אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 9 > ההבדל בין בנים ובנות בהלכה // הרב יצחק ברוך

ההבדל בין בנים ובנות בהלכה // הרב יצחק ברוך

 
10/02/2016 | תגובה אחת

שאלה

בזמן האחרון אני הרבה חושבת על ההבדל בין בנים לבנות בהלכה.

מאוד מפריע לי שהבנים נחשבים יותר למשל בברכות השחר שהבנים אומרים "שלא עשני אישה" והבנות אומרות "שעשני כרצונו" מרגיש לי שהבנים מתגאים במי שהם והבנות נמצאות בצד מתכסות וחושבות למה לא נולדתי גבר?!

ועוד דבר שבצניעות זה מאוד בולט בציבור שלנו שיותר מקפידים עם בנות על זה והבנים זה כאילו סוג של מנהג, אין להם בעיה להסתובב בלבוש קצר.

עוד דוגמא לסיום : נדיר לראות בן עוזר בהורדת הכלים מהשולחן ושטיפתם. ולמה זה?! כמובן כי הבנות צריכות לתת לבנים את ההרגשה שאנחנו השפחות שלכן, ומראה שוב את ההתנשאות!

ממש תודה אם לא תענו לפחות תדעו שכבר ירד לי משהו מהלב

תשובה

שואלת יקרה, שלום וברכה!

מכתבך נגע ללבי. במילים קצרות היטבת לתאר תחושת אי-שוויון מצטברת, וכאבך ראוי לתשומת-לב ולתשובה המיישבת את הדעת. אני מקווה שהשורות הבאות תסייענה לך בסידור המחשבות, ואולי גם תיתנה פתח לתשובה כללית לשאלתך.

ראשית, עלינו להניח שבמבט יהודי ותורני אין שום מעלה או יתרון לאחד משני המינים, זכר או נקבה. האלוקים ברא את האדם בצלמו, זכר ונקבה ברא אותם, ושניהם אהובים לפניו כאחד. מעמדו של אדם נקבע רק לפי מעשיו, וכמובן שאין למינו שום משמעות מעמדית.

הנחה פשוטה זו עולה מאין-ספור מקורות בדברי חכמינו, זכרם לברכה, ודי לנו אם נצטט את לשון מדרש "תנא דבי אליהו" (רבא, פרק ט): "ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא. וכי מה טיבה של דבורה, שהיא הייתה שופטת את ישראל בעת ההיא ומתנבאה עליהם, והלא פנחס בן אלעזר היה בימים ההם?! מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל ובין עכו"ם, בין איש ובין אשה, בין עבד ובין שפחה, הכל לפי המעשה שהוא עושה – כך רוח הקודש שורה עליו". כלומר, מעמדו של אדם נקבע אך ורק על פי מעשיו. לא מינו, לא זהותו הלאומית ולא מעמדו החברתי קובעים את מעמדו לפני האלוקים, כי אם מעשיו בלבד.

זו הסיבה גם מדוע "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" (משנה בהוריות ג, ח). אמנם העם כולו מצווה לקדש את הכהנים ולכבדם, בשל העובדה שהם יועדו לשרת בבית ה', אך יתירה מכך הוא מצווה לקדש ולכבד את מי שהגיע באופן אישי ובעבודה עצמית להישגים, גם אם ייחוסו המשפחתי הוא בתחתית הסולם החברתי.

בנוסף, אין כל ספק ששום אדם לא נברא כדי לשרת אדם אחר. אחת מאבני-הפינה בתורת המוסר של הפילוסוף עמנואל קאנט היא הקביעה ש"כל אדם הוא תכלית לעצמו", כלומר: אין להגדיר שום אדם רק כאמצעי בעבור מטרה או אדם אחר, אלא כל אדם ואדם הוא תכלית בפני עצמה. למעשה, אלו דבריהם המפורשים של חכמינו במשנתם (סנהדרין ד, ה): "לפיכך לכל אחד ואחד לומר, בשבילי נברא העולם". משמעות הדברים היא נפלאה: בעבור כל אחד ואחד מבני-האדם ראוי היה לברוא את העולם כולו, גם על כל בני-אנוש שבו.

אם עולה במחשבה שנבראה האשה לצורך בעלה, בה במידה נברא האיש לצורך אשתו. העולם כולו ראוי להיברא בעבור כל אחד ואחד מבני-האדם שבו, כאיש כאשה.

Forum43810M26415I0

דבורה הנביאה. ציור: אהובה קליין

לסיכום, תפיסת-עולם הרואה הבדל במעמדם של נשים וגברים, או התופסת את אחד מן המינים כנועד לשרת את בני המין השני, מנוגדת לתפיסה התורנית הרואה את כל בני-האדם שווים ביסודם, ואינה מכירה אלא ביתרון מעשיו הטובים של אדם אחד על פני מעשי אחרים.

את צודקת מאוד בתיאורך את העובדה כי בנות הבית בדרך כלל מודעות יותר לחובות המשותפות של הבית, בעוד את הבנים שבחבורה צריך לעודד ולעורר בכל עת; כך דרכו של עולם, וזו נדרשת דווקא לשבחן של הבנות. עלינו להיזהר תמיד שלא להפוך את המצוי לרצוי. גם אם המציאות משקפת חוסר שוויון בחלוקת מטלות הבית, אין הדבר הופך לרצוי, וללא ספק בכל מארג חברתי אמורות המטלות המשותפות להתחלק בשווה בין כל הפרטים.

הלכות צניעות נוגעות אכן לגברים ולנשים כאחד, ועל פי ההלכה גם הגברים נדרשים להקפיד על כיסוי נאות של הגוף. אמנם בשיח החינוכי הרווח בימינו, מודגשת יותר חובת הנשים להקפיד על צניעותן, אך אין הדבר אמור להפחית מחובתם של הגברים לשמור על דיני צניעות. מבחינה הלכתית, ייתכן שצניעות לבושן של הנשים חמורה יותר, ואולי בשל כך היא נתבעת יותר, אך אין בכך כדי להצדיק זלזול או גמישות בחובת הצניעות המוטלת על גברים, וכמובן כמובן – אין בדרישות הצניעות של הנשים משום כל מגמה לדחוק את רגליהן או לצמצם את נוכחותן במרחב.

בכללה, צניעות היא דרישה ערכית חובקת-כל, החורגת הרבה מעבר לגבולות הלבוש. הנביא מיכה, בבואו לסכם בתמציתיות את ציפייתו של הא-ל מן האדם, העמיד את "הצנע לכת עם ה' אלוקיך" כאחת משלוש הדרישות האלוקיות. כמובן שלא הייתה כוונתו לקוד-לבוש בלבד. סביר להניח שאם היינו נותנים לצניעות את מעמדה הראוי לה, כדרך-חיים של ענווה, הכנעה וכבוד לפני האלוקים, הייתה הדרישה לצניעות מכוונת אל נשים וגברים במידה שווה.

ברכת "שלא עשני אשה" משקפת את הודאתו של הגבר בכך שזכה במצוות יתירות. גם ברכתו "שלא עשני גוי" תהיה חסרת משמעות אם לא יוכיח בכל מעשיו ודרכיו כי אכן עדיף הוא על הגוי, בכך שהוא מקיים מצוות רבות יותר ועולמו הרוחני עשיר יותר. כלומר, ברכות אלו אינן הודאה על יתרון מובנה שזכה לו הגבר היהודי בן-החורין, כי אם ביטוי לחייו המעשיים העשירים יותר במצוות, אם הם אכן כאלו. לו יצוייר עולם שבו הנשים והגברים תהיינה שוות ערך בחובות הדתיות המוטלות עליהן, ברכת "שלא עשני אשה" תלך ותאבד את משמעותה.

כהיום, פטורן של נשים ממצוות רבות עודנו בתוקפו, ועל בסיס זה – ורק על בסיס זה – הגברים המקיימים מצוות רבות יותר מודים על כך בברכת "שלא עשני אשה". באופן כללי ומבלי להיכנס לפרטי ההלכות, אשה יכולה לטעון על עצמה את חיובן של מצוות שההלכה היסודית פטרה אותן ממנה, ובכך להשוות את עולמה הדתי-המעשי לדרישות היסודיות של ההלכה מן הגברים. תהליך כזה מתרחש אמנם בימינו, אם כי באיטיות ובהדרגתיות, וקשה לדעת עתה את תוצאותיו. מכל מקום, שינוי בנוסח התפילה הוא צעד רב-משמעות שלביצועו נדרשת סמכות הלכתית עליונה.

מקורה של ברכת "שעשני כרצונו" מאוחר יותר מזמן תקנתן של שאר ברכות השחר, והיא הונהגה בפי נשות ישראל בתקופת הראשונים. ביסודה היא נועדה אכן לבטא תחושת השלמה ו'צידוק הדין' של נשים המתפללות כגברים, אך מודעות להיקף המצומצם של חובותיהן הדתיות (רבי דוד אבודרהם בפירושו לתפילה). גם בעניין זה יש לדייק: אין בכך השלמה של האשה עם גורלה הכללי כאשה, דבר אשר אין בו משום כל נחיתות או פחיתות מעמדית, כאמור, כי אם על היותה מחויבת – בשל היותה אשה – במספר מצומצם יותר של מצוות, ותו לא. ברכה זו, כמו ברכת הגברים "שלא עשני אשה", משקפת רק את שמחתו של עובד ה' במצוות אלוקיו וחפצו לקיימן עוד ועוד.

ותמיד כדאי לזכור: נוסח התפילה הוא אמנם קבוע, אך הכוונות הנטענות בו מסורות ללב כל אחד ואחת. יכולה אשה שתברך "שעשני כרצונו" ובכוונת לבה היא תעמוד באושר ובחדוה לפני אלוקיה, נותנת תודה על ההזדמנות הנפלאה שניתנה לה להיות אשה, על האמון שנתן בה אלוקיה כי יכולה היא להיות אשה, על רצונו לבוראה כאשה ועל ציפייתו ממנה למלא את ייעודה כאשה. מעטים נוסחי-התפילה המאפשרים לבטא בהם כוונה אישית יפה כל כך.

אני תקווה שבין דבריי עלתה תשובה המיישבת את דעתך. על כל אדם, כאיש כאשה, לשמוח מאוד בגורל אשר הועיד לו אלוקיו, ולהבין ששום ממד או רכיב מגורל חייו של אדם אין בו כדי לשוות לו פחיתות או מעלה. מעשיו ישפילוהו ומעשיו ירוממוהו.

ברוב יקר,

יצחק ברוך

לשליחת שאלה, ותשובות נוספות:

www.Akshiva.co.il

[email protected]

 

 

 

תגובה אחת
  • 01
    מאיר
    2016/02/13 23:17

    שבוע טוב ומבורך
    הר' רבי יצחק
    אמת ! האדם נידון לפי מעשיו .
    אך אנו יודעים שוודאי יש עדיפות לאיש על פני אשה כמו שיש עדיפות לת"ח על פני עם הארץ וכך הלאה ….
    ונפק"מ בסוף הוריות[כמדומני] את מי שיש להעדיף לגבי הצלת נפשות וכו' .
    מדוע ההתנצלות א"כ
    צניעות וברכות השחר זה לא רק זה.
    ועוד דברים שאישה פסולה : לעדות, ולדון .
    מה תענה על זה?
    ובעבודות הבית
    אני חושב
    שגם אתה מכיר את המדרש על עבדות במצריים שמסביר מהי עבודת פרך
    עבודה של נשים לגברים ועבודה של גברים לנשים { ואם אני זוכר מפורש שם בית ושדה }
    וא"ת לא העיקר להתקיף אלא לענות ?
    חשבתי על כך
    ואני מלמד במקום חינוך שתלמידי שואלים {אני מעודד !!!!} ואם אינם שואלים אני דואג למצוא הקשרים לנושא הלימודי.
    וכששאלו אותי על ההבדל בין גברים לנשים
    עניתי להם :
    נשים במעלה רוחנית יותר גבוה ולכן זקוקות פחות למצוות [ אשר נועדו לצרף בהם בני אדם …כידוע] וגברים מתחילים מנקודה פחותה יותר וזקוקים לכך יותר .
    ושעשני כרצונו = זוהי ברכת האמונה וההודאה [ אע"פ שאנני מבינה בדיוק . למה ???.]
    אמת לא כולם הסכימו , הבינו , …
    וכשנגיע לפסילתן מעדות וכו' יש לנו את דברי חז"ל וכו'
    ואל נשכח את שלמה המלך
    ז רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן:
    כח אֲשֶׁר עוֹד-בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל-אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי:
    ולפי חלק מהפרשנים : כוונתו להסביר את מעלת האיש על האשה .
    ומה נענה שם ? וכי החכם מכל אדם בחקרו זאת טעה?
    והרי מה שטעה הנביאים וחז"ל כבר הוכחו אותו.
    לכן ברגישות ונחישות נתייחס לכך שיש כן עדיפות לאדם האיש על פני האשה אף שנבראו יחדיו. אך עדיפות ומעלה של אחד איננה מורידה או משפילה את האחר … שהרי הכל מגיע מיוצר כל שברא ותיקן ושכלל זאת. ומה שיכול למלא זה אין יכול למלא זה
    וכעין אמרתו של ר' יוחנן לאשתו על ר' חנינא בן דוסא אני כשר לפני מלך והוא כעבד לפני מלך והוא הוא מצוי לפניו תמיד.
    ( וח"ו לא מדמה האיש לשר ואשה לעבד…)
    תודה מראש


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר