אגודה אחת > חברה > "פמיניזם חרדי": אכן אוקסימורון?

"פמיניזם חרדי": אכן אוקסימורון?

מידי פעם צפה ועולה סוגיית הפמיניזם בהקשר החרדי. הרב יהושע פפר שופך אור על הנושא מן ההיבט התורני.

 
| חברה | 3 תגובות

נחשפתי לאחרונה לכתיבה ודיבורים שונים אודות "פמיניזם חרדי" – מינוח חדש, שלא נודע מקדמת דנא. כן נשאלתי שאלות שונות הקשורות לתחום, והתעוררתי לכתוב כמה מחשבות בנושא – כדלהלן.

"פמיניזם חרדי" כאוקסימורון

בהתרשמות ראשונה, הביטוי "פמיניזם חרדי" הוא אוקסימורון בולט. התנועה הפמיניסטית הינה בשר מבשרה של תנועת ההשכלה בכלל, והחילון בפרט. החילון, כמוהו הפמיניזם, חרת על דגלו את שחרור האדם מכבלי הדת: הדוגלים כמעט-הבודדים במבנה הפטריארכלי בין המינים הרי הם דתיים אדוקים. אלמלא הדת, קשה-עד-בלתי-אפשרי לטעון ל"עליונות גברית" באופן כללי (כמובן ייתכנו תחומים בהם יש עדיפות לגברים, וכאלה שיש בהם עדיפות לנשים).

אך הסתירה האמורה בין הפמיניזם לחרדיוּת אינה מסתכמת בשורשים החילוניים של התנועה הפמיניסטית. אם משום הסתירה עם הדת, אולי אפשר ליישב (על-פי הבחנות שונות בתוך התנועה הפמיניסטית), ואין זה הנושא המרכזי. הבעיה היותר עמוקה היא שהחרדיוּת, כרעיון, דוחה אידיאולוגיות מן החוץ כפסולות – בהגדרה. פמיניזם, כך לכאורה, הינו בדיוק "אידיאולוגיה מן החוץ".

זרמים אחרים ביהדות – התנועה הקונסרבטיבית ובמידה פחותה האורתודוקסיה המודרנית –מזוהות בנכונות לאימוץ המודרנה (במובנה העמוק) ושילובה עם הדת. לא כן החרדיוּת, הטוענת לבלעדיות פנים-יהודית בתחום הערכים והדעות. לחברה המערבית סט ערכים רחב-ידיים, מאוטונומיה אנושית העומדת במרכזו ועד השוויון המגדרי. במוצהר, החרדיוּת דוחה אותו בשלמותו.

בשטח, כמובן שערכי המערב חודרים לתוך כל חברה החיה בסביבה מערבית, בדיוק כפי שערכי החברה האירופאית חדרו ליהדות האשכנזית ואלו של החברה המוסלמית חדרו ליהדות הספרדית. אך חדירה זו מתרחשת כתהליך בלתי-מודע, בלתי מכוון (לפחות במישור הגלוי לעין), ובלתי ניתן למניעה. היא אינה נותנת לגיטימציה לאדם חרדי לייבא, ביודעין ובכוונה תחילה, את אותם ערכי-חוץ שנגדם נלחמת החרדיוּת.

צורך מול ערך

נדמה שפעילות תהיה לגיטימית באחד מן השניים:

  1. כאשר מתקיים צורך מובהק, על דרך שרה שנירר ותנועת "בית יעקב". השינויים שהצליחה גב' שנירר לחולל בחינוך הבנות לא בוססו על שיקולים ערכיים, אלא על צורך קונקרטי. היא הצליחה לשכנע את דעת המנהיגים שאלמלא שינוי מעמיק בשיטת החינוך, המשבר ביחס לבנות ישראל רק ילך ויחריף. במובן מסוים היא אמנם הכניסה "ערך" מן החוץ, אך היא עשתה זאת דרך דלת אחורית, על-ידי זיהוי צורך. לא למדתי את ההיסטוריה על בוריה, אבל אפשר להניח שהיא אף לא התכוונה להחדרת ערך כלשהו, אלא לפתרון הבעיה בלבד.
  2. כאשר הערך המדובר חופף עם ערך תורני מובהק, כך שמוצדק להחדירו, לפחות במידת-מה, לתוך חברה יהודית/חרדית. באופן זה ניתן לאמץ את הערך או את חלקו על-פי שיקולים פנים-תורניים, ולא כאימוץ תרבות זרה.

הדרך של "צורך" תלויה בקיומו של צורך אמתי, אקוטי, ולכן היא מצומצמת לנסיבות ספציפיות. היא אף דורשת כנות (מוסרית וגם אינסטרומנטלית): לטעון דווקא בשם הצורך, ולא בשם ערך במסווה של צורך. זו דרך פרגמטית, לא אידיאולוגית.

הדרך של "חפיפה" דורשת העמקה במקורות התורניים. נניח לצורך הדיון שהתורה אינה תומכת בערכי החירות והשוויון העומדות בבסיס הפמיניזם (אפשר לדון; לא כעת). למרות זאת, התורה כן מצווה ומדגישה את כבוד האדם, את ההגנה על החלש, את ממד ה"ברית" שבזוגיות, וכך הלאה. הבנת ההלכה והמסורת של עקרונות וערכים אלו השתנתה עם הזמן (כפי שניתן לראות, למשל, בספרות השו"ת העוסקת בהכאת אישה על-ידי בעלה למטרות חינוכיות ואחרות), והיא משתנה אף היום. בוודאי אין זהות בינם לבין החירות ושוויון, אבל ייתכן שיש ביניהם חפיפה.

הדיבור אודות "פמיניזם חרדי" צריך להתחיל בליבון השאלות הנ"ל: איך רוצים שתיראה החברה החרדית בהקשר המגדרי? האם הדבר נובע מערכי-חוץ או מערכי-פנים, ומהם אותם ערכים? האם מתקיים "צורך" הדורש עדכונים בתחום? איך משפיע מצבן הנוכחי של נשים (בהקשרים של פרנסה, עבודה רוחנית, זוגיות, וכך הלאה) על המשוואה? בירור הנושא יסייע לתיחום הדיון והגדרת שדה הפעולה המתאימה למגזר.

פמיניזם מסוג אחר

וחזרה לסמנטיקה – כי אם בכל זאת מתעקשים על המילה, חשוב לדעת במה מדובר.

קבוצת ה"פמיניזם המגדרי" – הפמיניזם השחור (מיקוד בנשים שחורות), הפמיניזם הערבי (נשים מוסלמיות), הפמיניזם המזרחי (נשים מזרחיות), וכך הלאה – מבוססת בעיקרה על "הפמיניזם הרדיקלי". טענתו המרכזית היא קריאת תיגר על נורמות ומוסדות חברתיים המנציחים (במודע או שלא, כאשר האחרון גרוע עוד יותר) את עליונות הגבר במישורים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. ההתקפה העיקרית כוונה נגד המבנה המשפחתי הפטריארכלי, וכן נטען שהאישה מעוצבת כאישה על-ידי תפיסתה כאובייקט בתרבות גברית, כאשר אין לה חירות ליצירת זהות עצמאית, נשיית.

[מעניין לציין שאידיאולוגיים חרדיים אימצו את המינוח הנ"ל – "אובייקטיפיקציה של האישה" – כדי לנגח את החברה החילונית, ולתמוך על התפיסות המגדריות הנהוגות בקרב הציבור החרדי.]

במובן הזה, "פמיניזם חרדי" הוא באמת אוקסימורון. טענות אלו הן טיעונים בזכותה של מהפכה. "עולם ישן" – עולם מדכא ופוגע, הרע בהתגלמותו – "עדי יסוד נחריבה". הן אינן מתאימות לאתוס החרדי, לתנועות הנפש של הציבור החרדי, ובעיקר – לדת עצמה כפי שהיא מובנת ומיושמת בעולם החרדי. הטיעונים יכולים להחכים אותנו במובנים שונים, כפי שגם מי שאינו מרקסיסט יכול להחכים מטיעוני מרקס – אך הם אינם ניתנים לאימוץ בהקשר החרדי.

אם אכן יהיה דבר כזה, גרסת פמיניזם חרדי תתבסס על תפיסות יותר רכות, פחות מהפכניות. אפשר להזכיר את קרול גיליגן ("הקול האחר", קול שמביאות נשים לשולחן הדיונים, שמושתק בחברה גברית), אולי את אורית קמיר (פמיניזם על-בסיס כבוד האדם), וכך הלאה (אינני מומחה בתחום). הוא יתייחס בכבוד הראוי לאי-השוויון הטבוע בהלכה ובחברת-ההלכה, ויחפש ערכים פנים-תורניים, או יאתר צרכים קונקרטיים המצדיקים או מחייבים עדכונים.

הצדק האנושי

מילה אחרונה. לפעמים המניע העיקרי של המבקשים לעדכן הוא "חוש צדק" אנושי. הצדק הוא בהחלט "ערך פנימי". אנו מחויבים לעשות "את הישר והטוב בעיני ה' אלקיך", וכמובן שהצדק מהווה חלק בסיסי של אותו "ישר וטוב" (כפי שעולה מפסוקים רבים).

אך חוש הצדק הינו דבר סובייקטיבי המושפע מגורמים רבים, כאשר כל אדם רואה את העולם – ואת הצדק ואי-הצדק שבו – דרך משקפיים אחרים. מי שהפנים ערך מסוים יזדעק מול תופעות אי-צדק לתחושתו, ואילו אדם אחר, שלא הפנים את אותו הערך, יראה בהן תופעות לגיטימיות לחלוטין. ו"צדק חברתי" יוכיח. בנוסף, הצדק אמנם חשוב מאד, אך הנטייה השמרנית גוזרת שיש ליישמו במשורה, ולחשוב היטב על השלכות לטווח הארוך. רבולוציה, כידוע, היא הופכה של אבולוציה.

כאשר מספר גדול של אנשים רואים מצב קיים כפוגע במידת הצדק, קם צורך לשינוי (כמובן במידה ואין בכך התנגשות עם גדרי הלכה), שכן חלילה לה לדת לייצג אי-צדק (תופעת אפליה על רקע גזעני מהווה דוגמה לכך). בהיעדר מצב זה, קשה להסתמך על הצדק במידה מרובה. כל מי שמכיר את המציאות האנושית יודע שלא על הצדק לבדו, יחיה האדם.

כנמנים על החברה החרדית, אנו זוכים לנקודת מוצא שונה מזו של שאר חברות תבל, להנחות ועקרונות ייחודיים, ולאתגרים ספציפיים. כמו כל השתייכות חברתית, החרדיוּת מגיעה עם זכויות וחובות – שתיהן במובן החיובי. את כל אלה צריכים לקחת בחשבון כאשר מדברים על פמיניזם, ולחשוב לעומק איך ראוי לו לרעיון – רעיון זה, וכן רעיונות נוספים – לחיות במסגרת החרדית.

3 תגובות
  • 01
    זאביק
    2016/02/24 09:37

    פרקטיקה פרקטיקה ועוד פעם פרקטיקה.
    ובלשון אחרת מי יכפה עלינו את הבדיעבד ושכמ"ה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    איש
    2016/02/26 10:58

    אם לא נוכל להתעלם מכך שכל קבוצה שחיה בסביבה מסוימת, בתרבות ספציפית מושפעת ממנו עמוקות, וכמו שציינת שערכי התרבות האירופאית חדרו ליהדות האשכנזית או לחילופין אלו של החברה המוסלמית ליהדות הספרדית, לא נוכל גם לומר שאנו שואפים שלא להיות מושפעים.
    קשה מאד לראות בכל 2000 שנות הגלות שבו עם ישראל נמצא בסביבה שונה כ'באג', כבעיה. דווקא מתוך גישה אמונית חייב להיות שיש לזה משמעות. שיש פה בירור של כל תקופה, שנותנת מקום לאמת עם מלוא הרוחב והעומק שבה.
    כל "צורך" חייב להופיע כמבטא עיקרון מאחוריו.
    זה עדיין לא אומר שאנו צריכים לאמץ במודע את הערכים המערביים. להיפך, תפקידנו הוא לברר אותם. לזהות את השורש העקרוני הנכון, את נקודת האמת שברעיון ולהשליך את הפסולת.
    לאמץ את הפמינזם כמו שהוא, זה לפספס את הפירוש היהודי למציאות.
    דבר נוסף שצריך לבחון, העולם המערבי הוא עם ערכים 'גבריים' מאד, והפמניסטיות בעצם מנסות להוכיח שהם עומדות בסטנדטים הגבריים. אולי זהו השובניזם הכי גדול שיש?
    אולי שויון אמיתי הוא דוקא כזה שנותן מקום ומאמין בתכונות הנשיות? לא כזה שמראש מזלזל בהן וכועס על מי שלא מכיר ביכולותיה של אשה בתכונות הגבריות…


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    חיה גרשוני
    2016/04/14 13:40

    מסכימה מאוד עם האמור, שהקהילה החרדית אינה אוהבת להכניס כל דבר חדש המתיימר לייצג 'ערכים'. עולים בדעתי שני ערכים מרכזיים שהחרדיות דחתה בשנים האחרונות – המתנה למשיח וארץ ישראל. שני ערכים יהודיים ומסורתיים, והנה – גם הם נתפסו כפריצת גדר ברגע שהפכו לאידאולוגיה.

    אלא שבעניין שרה שנירר לא ברור לי למה מוטמעת נטייה לראות אותה כ'פמיניסטית' שהכניסה 'השכלה' לבנות.

    שרה שנירר לא הכניסה השכלה לבנות. היא הוציאה אותן מבתי ספר פולניים בהם הן רכשו השכלה לחינוך חרדי שהיה תכופות ברמה נמוכה ובתנאים ירודים מזה הפולני. שרה שנירר כלל לא פתחה בתי ספר בעיירות מסורתיות שמרניות בהן הבנות לא יצאו לחינוך פולני.

    ברור שהיא הביאה צורך ולא ערך, אבל לא כטקטיקה אלא משום שזו הייתה עובדה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר