אגודה אחת > תורה > רבנים > פירורים מדמותו המאירה של רב יששכר מאיר

פירורים מדמותו המאירה של רב יששכר מאיר

 
| יהדות,לימוד תורה,רבנים,תורה | תגובה אחת
אתמול, כ"ה טבת, חל יום השנה של הרב יששכר מאיר זצ"ל, ראש ישיבת ה"נגב" (עזתה).
זכיתי להכיר ולהיחשף לאדם הענק הזה. מתוקף קשר משפחתי (דוד זקן של בעלי דאז), משתפת ברשמיי וזיכרונותיי מתוך תקווה ואמונה שהחי ייתן אל ליבו. 

כשרואים בן אדם מקרוב, פעם אחר פעם, ישנן שתי אפשרויות. לראות יותר ויותר חסרונות וחורים, או להתפעל מכל חשיפה של מימד חדש שמגלים. במקרה הזה. מדובר באפשרות השנייה.

לא אוכל להתייחס ולדבר על הרב בנטול הקשר מאישתו, הרבנית יהודית, שהיתה לגמרי חלק מחייו בכל אופן. ושותפה מלאה לדרך ולעשייה רבת השנים. לרב יששכר ולרבנית יהודית לא היו ילדים. את חייהם הקדישו לבחורי הישיבה. וללימוד התורה שלו.

הבית שלהם: בית סוכנות בנתיבות שנבנה על יסודות עפר. מלא סדקים. הרהיטים היו תערובת של מיטות סוכנות (כמו של הרב שטיינמן) ורהיטי פאר שחמותו הביאה לארץ איתה מאנגלייה כשעברה לגור איתם בזיקנותה. על הקירות היו תלויות תמונות של רבנים וגם של ההורים. אביו של ר' יששכר, שהיה יהודי יקה דתי, היה משופם ונטול כיסוי ראש בתמונה. כשהעירו לר' יששכר שאולי כדאי "לשפץ" את התמונה. הוא ענה בפשטות האופיינית לו שאבא שלו היה ירא שמיים.

כשהכסא שעליו ישב תמיד ללמוד, ירושה מחמיו, החל להתפרק, הרבנית חשבה שהגיע הזמן לקנות חדש. אחד מהבחורים שהיה שם לקח את הכסא ותיקן אותו. כי בעיניו זה כסא שלמדו עליו עשרות שנים תורה. בעיניה זה היה כסא שבור. לחפצים לא היה ערך מעבר למה שהם משמשים. ר' יששכר לא התערב בכלל.

לא היה להם מזגן (נתיבות. כן?) עד שאחד האחיינים שלמד בישיבה פשוט לקח את העניינים לידיים ודאג שזה יקרה. בשבתות הקיץ לא היה מזגן כי ר' יששכר הקפיד על חשמל בשבת לשיטת החזו"א והגנרטור לא היה חזק מספיק. אני שרדתי שבת קיץ אחת בדיוק. מאז, חזרתי רק בחורף.

כשהייתי קמה בבוקר שבת, מיד הביאו לי סידור. זו לא היתה כפייה, אלא תובנה תמימה שברור שזה מה שאני עושה בשבת בבוקר. כמובן שגם דאגו שנאכל.

אוכל: ר' יששכר היה חולה בסוכרת חמורה רוב חייו. הוא חי על חסה כרוב ולבן חמוץ. בשבת קצת עוף וביס חלה. ושוב. לא היה סביב זה איזה עניין. גם לא סביב הדקירות כל שעה (גם בשבת כמובן) כדי למדוד סוכר. הכל התקבל כחלק מהחיים. חבילה. זה מה יש.

וההתמדה. לא משנה מתי קמתי. גם 4 בבוקר לשירותים. הוא היה לומד בחדר שלו. אין לי מושג מתי הוא ישן. ואם לא הצלחתי לחמוק בשקט. הוא מיד פנה אליי ודיבר איתי והתעניין בשלומי ושהכל בסדר.

זכור לי ערב שבת אחד, באנו קרוב לכניסת שבת ואמרתי שאני הולכת להסתדר. ר' יששכר ענה לי. את דווקא נראית כבר מסודרת.

תמיד היו אורחים. גם מהישיבה וגם כל דכפין. זכורה לי אישה רוסייה, מורה, שהגיעה אחרי כניסת שבת ובידה זר פרחים…הייתי על הספה ובראשי הרצתי. מה עושים מה עושים מה עושים. והרבנית מחייכת בשלווה. אומרת לה. איזה פרחים יפים. ותודה שחשבת עלי. אולי תניחי אותם פה על השידה ונלך לשבת בסלון.

היה גם את התלמיד שגר לידינו ברמת בית שמש. התחתן נגד החלטת ההורים שלו, גם עם בחורה מנתיבות. ההורים לא דיברו איתם שנים. ר' יששכר היה נוסע במיוחד כדי לבקר אותם. אם היה זמן, גם אלינו הוא היה מגיע. אציין שלא היה מדובר בעילוי או המתמיד של הישיבה, בלשון עדינה.

כשביקשתי ממנו ברכה. הוא צחק. כשהתעקשתי. הוא ברך אותי ש"ה' ימלא כל משאלות ליבי לטובה" הוא היה הרב הראשון שלא ברך אותי שאזכה לבעל וילדים ת"ח.

כשבחורים סיפרו בשולחן שבת שביום ראשון הם מתכננים נסיעה ברכבת מבאר שבע לנהריה, לרבי דוד (אבוחצירא). ר' יששכר לא אמר, אנחנו בנתיבות, יש פה מספיק מקובלים (נראה לי שהריכוז הכי גדול…אבוחצירא, אברג'ל, איפרגן) הוא פשוט שאל אם לא עדיף ללמוד בבית מדרש במקום לבלות שעות רבות כל כך ברכבת.

היו לו יחסים קרובים מאד עם הבאבא סאלי. הם הכירו כשר' יששכר היה ראש ישיבה בטנג'יר. ותפיסות העולם השונות לא הפריעו להם.

פעם אמרה לי הרבנית: ישראלים מאד מוזרים (היא אנגלייה), למה הם מבדילים בין סוגי יהודים? העיקר זה יראת שמים. ושיוכלו להסתדר ביחד. היא מעולם לא הצליחה להבין את הגזענות האשכנזית כלפי עדות המזרח. וכך גם ר' יששכר.

שנזכה להצמיח עוד דמויות הוד שכאלה מתוכינו אנו

תגובה אחת
  • 01
    מצדרביעי
    2016/01/12 19:21

    יפה מאוד,

    חבל שנחשפים- ושומעים סיפורים על אנשים כאלה-

    רק אחר פטירתם…]


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר