עם מפוזר ומפורד. לנצח? // הרב נתן בקר

לשם-שמים

מחלוקת.

איך בכלל כותבים על הנושא הלעוס והמאוס הזה?

אנחנו יודעים שני דברים: א. שיש ביננו מחלוקות. ב. שחונכנו להתרחק ממחלוקות. אך ככלב השב על קיאו, אנחנו שומרים קשר עין עם המחלוקת. מתרחקים ומתקרבים. לא מוותרים עליה בקלות. משחקים את תפקיד הנגעלים, וחוזרים ומלקקים. מה הסיפור שלנו?!

בתחום ההתמכרויות אנו יודעים להבדיל בין 'שימוש' לבין 'התמכרות'. לא ראי 'המשתמש' ששותה מידי פעם, כראי ה'מכור' שלא מסוגל לראות עצמו חי את חייו ללא הבקבוק. ולא ראי הטיפול במשתמש כראי הטיפול במכור. האם לא עברנו, כולנו או רובנו, ממצב של משתמשים במחלוקת למצב של מכורים למחלוקת?

איני יודע אם יש בידי את הכלים לנתח ולהגדיר התמכרות למחלוקת, אך זה לפחות ברור: אם בזמנים קדמונים גובה להבות המחלוקת היה מוגבל בשל זרימה איטית ומוגבלת של אינפורמציה, אזי בדורנו אנו, כל טוקבק עילג וכל אייקון פוזל, עשויים להיות זרדים במדורת מחלוקת אדירת ממדים.

ג'ים גרברינו פרסם מאמר לפני כארבעים שנה אודות הסביבה הרעילה (מבחינה חברתית) שבה חיו ילדי שיקאגו, וטען שלא מדובר רק בחבירה של כמה גורמי סיכון אלא באטמוספירה שלימה רעילה שמשפיעה על כל אחד שמסתופף בה, ירצה או לא. מין איכות סביבה סוג ת'.

אמור מעתה – הטיפול בבעיות החברתיות איננו יכול להיות נקודתי אלא מערכתי. דרוש אוויר נקי מרעלים. ואנו? איזו איכות יש לסביבה עמוסת המחלוקות שלנו? ומי הם הנפגעים? מי בעצם לא…?

המשנה באבות (ה, יז) רק "מסבכת" את העניינים: "מחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים".

"בפירוש משנה זו התחבטו בה גאוני עולם", כותב ה'מלאכת שלמה' בפירושו למשנה, ולא בכדי, כי איך שלא ננסה לפרש את הדברים הם עדיין לא יתבררו כל צרכם, וראו שם את פירושו המקורי. אך כשהדברים מועתקים אל דורנו, גדלה ורבה ההתחבטות: כל מחלוקת, מאלו שאנו מכירים, התחילה עם בסיס אידיאולוגי, כל מחלוקת הייתה, במידה זו או אחרת, לשם שמים בראשית דרכה, ובכל מחלוקת התגנב לו האגו בשקט בשקט ותפס לו מקום טוב להמשך הדרך. זאת ועוד, הצד השווה שבמחלוקות הלל ושמאי וקורח ועדתו היה שהמחלוקת הייתה בין מנהיגים, וביניהם בלבד. האם כך גם הם פני הדברים גם כיום, כאשר במחי טור שולי בעיתון צדדי יכול כל אדם לחוות דעה ולתפוס צד?

הגמ' בסנהדרין מסבירה שלפיזורינו בין האומות היו שתי מטרות:

א. כדי להרבות גרים (אם היינו מוגלים כחטיבה אחת לא היינו פועלים החוצה להשפיע על השכנים). ב. במידה ותקום אומה אחת לכלותינו "והיה המחנה הנשאר לפליטה". נוצר אפוא מצב, שכל מלך חשש לכלות את יהודי מממלכתו פן יתפרסם בין האומות האחרות כרוצח. המן פונה לאחשוורוש ואמר לו "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", אך למרות פזרונם קיימת כעת הזדמנות פז לכלותם כי הם "בכל מדינות מלכותך" – אתה הרי שליט יחיד כאן, "ולמלך אין שווה להניחם" – אתה לא אמור להיות מוטרד משם כזה או אחר שייצא לך בין האומות.

אנו חיים בדור של קיבוץ גלויות עליו התפללנו רבות בשנים. ציפינו וייחלנו שהקב"ה ייקבץ נדחינו. דא עקא שכל גלות הביאה עמה את תרבותה, מנהגיה והשקפותיה, ואנו לא מפספסים הזדמנות להתכתש אלה עם אלה על מנת להוכיח צדקת דרך וטוהר מנהג. האם זה מה שאנו רוצים? להיות עם מפוזר ומפורד גם בתוך ארצנו?

הכותב הינו עובד סוציאלי (MSW), חבר באיגוד המטפלים החרדי

 

תגובה אחת
  • 01
    שושנה
    2016/03/11 17:15

    רוצים מחלוקות רק לשם שמים – תקימו סנהדרין.
    ומה אם הוא יגיד משהו שאנחנו לא רוצים לשמוע?..
    אז בסוף לא רוצים סנהדרין?..


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב

השאר תגובה