אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 12 > קידוש ה' לאומי – האומנם? // הרב יהושע פפר

קידוש ה' לאומי – האומנם? // הרב יהושע פפר

 
11/05/2016 | תגובה אחת

 

קשר תורני חשוב מחבר בין יום העצמאות, שזה עתה נחגג במדינת ישראל, לבין מצוות קידוש ה' המופיעה בפרשת השבוע: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כב, לא).

מצוות קידוש ה', וכנגדה איסור חילול ה', הם כידוע מיסודות המרכזיים בתורה. עם ישראל נברא כדי לשרת כשגרירו של הקב"ה עלי אדמות. תפקידו ומהותו הם לייצג את נוכחות הקב"ה בעולם, כלשון הכתוב: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי – תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). אנו קיימים כדי לספר תהילתו, כדי לקדשו ברבים – ולכן מצוות קידוש וחילול ה' "מרחפות" על כל עולמו של יהודי, הדתי והלא-דתי כאחד.

הגמרא (יומא פו, א) מבארת שלעניין קידוש וחילול ה', לא כל הנציגים שווים. על תלמידי חכמים, למשל, התלמוד (כפי שגם הרמב"ם פוסק) קובע אחריות מיוחדת שיהיה משאו ומתנו באמונה ושיהיה דיבורו בנחת עם הבריות, כדי ששם שמים יתאהב על ידו. הגמרא קוראת עליו את הכתוב: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט, ג). וכן כמובן להיפך. כאיכות הנציגות, כך מידת האחריות לקידוש וחילול שם שמים המוטלת על האדם.

בהמשך לכך, יש להעיר הערה על ישראל כאומה.

רבים דנו (ויש שעדיין דנים) במהותה של היהדות: האם היא ביסודה דת המוגדרת על-פי מצוות התורה, או שמא יסודה אומה שהתורה מהווה חוקהּ העליון? למשל, הרב נפתלי הרמן אדלר הכהן (רבה הראשי של אנגליה בתחילת המאה ה-20) כתב כי "מאז שנכבשה ארץ ישראל בידי הרומאים חדלנו להיות גוף מדיני […] אנחנו סתם אנגלים או צרפתים או גרמנים […] ומקיימים צווים דתיים מיוחדים". לדעתו, היהדות היא בראש ובראשונה דת, ולא לאום.

640px-Flag_of_Israel

בקצה השני, הרב משה שמואל גלאזנר (בעל ה"דור רביעי") כתב ביחס ליהדות הונגריה כי "ההצהרה על השתייכות לעדת דת ישראל ויחד עם זה על לאומיות אונגארית, גרמנית או סלאווית, כמוה ככפירה גמורה ואיסורה בגדר יהרג ואל יעבור[!!]". בניגוד לדתות אחרות, רואה הרב גלאזנר את תורת ישראל כ"חוקת מדינה לאומית".

אחרי עשרות שנות קיום, נדמה שמדינת ישראל הכריעה, ברמה המעשית, את הדיון. עובדה היא שהמדינה הפכה, לאחר שנים ספורות, לנציגה המרכזי של עם ישראל בפני העולם כולו. בכל הנוגע לקידוש וחילול ה', הגורם המשמעותי ביותר כיום הוא ללא ספק מדינת ישראל, ומן הראוי לתרגם אפוא את דברי הגמרא והרמב"ם, שנאמרו ביחס לפרט, וליישמם על הכלל המדיני.

מצב זה מעלה בפנינו אתגר לא פשוט. מצד אחד, ההתבדלות החברתית-תרבותית מהווה מאפיין יסוד שלנו כחברה, והיא ממשיכה להגן על ערכנו המכוננים ועל חינוך ילדנו. אך מנגד, העיקר של קידוש ה' מצווה עלינו להיות מעורבים במנגנוני המדינה והחברה הישראלית, לתקנם, עד כמה שניתן, בתיקון תורני, ולהשפיע עליהם לטובה בכל מה שאפשר – הכל בכדי שיתקדש שם שמים ברבים.

אמנם, לא עלינו המלאכה לגמור; אך אין אנו בני חורין להבטל ממנה.

הלשון "בתוך בני ישראל" מזכירה את הפן הלאומי שבא בפירוש בדברים: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (ד, ו). הלוואי שיעלה הדבר בידינו.

תגובה אחת
  • 01
    בן דוד
    2016/05/14 22:46

    כבודו לא מחדש כאן כלום. זוהי משנת המזרחי, להיות מעורבים עד כמה שיותר במנגנוני המדינה וכך להשפיע ולשנות לטובה. אני חושב שראוי היה שתציין זאת.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר