אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 5 > כוחה של חברה // בניהו טבילה

כוחה של חברה // בניהו טבילה

 
16/10/2015 | אין תגובות

 

פרשת נח כולה מזמנת מחשבות על כוחה של חברה.

בדורו של נח, הישחתות הארץ מקיפה את הכל. דור המבול הוא אב טיפוס של המקרים בהם אי אפשר לאדם לעמוד בפני השפעה חברתית משחיתה. כך גם בסדום, בדור הפלגה, ובאירועים קטנים יותר לאורך הפרשה (עי' "מן הארץ ההיא יצא אשור" במדרש, ועוד). מכלל לאו אתה לומד הן, על כוחה המיטיב של חברה כשהיא מגוייסת להיטיב: אם וכאשר זה קורה, כולם מגוייסים להיטיב. אלא שלרוב, לצערנו, אין זה כך.

הנביא ירמיהו (ט,א) מתנבא "מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם, כי כלם מנאפים עצרת בוגדים". אין זה אומר שכולם, כל אחד לעצמו, חוטא הוא, אלא ישנן התארגנות והתאספות לשם חטא: עצרת בוגדים. כנסיה שלא לשם שמים. במצב כזה יש ללכת למדבר, לנתק מגע עם החברה המושחתת והמשחיתה.

וכך גם דורש הרמב"ם בדבריו הידועים (דעות פ"ו): "אם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי, ישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר ישב בדד וידום. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן ונוהג במנהגם הרע, יצא לחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים. כמעיין שנאמר "מי יתנני במדבר מלון אורחים".

אלא שתמיהה בולטת ישנה למקרא הדברים הללו, מהנהגתו של הרמב"ם עצמו. מן המפורסמות עד כמה היה הרמב"ם מעורב בימיו ובמקומו. מנהיגם של יהודי מצרים ורופאו של ארמון המלוכה. לא יצא למדבריות, וגם לא "ישב לבדו יחידי", למרות שמנהג כל המדינות בזמנו מגונה. באופן דומה, אפשר לשאול על נבואת ירמיהו: מהו "מי יתנני" זה? מה מנע ממנו מלצאת למלון אורחים במדבר?

ר' נחמן מברסלב כתב בעניין דומה (ליקוטי מוהר"ן קמא): "'אחד היה אברהם' – שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם…וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום אדם המונעו…". בדבריו מצביע ר' נחמן על מישור נוסף ביחסי היחיד והחברה: לא רק חברה רעה, "עצרת בוגדים", עשויה להזיק ליחיד, אלא כל חברה עשויה לשם כך. מעצם טיבה, דורשת החברה מן היחיד המבקש "לכנוס בעבודת ה"' להימנע מכך. במישרין או בעקיפין, באמירה ברורה או ברמז, ואפילו עם הקרובים לאדם עצמו: משפחתו המיידית. כמו אברהם, העצה היעוצה היא להיות "אחד". יחידי בעולם.

אלא שמקום אחר בכתביו של ר' נחמן מלמד שאין הכרח להתייחס לדברים כפשוטם, ולהתנתק מן החברה בפועל. אם כנים הדברים, ניתן להבין כך גם את דבריהם של ירמיהו והרמב"ם. וכך דבריו בשיחות הר"ן (ט"ז): "דע שיכולין לצעוק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאוד ולא ישמע שום אדם כלל רק הצעקה היא בקול דממה דקה וזה יוכל כל אדם".

אפשר להתבודד, "להיות אחד", גם במחיצתה של חברה. אפשר אפילו לצעוק בלא שישמע אף אדם.

היציאה מחברה משחיתה יכול שתיעשה, אולי, לפעמים, על ידי מצב תודעתי מתאים.

השפעתה של החברה (בין אם זו קבוצת חברים, כיתה, משפחה וכו') על התלמיד הבודד, יכולתו להגדיר עצמו בעזרתה ומולה, להפוך לאיש עצמאי, להוביל ולהיות מובל, היא אולי העניין המסעיר ביותר בחיי תלמיד בבית ספר וילד במשפחתו. למקרא הדברים של ר' נחמן הלב תוהה על המקום בו יכול היחיד, תלמיד צעיר או מבוגר, להישמר מפני השפעה רעה, להיות פתוח להשפעה טובה ולהשפיע בעצמו. על היכולת "להיות אחד", ועל האפשרות "לצעוק בקול דממה דקה" בסביבה רועשת: כיתה, קבוצה או חדר ילדים בבית.
ועלינו כהורים, כמחנכים, לחשוב מה דרוש לשם כך? כמה מאפשרויות אלה מתגשמות במציאות, והיכן? ולעזור להם להתקרב, ולו במעט, לבחינת "אחד היה אברהם".

 

הכותב הינו  מפקח בחינוך החרדי, משרד החינוך

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר