אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 7 > דבר המערכת // מתי הורוביץ

דבר המערכת // מתי הורוביץ

 
09/12/2015 | 5 תגובות

יוסף מסובב את אחיו למטרה אחת – לבדוק האם עדיין יש ביניהם שנאה. האחים שנתקלו בצרת המרגלים תולים זאת מיד בסיבה אחת, בשנאה: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו".
לאחר שהוכיחו ערבות לבנימין, נתברר שהחטא תוקן, יוסף יכול להתגלות אליהם, ולכאורה הכל טוב. יש צידה לדרך, יש עגלות עם כל טוב ארץ מצרים. ותחי רוח יעקב.

אבל, אחרי שנחה רוחו של יעקב, האחים חוששים ביוסף שיפגע בהם. הם חוששים שסלח למראית עין בלבד – לכבוד האב. וממילא עולה חשש למפרע – שגם ערבותם לבנימין לא היתה אלא לכבוד האב. ואכן, הויכוח האם להביא את בנימין למצרים או לא, נסוב ברובו סביב שלומו של יעקב האב, וכך גם כשניגש יהודה אל יוסף: "פן אראה ברע אשר ימצא את אבי". לא היה באמת שלום בין האחים, לא בימים ההם ולא בזמן הזה.
בימים ההם לפחות היה אב שאיחד ביניהם, אך בזמן הזה אין לנו גורם מאחד.

קל לשכוח שחורבן ממלכת ישראל, שנות הגלות, האנטישמיות, מסעי הצלב, הפוגרומים, השואה, והפיגועים – כולן הגיעו עלינו בגלל שנאת אחים בין בחינם ובין שלא בחינם, וכולן נועדו ללמד אותנו לחיות יחד מגלויות שונות ובדעות שונות. ואם נתעקש לזכור זאת – יתכן ונרכז את כל כוחותינו להשכנת שלום. ליכולת להחמיא לבני הקבוצה השניה. ולהתייחס לפלגים השונים כאתגר ומבחן האם אנו מסוגלים לדבר יחד.

אך כל עוד יש בינינו שנאה שאינה מאפשרת "דברו לשלום" – הכיצד יכולים אנו לזכות להתגלות שבה יאמר "אני ה'"?! אמנם, כשהאדמו"ר מבעלזא עומד ומוכיח שניתן להשכין שלום בלי חשבונות מי אשם ולמה, גם במחיר של "פחיתות כבוד" כביכול. יש תקווה. יש לנו תקווה!

שבת שלום. מתי הורוביץ

5 תגובות
  • 01
    מויש
    2015/12/09 11:55

    באמת? זה מה שהאדמו"ר מבעלזא מוכיח? שניתן להשכין שלום בלי חשבונות מי אשם ולמה, גם במחיר של "פחיתות כבוד" כביכול?
    לא לא. הוא מוכיח שאפשר לריב שלושים שנה, באלימות נוראה ובאכזריות שאין כדוגמתה, נגד בן דודו שכל אשמתו שגם הוא רצה להיות האדמו"ר מבעלזא (שניהם אחיינים באותה צורה של האדמו"ר הקודם), ושלאחר שלושים שנה של התנכלויות אינסופיות ולאחר ווידוא הריגה של החסידות היריבה, אפשר גם להצטייר כשוחר שלום ולעת זקנה לנחול כבוד מרובה. מזכיר את הסיפור על הבחור הגאוותן שבנוסף לכל מידותיו הוא גם ענוותן.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    מתי הורוביץ
    2015/12/09 12:03

    בדיוק על פחיתות כבוד זו דיברתי…


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    מויש
    2015/12/09 23:40

    התחכמות יפה, אבל… האם האדמו"ר מבעלזא ביקש מחילה מבן דודו על הרדיפות במשך כל השנים?
    (רמז: לא!)


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    שמעון וייס
    2015/12/11 11:10

    אני חסיד ולא חסיד בעלזא

    שכל אשמתו שגם הוא רצה להיות האדמו"ר מבעלזא
    א. זה לא מעניין מה הוא רוצה, מעניין מה החסידים רצו והחסידים מנו את האדמו"ר מבעלזא.
    ב. אם היית מכיר את ההסטוריה הבסיסית היית יודע שבן דודו התמנה שנים רבות לאחר מכן לאדמו"ר על ידי קבוצה שמרדה בו ונלחם איתו כל השנים. ולא רק, חלק מחסידי סאטמר שנלחמו באדמו"ר מבעלזא – בזה שיצא נגד העדה החרדית – התחברו לבן דודו כדי לנגח אותו.
    ולכן ברור ששניהם צריכים לבקש סליחה אחד מהשני. אך זה גדלות של אדם שיש לו אלפי חברים בקהילה לערוך סולחה עם מנהיג שיש לו בקושי כמה מאות איש.
    וגם אם זה רק בחיצוניות ולא לשם שמים ראוי הוא להערכה.
    מי יתן וכל הראשי ישיבות והאדמורים יתנהגו בהתאם. זו תקוותינו.
    מתי. תמשיך לחפש טוב בעם ישראל ולהציע עיסוק באור ולא בחושך. אין לנו דרך אחרת.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • מויש
      2015/12/11 11:57

      זה לא משנה מתי האדמו"ר יהושע רוקח החליט גם הוא להיות אדמו"ר מבעלזא, וזה גם לא משנה כמה חסידים רצו ללכת עמו ולא עם האדמו"ר הקודם. לאף אחד אין בעלות על השם בעלזא, וגם אם מישהו חושב שיש לו בעלות כזו – אדם ירא שמים (או חילוני הגון) אמור ללכת לבית משפט ולבית דין ולא ללכת מכות ולזרוק רימונים. "מלחמה" ו"מרידה" (מושג מוזר מהתקופה המלוכנית) אינן מצדיקות אלימות. ואם כבר, איך בדיוק "נלחמו" חסידי מכנובקה הפורשים באדמו"ר מבעלזא? ומאי משמע שהם מרדו בו? הם נתינים שלו? הם שייכים לו?
      אתה בוודאי יודע שכל המרידה והמלחמה התמצתה בכך שהם השתמשו בשם הקדוש "בעלזא" בלי רשות. זה הכל. ואם בעיניך זה מצדיק אלימות, אין בינינו שיח.
      והסולחה העכשווית היא בסך הכל כניעה מטעם האדמו"ר ממכנובקה וחתימתו על חוזה מפורש בו הוא מאשר שאסור לו להיקרא בעלזא. כלומר, האדמו"ר מבעלזא קיבל את כל תאוותו ולא ויתר על כלום. הוא ניצח. היינו, האלימות ניצחה.
      סלחו לי, שמעון ומתי, שלבי אינו הולך שבי אחרי הססמאות הריקות. הגדרת חושך בתור אור אינה הופכת את העיסוק בו לעיסוק באור ולא בחושך.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר