אגודה אחת > חברה > הצעה לסדר יום חדש בפעילות הציבורית

הצעה לסדר יום חדש בפעילות הציבורית

מתוך שלל הנושאים העומדים על הפרק מציע מתי הורוביץ להתמקד בעיקר: היסודות: מנהיגי ישראל, אבני הבנין: חינוך הילדים, עיצוב פנים: יושרה ציבורית.

 
| חברה | 17 תגובות

הצעה זו תכליתה להוביל לחיי שמירת תורה ומצוות שתפארת יש לעושיה בעיני אלוקים ובעיני אדם.

ומה צורך יש בסדר יום חדש?

פשוט מאוד, דמותו של יהודי בן אברהם אבינו ראוי לה שתהיה דמות מופת המתקיימת בה ברכת "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך", אשר אב יצביע לבנו ויאמר "ראה אותם, חקה אותם". אך כיום אין זה המצב, ושומרי התורה והמצוות מבוזים בעיני העולם.

אכן, קשה להתמודד מול אנטישמיים או מול אנטי-תורה-ומצוות הפועלים במכוון נגד החברה שלנו, אך אילו היינו פועלים והולכים בדרך התורה נהנים מיגיע כפיים ומגלים אחריות כלפי כל עם ישראל – לא היה ניתן להשמיץ או ללעוג לנו בראש חוצות.

וראיה לכך הינם דמויות המופת שבציבור שלנו כולם מכבדים, הן רבנים והן אנשי מעשה. רבנים כהרב לאו – הרב הראשי לשעבר, הרב גרוסמן ממגדל העמק, ואנשי מעשה כאורי לופוליאנסקי מיד שרה, חנניה צ'ולק מעזר מציון, ועוד ועוד רבים וטובים המשמשים כדמויות לאות ולמופת עד שאין אפשרות כלל להשניאם על הציבור שאינו שומר תורה ומצוות.

ולפיכך, וכדי לקדם רענון בחיי החברה – ניסינו לאפיין ולמנות את הנושאים העיקריים שהם המשפיעים על הציבור, בהם נרצה לעסוק באתר. והגענו לשלושה.

  • מנהיגות
  • חינוך
  • פני הציבור.

השניים העיקריים הינם: מנהיגות וחינוך:

מנהיגות – משום שבעדר הצאן כולם מתנהלים אחרי מוליך העדר

חינוך – משום שאם אין גדיים אין תיישים.

ופני הציבור – היינו ההתנהלות הציבורית על שלל בחינותיה תוך בחינת פני הציבור כפי שהם נראים בעיניים חיצוניות.

ומי שתוהה "מה לנו ולאנשים שאינם שומרי תורה שאינם מבינים כלל את השמחה וההתלהבות שלנו מהתורה" ו"מדוע לנו לבחון את הדברים בעיניים חיצוניות?"
תשובתו בצידו: שבירך ה' את אברהם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" כלומר שעם ישראל צריך להגיע לדרגה מוסרית וחיים שכאלה שגם משפחות האדמה ועובדי האלילים יאמר כזה ראה וקדש,
וכן אמר משה רבינו לישראל "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה", כלומר שתורת ה' מלמדת אותנו דרך חיים שכל העולם מבין שהיא הדרך הטובה והנכונה.

אם כן מוצע בזאת לעסוק בשלושה הנושאים הנ"ל. ובכל נושא – בשני מישורים, בסור מרע ובעשה טוב.

סור מרע: ביקורת על אופן התנהלות לקויה בחברה.
עשה טוב: הצעת ועידוד יוזמות לשיפור פני החברה.

ובפירוט יתר:

מנהיגות

מנהיגות תורנית שמובילה את הציבור כאשר ישא האומן את היונק. בפעילות אקטיבית, נושאת אחריות – ופעילות ישירה מול הציבור.

ביקורת על: רבנים שאינם מובילים את הציבור, רבנים שמטעים את הציבור ועסקנים שמטעים את הרבנים.
עשה טוב: הצפת רבנים בעלי יכולות מנהיגות על פני השטח, הובלת הדרישה והצורך במנהיגים פעילים.

חינוך

הגדרת יעדים, ומטרות בחינוך, וחינוך לשילוב תורה עם דרך ארץ.

ביקורת על: שיטות חינוך לקויות, בורות באופקי התלמיד, בורות תורנית, אי התאמת השטאנץ הישיבתי לכלל תלמידי ישראל, נושרים.
עשה טוב: הגדרת סדרי לימוד הכוללים את כל חלקי התורה: תנ"ך, משניות, תלמוד בבלי, ומדרשי ההלכה. עידוד בקיאות רחבה ואופקים נוספים במישור התורני, שילוב לימודי חול והקניית מקצוע – עבור מי שאינו מתאים ללימודי יום שלם.

פני הציבור

יושר במעגל הניהולי, אחדות במעגל המגזרי, ואחריות במעגל כלל עם ישראל

ביקורת על: עסקנים ומנהלי מוסדות שאינם מתנהלים ביושרה ציבורית, העלמות מיסים, אי שיתוף בנטל הביטחון, וכלכלה בכבוד.
עשה טוב: עידוד ופירסום דוגמאות ליושר ציבורי, הצעות לתיקון וייעול, דיון בצורך והחובה להשתתף בכלכלת וביטחון המדינה. עידוד שלום ואחדות בין מגזרים.

 

17 תגובות
  • 01
    maxmen
    2011/08/30 17:11

    זו דרך התורה באמת, יתרו אמר למשה לבחור וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע , ומה בחר משה רבינו ?! אומר הספורנו (שמות פרק יח פסוק כה (כה)) ויבחר משה אנשי חיל. אחר שבקש ולא מצא אנשים שיהיו בהם כל המעלות שהזכיר יתרו בחר באנשי חיל בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמתות דבר ולהביאו אל תכלית, יותר מיראי אלהים בלתי אנשי חיל, כאמרם ז"ל (שבת פרק במה אשה יוצאה) אם תלמיד חכם (נוקם ונוטר) כנחש חגרהו על מתניך, ואם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו (שבת סג א):

    כת ההשקפה היא מיסודה עםארציות וחסידות אלילית, ולכן אל תדור בשכונתו, כך אומר ומלמד אותנו הספורנו,
     


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • משה
      2011/09/02 17:57

      אני לא מבין מדוע אתם מתייחסים לאתר "בחדרי חרדים" שמלא ברכילות ולשון הרע. וחלק גדול מהכותבים שם הם אנשים גסי רוח ואלימים (מילולית).
       


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 02
    עקיבא וינגרטן
    2011/08/30 17:13

    בחדרי כבר מזמן איבדה את החן המקורי שלה, על אלה דווה ליבנו, ועל אלה חשכה עינינו, על אתר שאני זוכר בתפארתה בראשית ימיה, מקום של כבוד לדעה שונה, ואנשים איטלגנטיים, (למי היה מחשב אז? ועוד עם אינטרנט?), כיום שכל צוציק מסתובב לו עם אייפון ושופך את הגיגיו הלא מנומסים לרשות הרבים, לא פלא שזה נראה כך. לדעתי גם אופי הניהול השתנה, ואין המנהלים הראשונים יכולים לבקר את האתר כבימים ימימה. הכותבים של אז כבר עברו מזמן למישקיי ולעצכ"ח.

    אולי בכלל אי אפשר להחזיק אתר כ"כ גדול עם כ"כ הרבה מידע עדיין על רמה, אולי זה באמת משקף את המצב של הציבור שלנו בכלליותו, לא יודע… 

    מה שאני כן יודע שאני לא מתרגש ממה שכותבים שם, ואני לא סבור שדברם כלל ראייום להייחסות מכובדת באתר דינן, עדיין נשארו אחד מעיר ושניים ממשפחה שכן, אבל במכלול, ממש לא, לצערי.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    עודד
    2011/08/30 20:56

    היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? הנקודה היא שהחברה החרדית היא דבר נתון לטוב ולרע. מהותה היא לשמר את הקיים ולהיסגר במגזריות שלי. לא לערבב אשכנזים וספרדים וכו', לא לקרב חוזרים בתשובה וכו'. החברה החרדית במהותה שמרנית ולא רוצה להשתנות, ולכן אין כל כך טעם להילחם בזה. אם החברה החרדית תהיה כמו שרוצים כאן היא לא תהיה חרדית. יש בהם טובים יותר ויש קיצוניים להחריד. הפתרון הוא להקים אלטרנטיבה מתאימה לחוזרים בתשובה. מה דעתכם?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    נראה לכאורה
    2011/08/30 21:52

    לגבי מה שהוזכר בנושא חינוך,
    הלימוד שמקובל בישיבות הליטאיות (שלומדים רק מעט מהפרקים במסכתות הישיבתיות, ורק מעט דפים בזמן שלם) התפתח מתוך מחשבה חינוכית מעמיקה. יש ספר מומלץ מאוד של הגר"ש וולבה ז"ל בשם זריעה ובניין בחינוך שמבאר היטב את העניין. הוא מביא שם שחינוך צריך להיות כמו שמדליקים את המנורה, שמדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. המחשבה היתה שבתחילת הדרך הצעיר יתחיל עם הלימוד שמסוגל ביותר לעורר בו את החשק ללמוד ואת התפתחות היכולת לחשוב ולהנות ולטעום טעם ולחדש. ואחרי שתיתפס בו על ידי זה שלהבת ההתלהבות והחשק והעניין היא כבר תמשיך לבעור מעצמה והוא ימשיך ללמוד בכוחות עצמו מרצונו העצמי ואז ילמד הלאה לפי מה שליבו חפץ. רק בודדים בכל דור יכולים להגיע להיקף רחב כראוי בכל חדרי התורה בהבנה עמוקה. יש כאלה שטבעם וליבם נוטים ללימוד בהיקף ולקנות בקיאות ופחות להתעמק (והם בגדר בעלי משנה שהרצוי והנכון הוא לפי חז"ל שהם יהיו תשעה מכל עשרה שלומדים יותר ממקרא), ויש כאלה שחושקים בעיון מעמיק בחלק מסויים מהתורה כי אין בכוחם להעמיק כלבבם בהרבה נושאים, ויש כאלה שנוטים להלכה ויש ללמדנות ויש למדרש או מקרא וכל כיו"ב. ואמרו אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ וחנוך לנער על פי דרכו ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים, ויוצאים חובת מצוות תלמוד תורה גם בפסוק אחד בבוקר ובערב.
    גם מי שסיים את כל הש"ס בעיון לא באמת למד את כל הש"ס. המהרי"ל דיסקין למד עם תלמידיו חצי שנה דף אחד בבבא בתרא, והחזון איש למד חצי שנה משנה אחת ממקוואות. והם בוודאי לא ביטלו את זמנם ולא עסקו בפילפולים מיותרים, מי שסיים את כל הש"ס לא למד את מה שהם למדו באותם מקומות וממילא לא למד את כל מה שיש ללמוד בש"ס. ולא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה, ומי שלומד חצי שנה דף אחד ומי שמסיים בחצי שנה שתי מסכתות שניהם אהובים וחביבים ושניהם קנו קנייני תורה בחצי השנה הזו לפי טבעם ויכולתם. לא מצאנו בשום מקום דין דווקא ללמוד את כל הש"ס או את כל חלקי התורה, כי זה למעלה מיכולת אנוש כיוון שאם לומדים פסוק אחד או משנה אחת כמה שנים עדיין יש מה ללמוד בהם ואם עוברים למשנה הבאה הרי לא למדו כל מה שיש ללמוד במשנה הזו וממילא הלימוד הוא תמיד חלקי.
     
    באירופה בקרב קהל קדוש של כמה מליונים היו בהשערה גסה כאלפיים תלמידים בכל הישיבות הגבוהות הלמדניות ביחד, והם הגיעו לשם במסירות נפש רבה בנדודים ותלאות ורעב. זה לא היה מכוון לכל אחד באופן מחייב אלא היה מיועד רק לבודדים יחידי סגולה שליבם נשאם לזה. חז"ל אמרו מתוך עשרה שנכנסים למקרא אחד יוצא למשנה, ומתוך עשרה שנכנסים למשנה עשרה נכנסים לתלמוד וכו'. יש מי ששורש נשמתו להיות בעל חסד או בעל מעשים או מתמכין דאורייתא או ללמוד לימוד מסוג אחר ממה שלומדים בישיבות וכו' וכו'.
    גם מאלה שנפשם חשקה בתורה יש כאלה שמה שגורם לשלהבת שלהם להידלק הוא לא דווקא הלימוד העיוני הישיבתי בסוגיות הישיבתיות. ויש כאלה שההרגשה שאחרי כמה שנות לימוד הם יודעים רק כמה דפים גורמת לחשק שלהם אל התורה להיכבות.
    רבי ירוחם ז"ל הדגיש הרבה פעמים שחובת המלמד היא למדוד שהלימוד יהיה בדיוק לפי מידתו של התלמיד ולפי היכולת והצרכים שלו. ואם הוא שוגה בזה הוא פושע בנפשות ואם הוא מערב את הרצון העצמי שלו ללמוד ברמה שמעניינת אותו ואין לו סבלנות ללמוד לפי הרמה של התלמידים הוא חוטא בנפשות במזיד ודינו חמור מאוד.
    בדור האחרון התרגלו ללמד ברמה גבוהה יותר ממה שהתלמידים באמת מסוגלים להבין באופן ישר ובריא בשכלם העצמי ולזכור ולהתעניין ולחשוב בעצמם. אם בגלל שהמלמד רוצה ללמד מה שמעניין אותו ואם בגלל שיקולי יוקרה של ההורים ושל הישיבה שיגידו שכבר מגיל כזה לומדים אפילו פני יהושע וכו' והקרובים והשכנים והתורמים יתרשמו.
    וגם זה גורם שאצל חלק ניכר של התלמידים הלימוד לא מצליח להלהיב את אהבת התורה והחשק והטעם שבלימוד ולפעמים משפיע להיפך.
     
    אבל לעניות דעתי עדיין המגמה העיקרית בתחילת הדרך צריכה להיות ללמד מה שגורם לתלמיד שיידלק בליבו החשק והטעם ללימוד, וזה הרבה יותר חשוב מאשר לדאוג שיידע דווקא כך וכך דפים בגמרא או כך וכך פרקים בתנ"ך או כך וכך משניות או מדרשים וכל כיו"ב. שאם לא נדלק בליבו החשק ללמוד הוא ילמד רק מהשפה ולחוץ, ויפסיק ללמוד כשיתבגר וישכח מה שלמד ולא יהיה לו קניין בזה, ומה הועיל שסיים כך וכך דפים.
    ואם נדלק בו בצעירותו החשק ללמוד הוא ימשיך ללמוד כפי האפשר גם בבגרותו וילמד בחשק וטעם ויזכור ויידבק בלימודו ויתפתח בלימוד מרצונו העצמי לפי טבעו וכוחותיו ויהיה לו קניין של קיימא בלימודו. ואז יקיף כמה חלקי תורה שהוא יכול ויקנה בהם קניין כראוי.
    לכן לעניות דעתי הנכון הוא לא להתנגד מכל וכל ללימוד הישיבתי, אלא להבין שהוא נועד מראשיתו לחלק מסויים מהצעירים ולא לכולם, והיום שכולם הולכים לישיבה צריך לאפשר לצידו, ולא במקומו, עוד כמה מסלולים שיתאימו לכל אחד לפי טעמו ומה שליבו חפץ ומה שמושך אותו ללימוד ומדליק בליבו את החשק ללמוד. כדי שיהיה אפשר לקיים כלפי ציבור רחב של בחורים שהם שונים זה מזה חנוך לנער על פי דרכו ושילמד במקום ובדרך שליבו חפץ. ומי שחפץ בלימוד פחות מסובך ומפולפל ומקיף יותר וזה מה שמושך את ליבו שיוכל לעשות כך, ומי שחפץ בחלקי תורה נוספים על התלמוד שיוכל לעשות כך. אבל בכל הדרכים האלה לעניות דעתי המטרה צריכה להיות רק לגרום לתלמיד שיתעורר בו החשק והטעם, ואין להתחיל עם הצעירים מההתחלה להקנות להם את היקף הבקיאות שנדרש לתלמיד חכם. כי בקיאות היטב היא אמנם כלי הכרחי למי שכבר הוא תלמיד חכם, אבל מקודם צריך לדאוג שבכלל ייצא ממנו תלמיד חכם וזה קודם כל על ידי שיימשך ליבו ללימוד ויקנה בנפשו את הקניין של אהבת הלימוד. ורק אחרי הקניין הנפשי הזה מתחיל להיות מקום לצורך שיקנה כלים שתלמיד חכם זקוק להם כמו השליטה בידיעות רבות בכל חלקי התורה.
    מנסיוני היכולת לקנות שליטה וידיעות רחבות בחדרי התורה אם זה לא נעשה בהתלהבות וצמא ומרצון עצמי וסקרנות, זה יישכח מהר מאוד, וכשהוא במסכת זו הוא כבר לא זוכר את המסכת שלמד מקודם, וככל שירבה בחזרות ומבחנים הוא ישכח אחרי המבחן ולא יהיה לו קניין של קיימא בלימודו, וזה לא יביא לשום תועלת. לכן זה שייך רק לשלב אחרי שכבר הקנו לתלמיד את הטעם והחשק, וזה דבר שלא יכול להצליח אם יהיה בגישה של "להקנות", אלא מוכרח שהלומד יקנה את זה בעצמו מרצונו ובצמאונו העצמי.
    המחשבה ללמד בישיבה רק מעט דפים בלמדנות מעמיקה לא היתה בגלל שמישהו סבר שלימוד התורה צריך להצטמצם דווקא לדרך לימוד זו ודווקא לסוגיות האלה. חלילה. אלא משום שהעדיפו שהצעירים ילמדו רק את מה שמושך את הלב בלי שייכות למה תלמיד חכם ראוי שיקנה בהיקף קנייני ידיעת התורה, ורק בבגרותם אחרי שמוחם התפתח ונפתח וליבם נדלק בחשק התורה רק אז יעסקו בקנייני ידיעת התורה בהיקף כראוי וכחפץ ליבם. אין שום טעם להעמיס בכח חינוך שבא מבחוץ כמויות של "חומר" שנתפש אצל הצעיר כחומר יבש ומשעמם שיש לשנן. וככל שירבו בחזרות ומבחנים זה רק יפחית את החשק והטעם. מה שנאמר בגמרא ליגמר איניש והדר ליסבר שייך רק אחרי שליבו נשאו למסור את עצמו ללימוד בחשק ורצון. אין צורך להביא ראיות על זה כיוון שהוא ניכר פשוט מהמציאות, לא ראיתי מימי בחור שלמד ושינן בלי חשק והתלהבות ושלט היטב לאורך שנים בידיעות רבות ורחבות. החשק והטעם הם הכלי היחיד שלתוכו אפשר ליצוק את רוחב הידיעות ומוכרחים לפתח אותם היטב בתחילת הדרך וגם אם זה במחיר שלומדים באותה תקופה רק מעט מאוד נושאים בתורה, ובמיוחד בימינו שהחשק ללמוד לא מובן מאליו אצל כל אחד.  
     
    יש מקומות שמלהיבים את הבחורים ללמוד דפים רבים ולסיים מסכתות מכריכה לכריכה באופן מרשים, ונראה שרובם לומדים בהתלהבות ושמחה וזוכרים ומצליחים להיבחן על זה ברצון ושמחה. ממה שראיתי זה רק התלהבות חיצונית קבוצתית, שאפשר להלהיב קבוצת צעירים לאתגר והם יתאמצו לעמוד בו. אבל אחרי שהם מתבגרים לא נשאר מזה כמעט מאומה. כדי שהקניין יהיה פנימי ואמיתי ובר קיימא לכל החיים ותהיה בו דביקות אמיתית של האדם בתורה שלמד ובנותנה, צריך שהעניין שיוצרים אצל הצעיר יהיה באופן פנימי ועמוק ואישי ורציני יותר, ולעניות דעתי ומנסיוני לימוד של כמויות רבות של דפים בלחץ של זמן, בלי התבוננות ומחשבה בנחת, אין לו סיכוי להצליח בזה כמעט אצל שום צעיר.   

    עיקר השינוי לעניות דעתי צריך להתחיל לא דווקא בחיפוש אחרי מסלולי לימוד ושיטות לימוד חדשים, זה דבר שצריך לצמוח לאט ובזהירות רבה מאוד. המקום שאפשר להתחיל בו הוא בשינוי מי מנהל את הישיבות ואופי יחסיו עם התורמים וההורים ומכח זה אופי המגידי שיעורים. אם רוח הישיבה מכוונת לכיוון של יוקרה ושם ומעמד וחשיבות, וקידום המעמד והכבוד והשאיפות של בעלי התפקידים, ולכן הם נבחרים לתפקיד לפי ייחוס וקשרים ומעמד ותהילה וכחלוקה של כופתאות למי ש"מגיע לו" וכיו"ב, ממילא הרוח הנושבת בלימוד עצמו לא תהיה לפי מה שבאמת טוב לבחורים ולא מתוך שאיפה כנה שחשק הלימוד יכנס בליבם לפי מה שהם וברמה של כל אחד מהם. וזה גם אם המגידי שיעורים באים מתוך שאיפה להתעלות בעצמם בתורה (ובלי שאיפה לכבוד ומעמד) ולא רק כדי למלא את הצורך האמיתי של התלמידים עצמם ולשרת רק את התלמידים ולשים רק אותם במרכז.
    אם יפתחו ישיבה שסדרי הלימוד בה וסגנונו יהיו לפי המסורת המקובלת, ספרדית או חסידית או ליטאית או תימנית וכל כיו"ב כפי רצון ההורים, רק ההנהלה והצוות תהיה בליבם שאיפה טהורה להצמיח באהבה כל תלמיד ותלמיד לפי כוחו וטבעו ודרכו שלו, בלי שיקולים של עלייה בתורה של המגיד שיעור או היוקרה של המוסדות והמשפחות וכו' והרושם על התורמים וכו', ובלי להעמיס על הצעירים רק כדי "לראות תוצאות" (כי חינוך אמיתי חושב על התוצאות כזריעה לזמן מרובה, בראייה קדימה של שנים רבות למשך כל החיים, ולא מסתכל על התוצאות המיידיות בטווח הקצר), ובלי שיעבוד לאיזשהו ציור אידיאלי "טהור" מסיפורי צדיקים איך היו רוצים לראות את הצעירים שאין לזה שייכות עם המציאות המפוכחת של מצבם האמיתי של התלמידים, זו יכולה להיות התחלה טובה לשינוי בריא. ואחרי שתהיה הצלחה ממושכת של מקומות כאלה ויצברו נסיון ובמשך הזמן יראו לנכון ותועלת אחרי הרבה מאוד שיקול דעת והתייעצות לשנות ולהרחיב בצעדים קטנים ובזהירות את סדרי הלימוד והנושאים שלו וכו' ממה שמקובל, יהיה אז מקום לשקול את זה.   


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • מתי
      2011/08/30 22:17

      צר לי שאני מקצר מול דבריך הארוכים, אך מצוות תלמוד תורה אינה לשם לימוד אלא בראש ובראשונה "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", לדעת את דבר ה' ורצונו. ואת זה עושים על ידי לימוד בסיסי רוחבי להכרת כל שטחי התורה. הן ברמה ההלכתית והן ברמה המוסרית.

      העיון והלימוד לדרגת מורה הוראה ודיין – אכן נועד כדבריך לחלק קטן בעם, אך כל העם כולו חייב לדעת את רוב חלקי התורה בהיכרות בסיסית.

      מי שלא למד תנ"ך הרי לא התחיל להכיר את היהדות ואת ה', ה' דיבר אל העם שלו דרך נביאים, כיום אם היה מתגלה נביא היו שותים את דבריו בצמא. ואילו דברי הנביאים שנאמרו לדורות – אין אדם יודע. 

      כולנו ממתינים למשיח בן דוד, אך כלל לא מכירים את דוד המלך ומדוע ה' כרת עמו ברית עולם. 

      מתוך אמון בחז"ל כי הדרך הראויה לכלל העם היא כר' ישמעאל – לשלב תורה עם דרך ארץ – אם כן אדם ממוצע לומד את תורתו בבחרותו – ולכן חובה לבסס היקף ידע והיכרות עם כלל מקצועות התורה. ההתעניינות של התלמיד היא לרוב פועל יוצא מדרך ההגשה של הרב המלמד. 


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
      • נראה לכאורה
        2011/08/31 00:26

        אני מסכים מאוד עם דבריך הקצרים בכמות והגדולים באיכות. 
        הנושא העיקרי הוא לא בדיוק פרטי תוכנית הלימודים אלא האוירה. אם ישיבה נבנית במחשבה לתת יסוד תורני בסיסי לאנשים שעתידים לצאת לעבודה, זה קובע בין כתליה רוח ואוירה מסויימת.
        עולה בדעתי הסיפור שמספרים על צעירותו של הגר"ע יוסף שליט"א, שאביו שהיה תורני וירא שמיים ראה את עתידו בעבודה במכולת של המשפחה כיוון שהם היו דחוקים מאוד ורצה גם שהוא יעזור במכולת על חשבון חלק מזמן הלימודים. והרב עובדיה הגיע לישיבת פורת יוסף ולמד אצל הרב עטייה ז"ל, והאוירה שם היתה של להט גדול וחשק גדול בלימוד עמוק ועיוני ומתוק. זכיתי לשמוע מהגרב"צ אבא שאול ז"ל זכרונות חיים מהזמן ההוא, איך כל הכוונה היתה שם לקשר את ליבות הצעירים בלהט החשק ללימוד במתיקות ובשאיפות לגדולה בתורה.
        ושם טופחה התשוקה היוקדת שבליבו של הרב עובדיה ללמוד תורה ומצאה כר להתפתח, והרב עטייה בא לאביו ואמר אני אעזור לך במכולת ורק תיתן לנער ללמוד.
        יש אפשרות לא מבוטלת שאם אביו של הרב עובדיה היה שולח אותו לישיבה שהאווירה בה היא להיות רק הכנה לחיים של עבודה במכולת וקניית ידיעות בסיסיות ביהדות, אז אולי לא היינו זוכים לרב עובדיה והוא היה מגיע לעבודה במכולת (אני לא מתכוון לנימת זילזול חלילה, ולגמרי מבין ומוקיר ומכבד מאוד את מסלול החיים של טוב תורה עם דרך ארץ ונשאת ונתת באמונה וגדולה מלאכה וכו'. ומאמין בהחלט שהוא הטוב והנכון והקדוש והמכובד לרוב האנשים וכדברי חז"ל).  
        מהנסיון לעניות דעתי זה לא יכול ללכת ביחד באופן פשוט. כשהאווירה היא של ללבות את האש של מתיקות הלימוד והעיון זה מחייב שיוכלו להתעכב על כל שאלה עיונית זמן לא מוגבל ולדון בה ולמצות אותה, שיהיה חופש להעמיק ולשאול ולחקור ולהתדיין, ושהדגש יהיה על לעודד ולטפח את זה ולעודד שיגררו מנושא לנושא ומשאלה לשאלה ולהביא ראיה מכאן ומשם ולהלחם במלחמתה של תורה ולהתלהט בויכוחים ולפתח אותם עוד ועוד ולערב בהם עוד לומדים ולהתווכח עם כולם (ולצעוק ולזרוק סטנדרים זה על זה וכמעט להתקוטט במכות), בלי להסתכל על השעון ובלי להיות בלחץ להספיק לעבור לדף הבא. זה לא הולך ביחד עם מסלול מובנה ומסודר שבנוי כדי להספיק כמות מוגדרת מראש של ידיעות. זה בהכרח יוצר אווירה אחרת.
        אחד מהגדולים בדור הקודם אמר שההבדל האמיתי בין אוניברסיטה לישיבה הוא שבאוניברסיטה בזמן הלימוד יש שקט ושלווה ומדברים בנחת ובכבוד ובסדר ראוי, ובישיבה צועקים כמו בתגרה בשוק וזורקים סטנדרים זה על זה. כי העיקר בישיבה הוא החינוך לקחת כל סברא באופן אישי ומהלב ובחום ולהתווכח עליה כאילו מישהו גזל ממך את כל החסכונות שלך אם הוא לא מבין שזה כך. 
        מצד שני ברור שמי שלא זוכה להיות כמו הרב עובדיה, וזה כמעט כולם, ועוסק בפרנסת משפחתו חשוב מאוד שיהיה לו בסיס מוצק ומקיף כראוי כמו שכתבת. אבל יש עוד צד שגם מי שעוסק לפרנסתו ולמד בצעירותו בישיבה רק כמה דפים מתחילת המסכת, אמנם חסרות לו הרבה ידיעות תורניות בסיסיות כדבריך, אבל מצד שני יש לו פינה חמה ומתוקה בלב של זכרונות מתוקים מהאווירה של הלהט שהוא זוכר מאז, וזה גם בסיס חשוב מאוד שילווה אותו כל ימיו, ולפעמים דווקא זה מה שיכול להפוך אותו מבעל בית סתם לבעל בית שאוהב תורה בחום ותומך בתורה ומעודד את בניו ללמוד וכו' שעל בעלי בתים כאלה דווקא מיוסד ונשען קיומו של עם ישראל לאורך הדורות וזה מה שישמר בביתו את הגחלת החמה ויעביר אותה לזרעו אחריו. בסיס טוב ומקיף של ידיעות זה גם דבר ששומר על האדם להיות באמונה ויראת שמיים, אבל לפעמים בלי זכרון של גחלת חמה משנות הישיבה זה מתקרר ואז מאבד את ערכו ותועלתו.  
        לכן כתבתי שזה עניין שדורש זהירות רבה לשני הצדדים, הדגשתי יותר את הצד של ההתלהבות כצד שני מול מה שנכתב במאמר בקצרה שהוא ברוח דבריך, אבל לא התכוונתי שיש רק צד אחד בשאלה זו. אני גם סבור שיש מקום לשינויים בכיוון שכתבת ושדבריך צודקים בעיקרם, אבל צריך לנהוג בזה מאוד בזהירות ובמחשבה ובצעדים קטנים כדי לא לאבד גם את הצד השני. הרוח של הלהט והאש בלימוד כבר קשורה בעבותות עם צורת לימוד מסויימת שהורגלה ונמסרה. שינוי פתאומי מהיר וקיצוני יכול להשכיח את הרוח הזו וליצור אוירה של פשוט ללמוד ביעילות כמות מסויימת של ידיעות ו"חומר" באותה אווירה שלומדים כל לימוד אחר, ואחרי שזה יהיה כך כבר לא יהיה איך להלהיט את האש מחדש.
        לכן יש לדעתי מקודם כנקודת התחלה לרענן את המסגרות בצורתן המקובלת וברוח שהן אמורות להיות בה לפי מייסדיהן, ורק עם הנסיון והזהירות הדרושה להתקדם לאט בצעדים קטנים ובאיזון נכון לכיוון שכתבת שהוא צורך השעה ובוודאי באופן עקרוני נכון מאוד. הדברים שכתבת הם ניתוח נחוץ וחיוני, אני רק בא לומר שצריך לדאוג שזה לא יהיה באופן שהניתוח הצליח והחולה מת וצריך לעשות אותו מאוד בזהירות ובסבלנות ובצורה מדודה ומאוזנת.
        הפתרון הוא מן הסתם בכיוון של לחלק את הזמן שבחלקו יהיה לימוד עיוני לפי המסורת שלא יוגבל להספק של כמות ידיעות, וחלקו האחר יהיה רכישת ידיעות בסיסיות שחשוב שכל יהודי יידע. ותהיה אפשרות לבחור שנפשו חשקה יותר דווקא בזה או דווקא בזה ללכת יותר לפי מה שליבו מושך אותו. רק הדרך איך לבצע את זה נכון ומדוייק כדי שלא לקרר את האוירה הישיבתית לדעתי צריכה להילמד לאט לאט ובזהירות עם הנסיון ומתוך העבודה ולא לפי תכנית תיאורטית שחושבים עליה מראש ומייד מההתחלה מיישמים. 


        מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
        הגב
        • נראה לכאורה
          2011/08/31 00:58

          המשך:
          הנושא הזה הוא ציפור הנפש, זה לב הקיום של היהדות והכלל ישראל יותר מכל דבר אחר, וכל קיום הכלל ישראל והתורה יכול לקום או ליפול על העניין הזה והכל תלוי בזה. 
          מצד אחד זה מחייב שאם רואים מחלה מסוכנת בתחום הזה מוכרחים לטפל בה ואסור להשאיר את המצב הלא בריא מוזנח ומידרדר, ואני מסכים שהמצב שיש היום הוא לא בריא ואם הוא לא יטופל זה יסתיים באסון. אבל מצד שני מוכרחים להבין שזה כמו ניתוח מוח, כל טעות הכי קטנה לכאן או לכאן החולה ימות וזה דורש נסיון וידע גדולים מאוד ואין איתנו מי שבאמת יש לו מספיק ידע לזה, ואנחנו צריכים להרגיש כמו מישהו שלא מוסמך ולא יודע לנתח אבל מוכרח לנתח תחת מצב חירום והוא מוכרח לפעול בזהירות הרבה ביותר שאפשר.
          יש כבר נסיונות מדורות קודמים שרצו לתקן והיו להם רעיונות יפים ותוכניות טובות ויצאו מזה בתי חינוך שיש בהם קרירות לתורה. מה שהציל את קיומה של התורה הוא שהיו כאלה שלא השתתפו בחידושים ההם.
          אם כעת המצב הוא שהמקומות שלא יעשו תיקון ושינוי יש בהם כבר עיוות שיגרום שהם לא ימשיכו להתקיים ברוח חיה וחמה של תורה, אז אם התכנית לתקן תסתיים ביצירת מקומות של קרירות לא יהיה עתיד בכלל לתורה.    
          מוכרחים להבין שהתלמידים הם בחורים צעירים שיש להם את המבט שלהם והעולם שלהם ומה שמעניין אותם והם לא שותפים בלהט של מי שמתכנן את מקומות הלימוד. כעת אנו מתכננים בהתלהבות חזון יפה של ישיבה מסוג חדש שיש בו הרבה יראת שמיים וחום של תורה, ובטוחים שמכיוון שהמתכננים מלאים התלהבות וחזון גם האווירה במקום עצמו תהיה נלהבת, אבל מה שיקרה למעשה זה שבחור צעיר יישב מול חומר לימודי שבעיניך ובעיני הוא מאוד חשוב ומעניין אבל בעיני הבחור הוא לא מעניין כי הוא צעיר ויש לו את העניינים שלו, ומה שייצא זה שרק אתה ואני נישאר עם החזון וההתלהבות והבחור ישב באוירה של תלמיד בבית ספר או של חלק מהישיבות התיכוניות שיש בהן קרירות לתורה, וירגיש שמטילים עליו מלמעלה ללמוד כמות של חומר לבחינה ולהצליח בבחינה ואז להתפנות למה שמעניין אותו, וזה חורבנה של תורה חלילה. ילדיו של תלמיד כזה מי יודע כמה חום של תורה ואמונה יספגו בבית אבא ומה יעלה בסופם. מערכת כזו לא תצמיח גדולי תורה בדורות הבאים ובלעדיהם אין קיום לכלל ישראל. לכן לדעתי צריך מאוד מאוד באימה ויראה ורטט וזיע ומתינות ועדינות וזהירות לעסוק בנושאים האלה, ולעשות שינויים רק לאט לאט ובזהירות עצומה ומחשבה והתייעצות רבה מאוד.  


          מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
          הגב
          • יוסי איתן
            2011/08/31 13:34

            אהבתי מאוד את הדיאולוג בין נ.ל למתי ואין לי אלא לומר ששניכם צודקים. ועלינו להיזהר במישנה זהירות שלא נבוא לתקן ונמצא מקלקלים.


            מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
  • 05
    יעקב פ.
    2011/08/31 13:15

    יתכן וגדולי ישראל טועים
    אבל בודאי שלך אין את הכלים לראות או לחשוב כך – חד משמעית!!!

     כשתגיע לדרגתם, לעבודתם, לזמן שהם משקיעים בתורה ויר"ש – נתחיל לדבר

    גם אז, לא בטוח שיהיו לך את הכלים לעשות זאת

    אבל אתה באמת חשוב שכל מי שחושב אחרת (דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה…) יכול לחשוב שגדולי ישראל טועים.

    בהיסטוריה של העם היהודי – שפינוזה חשב שגדולי ישראל טועים, מנדלסון חשב שגדולי ישראל טועים, שבתאי צבי חשב שגדולי ישראל טועים – נו אז מה

    הם פסולת בהיסטוריה של העם היהודי – ועל אפם וחמתם אנחנו קיימים כפי שאנחנו

     


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • יוסי איתן
      2011/08/31 15:13

      יעקוב יקירי
      המונח  "דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה.." הוא המצאה פרועה מהדורות האחרונים והוא לא מובא בחז"ל.

      הסמ"ע שהיה אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך, ורק אצלו מופיע הביטוי שהוזכר לעיל ובשינוי משמעותי מאוד.  וכך הוא מופיע שם: "שפסקי בעלי בתים ופסקי לומדים שני הפכים הם".
      וכמו שאמרו לך למעלה כנס לתחילת מסכת הוריות וראה מה דינו של מי שעושה על פי דברי הסנהדרין אע"פ שהוא יודע שהם טועים. ושוב שם מדובר:
      1. בסנהדרין.
      2. בפסקי הלכה ולא בענייני מחשבה.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
      • יעקב פ.
        2011/09/01 12:47

        אתה מדהים אותי 

        האם באמת אתה חושב שכל זב חוטם יכול לומר שגדולי ישראל טועים???

        אני לא נכנס לרמתו האישית של כל אחד כאן – כמה שנים הוא בתשובה? איך "עברו" עליו חייו כחרדי? ועוד – אבל דבר אחד ברור הוא לא מגיע לקרסולי אף אחד מגדולי ישראל

        מה לא ברור כאן?!?!?  

        ישנו רוב העולם שחושבים שהיהודים הם עם בזוי – נו, אז מה? מי הם בכלל?

        אני פשוט לא מאמין שאדם חרדי יכול לבטל כך את דעתם של גדולי ישראל – כי זה לא מסתדר לו עם משהו. מי הוא בכלל?!?! 


        מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
        הגב
    • גרייף
      2011/08/31 21:42

      האמת שלא קשה לראות אם גדולי התורה של העדה החרדית טועים. כל מה שצריך לראות הוא כמה הם מפחדים מביקורת.
      זה מבחן פשוט. אם אתה רואה בן אדם, והוא צועק נורא חזק, ומנפנף בזרועותיו, ומשתיק כל מי שמנסה לדבר גם הוא ולהשחיל איזה פסוק בין זעקה לצעקה, כנראה שהוא לא ממש משוכנע בדבריו.

      אז בוא נראה: האם החברה החרדית עושה כמיטב יכולתה לחסום כמה שיותר את העולם החיצון? עושה. האם בחברה החרדית משתיקים חילוקי דעות ומטשטשים את העובדות? משתיקים ומטשטשים. למה שיעשו זאת אם הם כל כך צודקים? אין סיבה.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
    • שימי
      2011/09/01 03:00

      יעקב
      גם אם נניח שדעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה או שדעת תורה חשובה יותר מדעת בעלי בתים (על אף שיוסי ענה לך על האימרה תשובה לכאורה ניצחת), האם היום אתה מסוגל באמת להצביע על דעת תורה? רב ופוסק מתוקף תפקידו אינו אמור להיות נביא או בעל רוח הקודש, נגמרו תקופת הנביאים מזמן, וגם הם היו מתנבאים לא בכל רגע נתון, רב ופוסק מכריע לפי הנתונים המובאים בפניו, ואז הכרעתו היא קודש קודשים, אבל כאשר ספסרי רבנים בונים מסביבם מחיצה ומביאים בפניהם נתונים המתאימים לצרכם, האם אתה יכול לקרו לזה דעת תורה? נכון שבזמן הגמרא היה מושג של אין תקלה באה על ידם,אך מאז ירדנו כמה דורות ואם הם אמרו שאם התנאים כבני אדם אז הם וכו' אז מה נגיד על ימינו? שלפתע גדולי הדור מקבלים פתקאות ופקסים משמים ולא מצליחים להשפיע על דעתם?.
      מה שבטוח שאותם ספסרי רבנים בהכרות קצרה איתם לא היית סומך עליהם אפילו על להעביר את ילדך במעבר חציה, הם מבזי התורה הגדולים ביותר, מחטיאי הרבים אם גחמות שונות של אינטרסים צרים ושפלים, ללכת כעיוור באפילה ולצעוק ועשית ככל אשר יורוך, ועוד לחשוב שאתה עושה מצווה זה נאיביות במקרה הטוב.
      לצערינו גדולי הדור נהפכו לפוסטר על קיר, לי לך ולכל אחד הזכות לבקר את הקול קורא התורן, בשקט ובביטחה, תיהיה בטוח שאת הביקורת אתה מפנה לדעת תורה על נתונים הזויים מטובלים באינטרסים שרק מחות קרימנלים מצליחים להוציאם לאור, תנוח דעתך כי דעת ספסרי רבנים בטוח לא קשורה לדעת תורה,


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
      • יוסי איתן
        2011/09/01 12:46

        אין עורערין על גדלותם והתמדתם וצדיקותם של גדולי הדור. כל השאלה שעדיין לא מצאתי לה תשובה, האם מישהו, גדול ככל שיהיה, המנותק מהמציאות, והקשר שלו למציאות היא דרך המלחשים האינטרסנטים, האם באמת הוא רואה את הבעיות נכוחה?


        מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
        הגב
      • יעקב פ.
        2011/09/01 12:51

        לא אכנס איתך לויכוח מי הם גדולי ישראל או מהם ההגדרות להיותם כאלה

        אני יכול לשלוח אותך ללמוד בספרי ראשונים ואחרונים

        רמב"ן, דרשות הר"ן, הרמב"ם ועוד וללמוד איך הם מגדירים זאת

        ותבין שאתה נופל לבור עמוק מאד
         
        או שאינך מוכן לקבל את העקרונות האלו – אולי אתה חושב שזוהי זכותך, אבל אז אין לנו שום שפה משותפת

        או שאתה פשוט אינך יודע ובשביל זה צריך ללכת וללמוד ולהכיר

        בקיצור במשנה כתוב "עשה לך רב" – לך על זה ותצליח 


        מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
        הגב
  • 06
    מתי
    2011/09/08 16:18

    כיום יש לנו רק רבנים שעונים על שאלות, אך הם לא מנהלים את הציבור, ולכן איננו מוצאים מי שיוזם פיתרון לאיחוד עם הספרדים, להגנת כבוד שמים מול התקשורת, ליצירת ישיבות שמתאימות מראש לנוער שעלול לנשור – במקום לטפל בהם אחר נשירה, ועוד… ועוד…

    כמו כן בעתיד הקרוב הציבור החרדי יצטרך לנהל את המדינה ולשם כך יש להכין את הכוחות כבר עכשיו – וכי רוצה אתה מדינת עסקנים ומאכערים? והתפקיד של ניהול העם מוטל על השופט אשר יעמוד בימים ההם.

    ובעז"ה, על ידי צבירת כוח כאן נמנה מנהיג על העדה שיוביל אותנו כצאן אשר יש להם רועה. 


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר