דרכו", ובכך 'פספסו' את האפשרות

נהוג לדמות כיום את עולם התורה לתיבת נוח, ואת מה שקורה בחוץ למבול… ובצדק. אלא שבתוך התיבה אין כמעט אפשרויות פרנסה, ולרוב מתבצעת "יציאה" לעבודה, כלומר יציאה מן התיבה אל

שאלה: האם מותר למסור בגדים לניקוי יבש בתשעת הימים, במטרה שיהיו מוכנים לאחר תשעה באב? תשובה: נאמר בשו"ע (סי' תקנ"א סעי' א) "משנכנס אב ממעטין בשמחה" וכתבו האחרונים (במ"ב שם)

  האם אנו אכן מסוגלים לעשות תשובה? שאלה זו מציקה ללא ספק לכל אחד מאיתנו בהתקרב חודש אלול. מושגי התשובה הגבוהים, העבודה העצמית הנראית ארוכה ומייגעת וכישלונות העבר החוזרים ונשנים

הרבה שנים עברו מאז שהמשגיח בישיבה צעק "א-ל-ו-ל", ונראה שלא כולם יתרגשו שוב למשמע צעקה כזו לאחר שנים של יובש. וכך גם כשהתורה מניחה לפנינו את "הַקְּלָלָה – אִם לֹא

לפעמים אנחנו דווקא לא רוצים לחבר את התורה לחיים, אנחנו מעדיפים שמצוות לא יהיו מעשיות. "עיר מקלט" למשל. למעשה, רוב מצוות ה"לא תעשה" בתורה לא ממש מעשיות בימינו. האתגר שלנו