אגודה אחת > לימוד תורה > מלגת הכוללים מזלזלת באברכים!

מלגת הכוללים מזלזלת באברכים!

מי שגרם להתרחבות התופעה של חרדים היוצאים לעבוד הוא הציבור החרדי עצמו * המציאות של מלגת כולל סמלית-למחצה מעקרת את מהותו של הרעיון ומשדרת יחס מזלזל ללומדי תורה * יוחנן פלוטקין מזכיר לנו את המטרה המקורית של ה"כולל".

 
| לימוד תורה | 3 תגובות

הציבור החרדי הוא נשואם של מחקרים רבים. חוקרים למיניהם ראו בדרך החיים החרדית נושא מעניין ויש מדפים של ספרים ומחקרים על ההיבטים התרבותיים והחברתיים של דרך החיים הזאת. לעומת זה, מוסד הכולל זכה להתייחסות מעטה ומחכה למחקר רציני. התופעה של בעלי משפחה שכבר צריכים לדאוג למשפחה ובכל זאת יושבים באהלה של תורה, היא ייחודית והיא ליבה של ההוויה החרדית. החרדי הקלאסי הוא האברך, ולא משנה אם הוא מהמגזר הליטאי, החסידי או הספרדי. קיימים כמובן חרדים שאינם עובדים אך גם הם מודים בחשיבותם העליונה של עמלי התורה ושמחים לתמוך בהם.

אך בעוד הכולל הוא המקום שמיישם את האידיאל עליו גדלים דורות של צעירים, איש לא חושב על העובדה שבפועל הרעיון מיושם למחצה בלבד. לב הרעיון הוא שאדם בעל משפחה יוכל להמשיך להתמסר ללימוד תורה על ידי שהוא מקבל מלגה המסירה ממנו את הדאגה לכלכלת המשפחה. אך המציאות בארץ מזה עשרות שנים היא שאברך מקבל מלגה שנעה סביב האלפיים ש"ח. יש תמריצים שונים כמו שמירת זמנים ומבחנים, אך גם הם מסתכמים במאות ש"ח ואברך רגיל לא מקבל יותר מאלפיים חמש מאות ש"ח, ולפעמים פחות מאלפיים ש"ח.

איך זה? איך מחנכים לאידיאל של התמסרות ללימוד תורה, אך בפועל לא משלמים סכום שיאפשר ראש פנוי ללימוד? מערכת החינוך החרדי מפנה צעירים לישיבה שבה לא ירכשו מקצוע, ומעודדת אותם להמשיך בחיים של התמסרות לתורה. אבל יש חוסר יושר אם מצד אחד מחנכים לאידיאל ואז בבוא היום מקיימים אותו למחצה ולשליש; או שמשלמים לאברך מלגה שמאפשרת לימוד בראש שקט, או שמוותרים על הדרך. לחלופין, ההגינות מחייבת שיבהירו לבחור בן 14 שנכנס לישיבה קטנה, ולהוריו, את משמעות הצעד הזה: שמחנכים אותו לדרך מסויימת אך לא מתוכננים למלא אותה במלואה.

כולל_עטרת_שלמה_מודיעין_עילית

כולל עטרת שלמה, מודיעין עילית. צילום: שניאור זלמן, ויקימדיה

התשובה המיידית היא שאין אפשרות לשלם יותר וגם מה שנותנים משיגים בקושי. אבל אם מנהלי כולל לא יכולים לשלם משכורת אמיתית לאברך, איך הם נותנים את המלגה הנוכחית? ומי קבע אלפיים ש"ח, אולי אלף? ואולי שלא יתנו בכלל כי קשה? ההנחה צריכה להיות קודם כל שאברך צריך לקבל סכום המאפשר קיום משפחה. הרי זה כאמור כל הרעיון, אז או שמיישמים אותו ומשלמים לאברך סכום שמאפשר קיום סביר או שלא משלמים כלום.

השאלה כיצד קרה שמלגת הכולל שונה כל כך מהמטרה שבבסיסה, היא תעלומה. סברה שלא נבדקה היא שבעבר הרחוק, סכום של כ-500 דולר אכן היה שווה פחות או יותר למשכורת צנועה, אך במהלך השנים הסכום לא עודכן. למנהלי הכולל זה היה נוח, ולאברכים אין איגוד מקצועי שידאג להעלאת שכרם.

תשלום של מלגה סמלית לאברך לא רק מעקרת את רעיון הכולל. יש בה גם מימד של זלזול במעמדו של אברך, פסגת האידיאל שאליו מחנכים. וחמור מזה – גם מימד של ניצול העובדה שמדובר בציבור שבוי. לאברך אין מקצוע ביד אם יחליט שאינו יכול להסתדר עם מלגת כולל, וגם אם הוא מתאים לעבוד כסוחר או בעל מלאכה, מדובר באנשים עדינים שמאמינים בתום לב ובצדק באידיאל של התמסרות ללימוד תורה. איש לא חושש שאברכי כולל מסויים יתאגדו ויאמרו למנהל הכולל שישלם להם משכורת אמיתית או שיעזבו והוא יישאר ללא משרה.

השאלה היא כמובן מאיפה יבוא הכסף. ראשית, גם את המלגה הניתנת כיום לאברכים קשה למנהלי הכולל להשיג, אז כמו שמשיגים את זה ישיגו גם סכום גבוה יותר. העוסקים במימון מוסדות תורה מכירים יותר מהרבה אנשים את המושג סיעתא דשמיא, ואם הם ידעו שהשארת אברך בעולמה של תורה דורשת מאמץ יותר גדול, תהיה להם הסיעתא דשמיא גם לכך. שנית, הנה רעיון פשוט: מנהל כולל מחזיק למשל שלושים אברכים כי זה מה שהוא יכול. במקום זה שיקבל פחות אברכים, ולעשר-עשרים שישארו ישלם מלגה כפולה או משולשת. מה יעשו השאר, זו כבר דאגה של הקב"ה ולא על ראש הכולל לדאוג לכל עם ישראל. אפשר לסייג את ההצעה לכוללים חדשים שיפתחו מהיום והלאה ולא שבכוללים קיימים יצמצו במספר הלומדים.

יובהר שאין כאן האשמה למנהלי הכוללים, הם באו למציאות נתונה שהם מרויחים ממנה. הכוונה היא להצביע על עיוות שיש לתקן. אברכים המתמסרים ללימוד תורה תוך ויתור על עבודה מכניסה הם אכן אנשים הראויים לכל הסיוע, ויש למלא את ההסכם הלא כתוב במלואו: אתה תתמסר ללימוד, ובתמורה תקבל מלגה המאפשרת את ההתמסרות הזאת.

נותרה השאלה כמה באמת צריך לקבל כדי להתקיים בכבוד. תשלום משכורת מינימום עדיין מחטיא את המטרה של לימוד בראש שקט, וגם משדרת שוב זלזול במעמד עמלי התורה. אפשרות יותר באה בחשבון היא סכום השווה לשכר ממוצע במשק או לשכר החציוני, שהם סכומים המפורסמים על ידי הלמ"ס וביטוח לאומי. אחרי הכל, אברכים הם ציבור אינטליגנטי שסביר שאם היה פונה ללימודים גבוהים היה משיג משרות מכניסות. אפשרות נוספת, ואולי יותר הוגנת, היא לשלב גם פרמטר של מספר נפשות במשפחה. כולל אינו מפעל שמשלם שכר אחיד לתפוקה אלא מסגרת שמאפשרת ראש פנוי ללימוד, ומספר הנפשות הוא משתנה מרכזי לכך. הדבר צריך להיקבע על ידי כלכלנים, אבל העיקרון שהסכום צריך למלא את מטרת הרעיון תוך ביטוי יחס מכבד ללומדי תורה.

לא רק גובה המשכורת הוא דבר הדורש תיקון, אלא גם התנאים הסוציאליים של אברכים. מעסיק במשק משלם עבור שכיר דמי ביטוח לאומי, בריאות, דמי הבראה וימי חופשה ומחלה. האם לא תהא כוהנת כפונדקית? ועוד לא דיברנו על החובה להפריש לפנסיה עבור העובד. ציבור שלם של עמלי התורה עומד להגיע לימי הזקנה ללא דבר מעבר לקצבת זקנה המצומקת. אפילו המשרות הנמוכות במשק מאפשרות לפחות הכנסה זעומה לשנות הפנסיה. יום יבוא ולאברכים יהיה איגוד מקצועי שידאג לזכויותיהם. הם עובדים, עבור כולנו.

3 תגובות
  • 01
    שושנה
    2016/02/15 16:53

    לא הבנתי – הכותב התכוון להתלוצץ? או שמה הוא, למדן גדול, לא יודע דבר בסיסי ביותר, שאסור להתפרנס מהתורה, וגם אסור לקבוע חיים על הצדקה? כל ה"היתר" (לדעתי מפוקפק) של תשלום לאברכים בנוי על העובדה שזה מלגה בסיסית, שאי-אפשר להסתמך עליה.
    מה שגורם באמת לזלזול באברכים וחרדים כולם (מצד החילונים), זה דווקא המצב של "מכירת אידאולוגיה" כביכול, נכונות ללמוד תורה רק בעד תשלום (כמו שזה ניראה מבחוץ). המצב הנורמלי שכולם עובדים לפרנסתם וכולם (!!) לומדים תורה, בחינם!! כל אחד לפי יכולתו שכלית, פיננסית, זמנית ואחרת.
    הכהנים והלויים קיבלו מאת ה' "קצבה" (מתנות כהונה וכ') תמורת עבודתם במקדש סביב השעון, לא תמורת לימוד תורה שבו חייבים כל היהודים כמותם בדיוק.
    שלא לדבר כבר על העובדה ש"משכורות" ל"מתמידים" (או אלו שקוראים לעצמם כך) מצריכות בברור ביטול תורה מוגבר מצד אלו שמשתדלים למלאות חובותיהם בכל התחומים.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 02
    מתי הורוביץ
    2016/02/15 16:59

    כמדומני שכוונתו להסכם יששכר וזבולון שהוא הבסיס לצורת הכוללים.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
  • 03
    שושנה
    2016/02/15 18:32

    הסכם יששכר וזבולון – זה לא צדקה ולא משכורת. הוא בנוי על שתי אקרונות:
    1) זה הסכם בין שתי גברים איראי שמים, ששתיהם מחויבים בלימוד תורה במידה שוה ושתיהם לומדים אותה, אלא שאחד יותר מוכשר בלימוד והשני יותר מוכשר בעסק (או משלח יד אחר), והם מסכימים שזה שיותר מרוויח מחזיק משפחתו של זה שלומד יותר טוב, כדי לאפשר לו ללמוד יותר זמן והשכר של הלימוד זה יתחלק ביניהם.
    אקרון זה שולל לגמרי אפשרות של תשלום תמיכה לאדם שאיכות לימודו פחות מממוצא (ומסתמא פחות מלימוד פוטנציאלי של התורם שמבטל תורה למענו) ובעצם לא נמדד כלל ברוב המקרים.
    אקרון זה גם שולל לגמרי אפשרות של קבלת מלגת כולל מהמדינה, מהמיסים שנגבאים בזרוע למטרות שונות, גם מחילונים וגוים שונאי ישראל.
    2) הסכם זה לא מבטל חובת התורם ללמוד תורה באצמו ולא מבטל חובת הלומד לפרנס משפחתו. וקל וחומר לא מבטל את חובת כל אב ללמד בנו אומנות. הלומד חייב להיות מוכן בכל רגע לעזוב לימוד ולהרתם לפרנסת משפחתו ואף משפחת תורם (כמו שקרא לא פעם בהסטוריה, אם אנשים גדולים ביותר). אם הלומד מלהתחילא נמנע מרכישת מקצוע שיכול להחזיקו – הוא פשות מטיל אצמו על הציבור ומכריח אחרים לפרנס אותו ומשפחתו, דבר הרחוק מ"עסקת יששכר וזבולון" כרחוק מזרח ממערב.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    להגיב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר