אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 2 > ילדים שונים, מטרות שונות // משה ויטמן

ילדים שונים, מטרות שונות // משה ויטמן

 
16/07/2015 | אין תגובות

 

כולנו מכירים את הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו". משפט זה הפך כבר לפתגם שגור בפי הורים ומחנכים, המבינים כי לא כל הילדים דומים ולכל אדם אישיות ואופי משלו ודרך חינוך מותאמת לו. אמנם, מהם גבולות אותה "דרך", האם יתכן כי לכל אדם יש גם מטרה ויעוד שונה? האם יתכן כי לא כולם מתאימים אל אותו "מקום", שלאנשים שונים יש אידאלים אחרים ודרכים חילופיות להגשמה עצמית? אולי מבני גד ובני ראובן נוכל ללמוד משהו גם על בנינו ובנותינו.

כיצד מוותרים על ארץ-ישראל?

מתוך תוכחתו של משה רבינו לבני גד ובני ראובן, אנו למדים גם על מה שלא הוכיחם. משה מוכיחם על החלשת העם והתחמקות מן המלחמה העתידית בכנענים ומשווה אותם למרגלים. עם זאת, עיקר משמעותי אחר נעדר לחלוטין מדברי משה – תוכחה על עצם הוויתור על ירושתה של ארץ-ישראל. כיצד מוותרים בני גד ובני ראובן על ירושת הארץ הקדושה רק בגלל המקנה הרב שלהם? האם אין כאן סדר עדיפויות לקוי? את זה משה רבינו לא אמר ומשמע שדבר זה לא הפריע לו. מדוע?

הדברים יובנו במבט בוחן אל העומק בבקשתם. לא היה זה מקרי שבני גד ובני ראובן בורכו במקנה רב, כשם שלא הייתה מקרית אף אחת מהברכות או מהנקודות הייחודיות שאפיינו כל שבט מישראל. אם להם היה מקנה רב, פירושו של דבר הוא שתפקידם השבטי בתוך המערכת הכללית של עם ישראל הייתה קשורה אל המקנה. משכך, הוטלה על כתפיהם מטלה ראשונה במעלה שעליה אסור היה להם לוותר – לגדל את אותו מקנה. טענתם "ולעבדיך מקנה" אינה רק הסבר המציאות, היא הגדרת תפקיד. תפקיד המוטל רק על כתפיהם באופן המבדיל בינם לבין שאר כלל-ישראל, עד כדי הצורך לגור במקום אחר, נפרד, ללא מעלותיה הרוחניות של ארץ ישראל.

גם למשה רבינו היה ברור הצדק העקרוני שבדבריהם. תפקידם אכן מחייב. לכן, טענתו התייחסה אל ההשפעה הצפויה של מהלך כזה על דרכו הרוחנית של כלל ישראל. כי למרות הצדק שבהגשמת התפקיד האישי, אסור לו לבוא על חשבונם של העקרונות הכלליים, עליהם כל אחד ואחד אחראי בערבות אישית.

כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל

פרשה זו יכולה ללמדנו רבות על הצורך והמחויבות של כל אחד מאיתנו להכיר בתפקידו האישי, לנצל את יכולותיו וכישוריו הייחודיים ולרתום את מאפייני החיים הפרטיים שלו למילוי תפקידו בעבודת השם הכללית. מדידת הדרגה הרוחנית שלנו אסור לה שתהיה על ידי השוואה לדרגתו הרוחנית של האחר. הלימוד מה נכון לעשות בחיים צריך להיות מותאם אישית ולא מתוך חייהם של האחרים. גם אם עבור הכלל נכון, מתאים ונצרך לגור בארץ ישראל, יש את אלו שאדרבה, עבורם זה יהיה הפסד לדורות.

הדברים נכונים שבעתיים בכל הנוגע לחינוך הדור הבא. קל, נגיש וזמין להניח לילדינו לרכוש את עולמם וערכיהם הרוחניים מתוך חיי הסביבה שבה הם גדלים, או ערכי החברה במוסדות המצוינים בהם הם מתחנכים. אך כך נפספס בוודאות את מודעותם, הכרתם ומרצם לממש את תפקידם הייחודי שנועד רק להם בחיים. במבט של אמונה המעניק לאופיים, כישוריהם, מרצם וכלל נסיבות החיים תוכן פנימי עמוק המכוון לעבר מטרה מוכתבת, אסור לנו לפספס את שלל הכלים שנועדו להגיע אל אותה מטרה. "מה חובתו בעולמו" כותב הרמח"ל במסילת ישרים, וכבר דייקו בלשונו – "בעולמו" של כל אחד ואחד.

 

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר