אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 5 > סיפור לשבת // מצב של כתיבה

סיפור לשבת // מצב של כתיבה

 
16/10/2015 | אין תגובות

 

ר' ברוך עפשטיין, בעל ה"תורה תמימה" אחינו של הנצי"ב מוולאזין היה, ובין זכרונותיו מתאר "מקרה נפלא אשר היסב לי הוראה אחת יקרה בחיים", וכך סיפר:
אני כדרכי עומד לפניו בשעה הקבועה לו לעריכת מכתבים וסדורם ושלוחם, ותכונת עמדתי כרגיל היתה במערכה כזו: הוא יושב על כסאו אל שולחן הכתיבה וכותב ברגש נמרץ, ואני עומד כפוף למחצה, גווי אל קצה השלחן ההוא, ופני ערוכים לצד מושבו, ולחיי נשענות על אגרופי ידי, ובכל חוש הראות שלי ובכל תוקף תפיסת רעיוני אני צופה ומביט וסוקר, משגיח ומתבונן איך הוא עורך מכתבים אחד אחר אחד, ולבו טוב עליו על כי נערכו המכתבים לפי רוחו ולפי התכנית אשר התווה לו ברעיונו. כי היה רגיל לומר אשר לעריכת מכתבים לפי הרצון והחפץ דרושה הצלחה זמנית גם להסופר היותר מצויין ומומחה, יען כי שלמות המכתב ושכלולו יכול לצאת רק בנוח על כותבו רוח נכונה וטובה. ולרגלי מאורעות וסבות שונות, ומקרים ומעמדים שונים בחיי האדם, לא תמיד רוח כזו באנוש, ולא בידים יושג.

פעם אחת, בעת שחווה דעתו זאת לפני אנשים אשר כתרוהו, ואני באותו מעמד, אספתי און בנפשי ואלבוש עוז ואומץ ואגש אליו, ובקול רועד קצת, אמרתי לו: "אולי אפשר לפרש על פי רעיון זה את לשון התלמוד בגיטין (סז.) "איסי בן יהודה היה מונה שבחם של חכמים, וכשבא לספר בשבחו של ר' יהודה אמר: רבי יהודה חכם לכשירצה", וקשה מה שבח הוא זה, וגם כי תכונה זו היא בכל החכמים, שכשמתיישבים היטב ובמתינות חכמים.
אך לפי הנחת דודי (כה היו דברי) שלא בכל פעם שרוצה אדם לכוון דבריו בטוב טעם ובשכלול ובסלסול יכול הוא, מפני שלפעמים הוא כפוף ונכרע תחת מאורעות הזמן, ותחת מקריו וסבותיו, פגעיו ונגעיו, ותחת תלאותיו ודאגותיו וטרדותיו המיגעים את מוחו ועוכרים את רוחו ושוללים ממנו היכולת לדבר ולהתעסק בענייני חכמה. לפי זה שבחו של ר' יהודה בזה שהוא היה יוצא מכלל חוקי טבע רוב האנשים בעניין זה. הוא היה חכם, כלומר, הוא היה מדבר דברי חכמה כל אימת שירצה, וכל מעצר לא עצרהו, וכל פגע ונגע מנגעי הזמן לא יעמדו לו לשטן על רצונו ולא יפריעו בעדו להגות חכמה, וזהו באמת שבח גדול.
כה היו דברי לפני דודי, וזכור אזכור בגעגועים גדולים, כי כשמוע דודי את דברי אלה קראני לגשת סמוך לו, ובאהבת נפש, במלא כפות ידיו חבק ולחץ את רקתי, ובנחת רוך ובלב מלא רצון אמר אלי במעמד האנשים אשר היו איתו: "ברוך (כשמי)  אתה וברוך טעמך, כי יפה, יפה מאוד כוונת, בני אלהים יחנך!"
הה, מה תהמה לך נפשי, שעה ההיא, שעה חביבה ואהובה, אילותי, סגולתי, צפירתי, חייתי, ונחמתי!

(על פי "מקור ברוך" – זכרונותיו של ר' ברוך עפשטיין)

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר