אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 11 > חג הפסח – "זמן שאלותינו" // הרב יהושע פפר

חג הפסח – "זמן שאלותינו" // הרב יהושע פפר

 
13/04/2016 | אין תגובות

 

נפלא להתבונן במרכזיות של שאלות בליל הסדר וביציאת מצרים.

הלילה כולו נסוב סביב ה"מה נשתנה", המוצב בראשיתו כהקדמה לבאות. ארבעת הבנים שואלים כולם את שאלותיהם, עד שאפילו אותו בן מסכן שאינו יודע לשאול שואל, לאחר שאנחנו "פותחים לו".
אנחנו דואגים לעשות שינויים לאורך הלילה כדי שהילדים יישאלו שאלות (ולא יירדמו). אפילו כאשר באים לעיקרו של ליל הסדר – שלשת הדברים שאלמלא אמירתם, אין אדם יוצא ידי חובתו – אנחנו אומרים אותם בנוסח של שאלה (שנראית מיותרת לחלוטין): "מצה זו שאנו אוכלים – על שום מה?"

כבר במקרא ניתן להצביע על חשיבותן של שאלות בהקשר ליציאת מצרים.
לבשורה הראשונה אודות גלות וגאולת מצרים זכה אברהם בעקבות שאלתו: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ח). כך בשורת הגאולה ששלח הקב"ה לבני ישראל בידי משה, ובשורת גילוי שמו ית' עליהם, באה כתגובה לשאלת משה רבנו: "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל […] וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג, יג).

נוסיף אפוא שאלה משלנו: שאלות אלו – אלו שנשאלו ואלו שאנו שואלים – על שום מה?

והתשובה היא: יציאת מצרים היא יציאה מִמְצָרִים – יציאה מהגבולות. חג הפסח הוא חג החירות, בו יצאנו מעבדות לחירות עולם. תחילתה של חירות היא חירות המחשבה – החירות לשאול שאלות, החופש לחתור לתשובות.

כפי שהדגים יפה ג'ורג' אורוול (בספרו, 1984), מאפיין יסוד של משטר טוטליטרי (שם כל אזרח הוא עבד למשטר) הוא "משטרת המחשבות". המשטר דואג, מוודא בכל דרך ואמצעי, שאזרחי המדינה לא יישאלו שאלות – שלא יעלו ספקות, חלילה, על צדקת הדרך.   בליל הסדר, זמן שאנו חיים את היציאה מעבדות לחירות, לא ייתכן אפוא שיהיה אדם מישראל שאין לו שאלה. גם מי שאינו יודע לשאול – "את פתח לו".

יתירה מזו: מי שאין לו שאלות, גם אם מחזיק בידו את כל התשובות שבעולם, הוא בהגדרה "מוגבל", ממוסגר בתוך חומת התשובות שבנה לעצמו או שקיבל מאחר. האופן שבו יוצא האדם מן הצמצום וחותר לקראת האינסוף הוא על-ידי השאלה. החכמה, לפי ספר הזוהר, היא "כח מה" – הכוח של שאלות הדוחף אותנו, כפרטים וכציבור, לתובנות חדשות ולהישגים חדשים.

כאן, בכוח השאלה, מונחת גדלותו של אדם. אד"ם, כפי שמעירים קדמונים, בגימטרייה מ"ה.

נתבונן קמעה על אברהם אבינו, ראשית הוויית האומה וראש לכל המאמינים. מהיכן זכה לאמונתו? מכוחה של שאלה: "לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? – הציץ עליו הקב"ה, ואמר לו: אני הוא בעל העולם" (ב"ר לט, א). כך יציאת מצרים, מגילוי שמו של הקב"ה ועד מתן תורה, יסודה בכוח השאלה.

תפקידו של עם ישראל, הנולד לאוויר העולם ביציאת מצרים, הוא לגלות ולפאר את שמו של הקב"ה בעולם: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). זה חלק מהתשובה. אך קודם שנגיע אליה, וקודם שנְלמד אחרים בינה, חובה לעבור את שלב השאלה.

ליל הסדר, לילה בו זוכים לתשובה המתגלה ממרומים, הוא בראש ובראשונה לילה של שאלה. גם מי שסועד בגפו, שאין לו את מי לשאול – שואל את השאלות (שו"ע, או"ח תעג, ז). מי ששואל, זוכה לצאת ממצרים.

לפעמים נדמה שלרבים מאתנו – כמובן שגם הכותב בכלל – ישנן תשובות מרובות. אבל כדי להמשיך ולהתקדם, כדי לפרוץ קדימה בעלייה מתמידה שאין לה סוף, נדרש דווקא כוח השאלה.

מעציב לשמוע מעת לעת על מחנכים ומחנכות המדכאים את כוח השאלה אצל תלמידיהם באמרות כגון "שאלות כאלה לא שואלים". ברור, לא כל השאלות שוות, וביניהן יש את השאלות המציקות והמתריסות, הדורשות תשובה מעין השאלה. אך כמורים ומחנכים, עלינו לפתח ולטפח את כוח השאלה אצל בנינו ותלמידינו, לעורר אותם לשאול, לחשוב, ולהתבונן.

מצה, לחמו של חג הפסח, הוא "לחם עוני" – "לחם שעונים עליו דברים הרבה" (פסחים קטו, ב). הלוואי שנדע ונשכיל לשאול נכון, לזכות מכוח השאלות ל"דברים הרבה", ולצאת כמידי שנה משעבוד מצרים לחירות עולם.

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר