אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 14 > צריך להיות שאנן במחשבה? // בניהו טבילה

צריך להיות שאנן במחשבה? // בניהו טבילה

 
13/07/2016 | אין תגובות

 

"ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו" (ברכות כא, א).

"שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש: מהו להתפלל בכל שעה?

אמר ליה: אסור… שלא ינהג קלות ראש בגבורה" (תנחומא, פר' מקץ).

פרשת בלק מזמנת מחשבה אודות הדרך הראויה לחנך לאמונה בהשגחת ה' ובטחון בו.

הגמרא בברכות (יב, ב) מלמדת שאלמלא טורח ציבור, הייתה עלינו חובה לקרוא פרשת בלק בכל יום, בשל הפסוק "כרע שכב כארי, וכלביא מי יקימנו", שמגדיר בקצרה ובחדות את מהותו של עם ישראל.

הדבר שמפעים את בלעם בעם ישראל יותר מכל היא השאננות. עם ישראל הוא גיבור כארי, עם שמתואר בפסוק אחר בפרשה "כלבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" – אלא שגבורתו מתבטאת באופן מובהק במנוחה יותר מאשר בפעולה שקדמה לה. דווקא מנוחתו של הארי, בשלווה גמורה מתוך ידיעה שאין הוא נתון בסכנה של התקפה כלשהי, מלמדת על כוחו יותר מכל עמידה במאבק קונקרטי. היא מלמדת על בטחון בנצחון על כל אויב שהוא.

כך גם עם ישראל. בלעם רואה עם שאנן שאינו מודע כלל לסערה המתחוללת סביבו, למזימות של מואב ומדיין. אין הם נוגעים אליו כלל: "כרע רבץ כארי, וכלביא מי יקימנו".

השגחת ה' המיוחדת על עמו מהצד האחד, ובטחונם בו כתוצאה מכך מהצד השני, מתבטאים בפסוק זה, שאלמלא טרחת הציבור היה נקרא כל יום לצד קריאת שמע. בהעדר תקנה זו, כיצד אנו מחנכים לביטוייה של האמונה, השגחה ובטחון?

בבתי מדרש רבים, נטיית המחנכים היא שלא לעסוק במפורש ובאריכות בנושאי אמונה מתוך תפיסה עיסוק בהלכה ובמצוות מעשיות חשוב יותר מעיסוק מפורש בעקרונות שמאחוריו, ש"עשות משפט ואהבת חסד", כפי שמלמד הנביא בהפטרת הפרשה, הם הטוב אותו דורש ה' מאיתנו לצד "הצנע לכת עם אלוהיך", שדיבור מפורש ומתמשך בנושא איננו מתאים לאמור בקוהלת: אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. החשש מפני זילות השיחה והמחשבה בנושא שהוא ציפור הנפש שלנו, מביא במקומות אלה ליישום דברי רבינו הקדוש שצוטטו למעלה.

לצד אלה, בתי מדרש אחרים נוקטים בגישה הפוכה, המתבטאת ב"ולוואי שיתפלל אדם כל היום". גישה זו מבקשת למצוא את השגחת ה' במציאות היומיומית, ומטפחת בטחון מלא על-ידי עיסוק מפורש ונרחב בסוגיות אמונה ובטחון. עיסוק זה בא לידי ביטוי בהוראה בכיתות ובשיח השוטף.

אני מבקש להזמין את הקוראים למחשבה על החינוך שהם נוטלים חלק בו, כחניכים, כמחנכים או כהורים, ולשאול: באיזו גישה הוא נוקט? מהי הדרך הראויה בזמננו ומקומנו (כל אחד במקומו) לעסוק בנושאים אלה?

הכותב הינו מפקח בחינוך החרדי רשמי

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר