אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 8 > פירורים מדמותו המאירה של רב יששכר מאיר // פנינה פויפר

פירורים מדמותו המאירה של רב יששכר מאיר // פנינה פויפר

 
13/01/2016 | 2 תגובות

 

בכ"ה טבת, חל יום השנה של הרב יששכר מאיר זצ"ל, ראש ישיבת ה"נגב" (עזתה).

זכיתי להכיר ולהיחשף לאדם הענק הזה. מתוקף קשר משפחתי, משתפת ברשמיי וזיכרונותיי מתוך תקווה ואמונה שהחי ייתן אל ליבו.

לא אוכל להתייחס ולדבר על הרב בלא הקשר מאישתו, הרבנית יהודית, שהיתה לגמרי חלק מחייו בכל אופן. ושותפה מלאה לדרך ולעשייה רבת השנים. לרב יששכר ולרבנית יהודית לא היו ילדים. את חייהם הקדישו לבחורי הישיבה. וללימוד התורה שלו.

הבית שלהם: בית סוכנות בנתיבות שנבנה על יסודות עפר. מלא סדקים. הרהיטים היו תערובת של מיטות סוכנות (כמו של הרב שטיינמן) ורהיטי פאר שחמותו הביאה לארץ איתה מאנגלייה כשעברה לגור איתם בזיקנותה. על הקירות היו תלויות תמונות של רבנים וגם של ההורים. אביו של ר' יששכר, שהיה יהודי יקה דתי, היה משופם ונטול כיסוי ראש בתמונה. כשהעירו לר' יששכר שאולי כדאי "לשפץ" את התמונה. הוא ענה בפשטות האופיינית לו שאבא שלו היה ירא שמיים.

כשהכסא שעליו ישב תמיד ללמוד, ירושה מחמיו, החל להתפרק, הרבנית חשבה שהגיע הזמן לקנות חדש. אחד מהבחורים שהיה שם לקח את הכסא ותיקן אותו. כי בעיניו זה כסא שלמדו עליו עשרות שנים תורה. בעיניה זה היה כסא שבור. לחפצים לא היה ערך מעבר למה שהם משמשים. ר' יששכר לא התערב בכלל.

לא היה להם מזגן (נתיבות. כן?) עד שאחד האחיינים שלמד בישיבה פשוט לקח את העניינים לידיים ודאג שזה יקרה. בשבתות הקיץ לא היה מזגן כי ר' יששכר הקפיד על חשמל בשבת לשיטת החזו"א והגנרטור לא היה חזק מספיק. אני שרדתי שבת קיץ אחת בדיוק. מאז, חזרתי רק בחורף.

כשהייתי קמה בבוקר שבת, מיד הביאו לי סידור. זו לא היתה כפייה, אלא תובנה תמימה שברור שזה מה שאני עושה בשבת בבוקר. כמובן שגם דאגו שנאכל.

וההתמדה. לא משנה מתי קמתי. גם 4 בבוקר לשירותים. הוא היה לומד בחדר שלו. אין לי מושג מתי הוא ישן. ואם לא הצלחתי לחמוק בשקט. הוא מיד פנה אליי ודיבר איתי והתעניין בשלומי ושהכל בסדר.

זכור לי ערב שבת אחד, באנו קרוב לכניסת שבת ואמרתי שאני הולכת להסתדר. ר' יששכר ענה לי. את דווקא נראית כבר מסודרת.

תמיד היו אורחים. גם מהישיבה וגם כל דכפין. זכורה לי אישה רוסייה, מורה, שהגיעה אחרי כניסת שבת ובידה זר פרחים…הייתי על הספה ובראשי הרצתי. מה עושים מה עושים מה עושים. והרבנית מחייכת בשלווה. אומרת לה. איזה פרחים יפים. ותודה שחשבת עלי. אולי תניחי אותם פה על השידה ונלך לשבת בסלון.

היה גם את התלמיד שגר לידינו ברמת בית שמש. התחתן נגד החלטת ההורים שלו, גם עם בחורה מנתיבות. ההורים לא דיברו איתם שנים. ר' יששכר היה נוסע במיוחד כדי לבקר אותם. אם היה זמן, גם אלינו הוא היה מגיע. אציין שלא היה מדובר בעילוי או המתמיד של הישיבה, בלשון עדינה.

כשביקשתי ממנו ברכה. הוא צחק. כשהתעקשתי. הוא ברך אותי ש"ה' ימלא כל משאלות ליבי לטובה" הוא היה הרב הראשון שלא ברך אותי שאזכה לבעל וילדים ת"ח.

פעם אמרה לי הרבנית: ישראלים מאד מוזרים (היא אנגלייה), למה הם מבדילים בין סוגי יהודים? העיקר זה יראת שמים. ושיוכלו להסתדר ביחד. היא מעולם לא הצליחה להבין את הגזענות האשכנזית כלפי עדות המזרח. וכך גם ר' יששכר.

שנזכה להצמיח עוד דמויות הוד שכאלה מתוכינו אנו.

לסיפורים נוספים על גדולי ישראל, נשמח שתשלחו לנו: [email protected]

2 תגובות
  • 01
    שלמה טיקוצינסקי
    2016/01/13 12:35

    החזרת אותי לאחור 40 שנה…
    כילדים בנתיבות, אני ואחי היינו להם כבנים. יש לי אינספור תמונות ומסמכים מחיי ר' יששכר. הכל הועבר בזמנו לאחד מבני המשפחה שכתב עליו ספר. מן הסתם זה הופיע שם.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    יוסי
    2016/01/13 16:19

    יישר כח על המאמר היפה.
    לפני כשלושים שנה ויותר, שמעתי את הר' יששכר מאיר זצ"ל בשיחה בישיבת קול תורה, וכנער צעיר נצרב בזכרוני דבר אחד – שראוי מאד שנאמץ –
    הוא אמר: בימינו ובמקומותינו יש הרבה יראה, לרבות יראת שמים – מה שחסרה יותר היא אהבה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר