אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 5 > ילד בכור, סנדוויץ' ומה שביניהם // נתי בקר

ילד בכור, סנדוויץ' ומה שביניהם // נתי בקר

 
16/10/2015 | אין תגובות

 

אינטייק (Intake). תהליך קליטת נער מתמודד. טקס שלם. האמת? די מעצבן… אם אני הייתי במקומם לא יודע כמה סבלנות הייתה לי לענות על כל השאלות האלה. מה עושים ההורים. כמה אתה בקשר אתם. כמה ילדים במשפחה. איפה אתה ממוקם בין הילדים. איפה למדת. למה השהו אותך.

אינטייק.

עשרות רבות של פעמים ראיינתי נערים בפגישות אינטייק, ואף פעם זה לא משעמם. בדרך כלל מרתק. ואת השאלה הזאת, איפה אתה ממוקם בין הילדים, את השאלה הזאת אני מאד אוהב. אוהב ללמוד ממנה ולהתעמק בה. לא. אני לא חושב שנושרים אמורים להיות רק בכורים. או רק אחרונים. או רק אמצעיים. זה יכול לקרות לצערנו בכל מיקום. המרתק הוא ההתארגנות של הבית סביב הילד הנתון, והדינמיקה שמתפתחת במשפחה בעקבות שינוי הסטטוס של הילד, מילד רגיל לילד מתמודד.

ויש דפוסים שדי חוזרים על עצמם. במשפחות בהן הנער המתמודד הוא הבכור, נראה במקרים רבים, שציפיות גבוהות מידיי מכיוונו של האב הובילו למשבר של הילד. הדינמיקה המשפחתית במקרים אלה עלולה להתפתח לכיוון של להוציא-את-הילד-מהבית-כדי-שלא-יקלקל-את-אחיו-הקטנים. [וזו טעות! כי אחרי שהילד יעזוב את הבית, האב יחל ללחוץ על הבן הבא אחריו שיתפתח כשאיפותיו, וכן הלאה]. במשפחות בהן הנער המתמודד הוא הקטן בבית, נראה במקרים רבים, שהמשבר התפתח בעקבות פינוק יתר. הדינמיקה המשפחתית במקרים אלה עשויה להתפתח לכיוון של שיהיה-בקשר-עם-אחיו-הגדול-וגיסתו-לנו-כבר-אין-כח-אליו. [וזו גם טעות, כי דרישות של ילד מפונק לא מסתיימות במעבר לחסותו של האח הגדול. לעיתים הן רק מתגברות].

ברור שיש גם דפוסים אחרים, וזה כל היופי שבאינטייק. תמיד מעניין. שמיני מתוך שנים-עשר, בכור לארבע אחיות, סנדוויצ'ים למכביר, האחות שמעליו ירדה מן הדרך, האח שמתחתיו מתמיד רציני, הוא הרביעי אבל שניים מאחיו הגדולים לקו בנפשם, וכן הלאה על זו הדרך. הנשירה עלולה להתרחש גם כאשר המשפחה מתארגנת סביב ילד מסוים ופשוט 'שוכחת' מזה שמעליו, או מתחתיו, או ארבע מתחתיו. אי אפשר לדון. ההורים המותשים נפשית, פיזית וממונית, אינם מוצאים די בנפשם לחנך ולטפח ילד נוסף שמתמודד.

גם בחומש בראשית יש לנו את כל הסוגים. קין, ישמעאל, הבכירה של לוט, ועשיו, בקטגוריית הבכורים. חם, שמעון ולוי, בקטגוריית האמצעיים. כנען בקטגוריית הקטנים. ובכמה מקרים אנו רואים שהאבות היו עסוקים מאד בשאלת המיקום: יעקב ועשיו במכירת הבכורה, שיכול הידיים על ראשם של אפרים ומנשה, ברכותיו של יעקב לראובן ויהודה. מעניין לראות שלאחר שחם עשה את מה שעשה, נח בוחר לקרוא לו 'בנו הקטן' למרות שהיה האמצעי (ראו רש"י). אולי הייתה מעיין תקווה ושאיפה במילים אלו שמי שלא הצליח ללמוד צניעות וגבולות מאח אחד שמעליו, אולי יצליח, או היה מצליח, אילו היה מתחת לשני אחים שיודעים להתנהג בצניעות. אין לדעת. מיקום יכול לחרוץ גורלות חינוכיות.

ואנחנו? מה הסיפור שלנו עם המיקום של ילדנו? לא רק במקומם במשפחה, אלא בדרכם, ב"מקום" שבו הם נמצאים, בדרך שבה הם צריכים ללכת, אותם דרישות ולחצים שאנו מפעילים על ילדנו במטרה שיתפתחו 'כפי דרכנו' ולא 'כפי דרכו'? ד"ר עלי כץ מסביר בספרו המומלץ 'אינטליגנציה אבהית' שכיוון שציפיות האב מבנו מבוססות על פנטזיה שיהיה מה שקיווינו להיות בעצמנו ולא כל-כך הצלחנו, עלינו להבין שלא הצלחנו כי זה פשוט לא מתאים לנו ולא שייך לתחומנו – ל"מיקום" שלנו. כלומר, בנפשנו משוטטת מחשבה דמיונית שלמעשה אנו מתאימים וראויים להצליח בכל תחום, אך מכיוון שמסיבות מסוימות, טכניות ביסודן, לא הצלחנו להגשים את עצמנו, מחובתם של ילדינו להשלים עבורנו את משימת חיינו ולהצליח היכן שנכשלנו. ולא היא! עלינו להפנים שאנו בעצמנו איננו מושלמים ואיננו אמורים להיות מושלמים, ומשכך, מידת הלחץ שאנו מפעילים על ילדינו שלא בצדק, תרד פלאים.

לתת מקום ל"מיקום".

 

תמונה:

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/5a/Toldos_Aharon_kids_prepare_for_Shabbat,_Mea_Shearim,_Jerusalem.jpg

מקור: ויקפדיה

 

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר