אגודה אחת > עלון ערך מוסף > גיליון 1 > יחלוקו // משה דוד צ'ציק

יחלוקו // משה דוד צ'ציק

 
19/06/2015 | אין תגובות

כשם שאי אפשר לבר בלא תבן ולא לחלום בלא דברים בטלים, כך אי אפשר לו ליישוב בני אדם בלא מצה ומריבה. מעשה בשני גיסים שניהלו בשותפות חנות מכולת בשכונת גבעת שאול בירושלים והרוויחו פת לחמם ביושר ובכבוד וחיו בשלום ובשלווה. נתקנא בהם השטן ונכנס ביניהם והבעיר את תבערת המחלוקת עד שאחד מהם סילק את ידיו מן השותפות ופתח באותו רחוב חנות מכולת מתחרה. בין שתי החנויות המתחרות נכנסה המחלוקת לשכונה השלֵווה בצעדים רחבים ובהמולה גדולה, כמחותנת הנכנסת לפני החופה, שהכל נדחקים לקראתה ומבקשים את קרבתה.

הסברא אומרת שבני אדם מחבבים את המחלוקת מפני שהיא מפיגה את שעמום חיי השגרה ומתבלת את החיים בקורטוב של עניין. אך, לאמיתו של דבר, לחיבה זו רובד עמוק יותר. כאשר החיים מתנהלים על מי מנוחות אין אדם מן השורה מתבקש להביע דעתו בעניינים שאינם קשורים אליו במישרין. לא כן כאשר פורצת מחלוקת. באותה שעה דעתו של כל הדיוט מקבלת חשיבות יתירה ואף הוא גופו משוכנע כי כל העולם כולו עומד ומצפה לשיקול דעתו ולחריצת דינו, למוצא פיו ולעקימת אפו. המחלוקת מרוממת כל אדם ומעלה אותו למדרגת שופט שעל פיו ישק כל דבר. הוא יקבע עם מי הצדק ומהו הנכון.

ובכן, כאשר נכנסה המחלוקת לגבעת שאול השלֵווה מיד נתחלקה השכונה לשני מחנות. כל אחד מן התושבים בחר לו צד; מקצתם המשיכו לקנות דרך קבע בחנות הישנה, ומקצתם היו נכנסים בהפגנתיות רק לחנות המתחרה. כיכרות הלחם ושקיות החלב נמזגו לפתע במשמעות מוגזמת, הנובעת משיקולים מוסריים וטיעונים מפותלים של צדק.

גאוותה של השכונה היה הצדיק ר' מרדכי צוקרמן זצ"ל. אם נאמר שכל ימיו נמלט משמץ של מחלוקת כבורח מפני האש הבוערת, יאשימו אותנו בצדק בשל מיעוט דמותו. בכל הזדמנות היה ר' מרדכי חוזר ומתאר בפני שומעי-לקחו את אותו מעמד נשגב שהיה עד לו בבחרותו בישיבת ראדין, כיצד הגיב רבו המובהק החפץ-חיים למחלוקת שפרצה בישיבתו בעקבות מצבה הכלכלי הרעוע. וכך העלה ר' מרדכי על הכתב לזכרון:

היה זה כשנה וחצי לפני פטירת החפץ-חיים. החפץ-חיים הרגיש אז שיש איזה ענין של מחלוקת בעניני הנהלת הישיבה. יום אחד שלח החפץ-חיים להודיע שבני הישיבה יכנסו אליו לביתו בבוקר באופן דחוף, כי יש לו משהו לומר. לאחר שנכנסנו ובאנו לביתו, ראינו מחזה כזה שעד היום לא מש ממני. החפץ-חיים החלש והישיש, עמד נתמך בשולחנו והיה משולהב כאש, זקוף מלא קומתו וכל גופו רעד ופניו כשלהבת והרים יד ימינו ואמר בריתחה: "הישיבה של החפץ-חיים נוסדה על שלום – מחלוקת החוצה!" ושוב חזר על דבריו: "מחלוקת החוצה!", הוא סימן בידיו כמשליך משהו החוצה, ושוב חזר על הדברים: "מחלוקת ארויס". כך חזר שלוש פעמים, וראינו איך שהוא בוער בדברו. דבריו נכנסו בי כארס של עכנאי.

"ארס" זה עמד לו לעת זקנותו, כאשר התבקש ר' מרדכי למסור שיחות-מוסר באחת הישיבות, אך לאחר יומיים שמע שקיימת מחלוקת בהנהלת הישיבה. ואף שהדברים לא נגעו אליו כל עיקר, כי הכל היו תמימי דעים בחשיבות שיחותיו ומעמדו היה מקובל ורצוי על שני הצדדים, מכל מקום לא היה מסוגל לסבול את האווירה העכורה ומיד עזב את המקום ללא אומר ודברים.

מה עשה אפוא ר' מרדכי בנוגע לסיפור בו התחלנו? כיצד חמק מהמחלוקת בין שני הגיסים? הוא ורעייתו הצדקנית הכריעו כי מאותו יום ואילך יקפידו לחלק את קניותיהם בין שתי החנויות באופן שווה – שבוע אצל האחד ושבוע אצל השני, מבלי להעדיף אחד מהם. כל הטרחה כדאית כדי שלא להיות שותפים למריבה זו.

נמנו וגמרו, משובח הוא המעשה האחרון עם חנות המכולת מן הראשון והסתלקותו ממסירת שיחות-המוסר, ודווקא משום פשטות שבו ושאין בו הירואיות.

(עפ"י הספר 'יחיד ודורו: תולדותיו ואורחות חייו של רבי מרדכי צוקרמן, ירושלים תשע"א)

תגובות

הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר