אבל מה יהיה על הילדים?

ילדים חרדים

כולם מדברים על שינוי. שינוי בחינוך, שינוי בתעסוקה, שינוי במעמד האישה, שינוי במדיניות הציבורית. באופן כללי, ישנה איזו הרגשה באווירה הציבורית שמשהו צריך להשתנות. מוסדות החינוך הופכים סגורים יותר ויותר מיום ליום, ישנה הדרה של ציבורים שונים מתוך המערכת, ישנו לחץ כלכלי אדיר המבעבע בריכוזים החרדיים ויותר מהכל, תחושה של ספינה שאבד קברניטה מרחפת בחלל ומוצאת את ביטויה בכנסי חירום נגד פגעי הטכנולוגיה, בסיפורי זוועה על שחיתות ציבורית ובהעדר כיוון של אלפי בוגרי מערכת החינוך החרדית הפורקים את תסכולם במריבות פוליטיות פנימיות.

אלא שכאן מגיע ה"אַבַל…" ואת ה"אבל" הזה אני רוצה לתאר, כי לשנות זה אולי חשוב, אבל צריך לזכור את המחיר ועל מה בעצם אנו נאבקים כאן.

הפחד משינוי

אם נרצה לתאר את החברה החרדית בשני מילים, נוכל לומר כי המאפיין העקבי ביותר במדיניות הציבורית של החברה החרדית לדורותיה הוא הפחד משינוי. נכון אמנם כי לא ראי החברה החרדית של היום כזו שלפני 50 שנה, וללא ספק אין כמעט כל קשר בין החרדיות של הארץ למצב היהודי באירופה לפני 100 שנה, אך עדיין – הפחד נשאר דומיננטי.

כבר עם תחילתו של עידן הנאורות באירופה קמו מתקנים שונים שביקשו לשפר את מצב היהדות באותו הזמן. יהודים אלו לא רצו בהכרח לשנות משהו מן היהדות ורבים מהם היו יראים ושלמים שחששו ליגוע אף באצבע קלה בקדשי היהדות. כל מה שרצו סוכני שינוי אלו היה לרומם את מצב היהדות, להכניס בה סדרים מודרניים ומתוקנים של חינוך והשכלה ונימוסים. וללא ספק היה מה לשפר. מי שחושב כי מצב החינוך החרדי כיום לוקה בחסר, כדאי שיקרא מעט תיאורים על ה"חדרים" באירופה של המאה ה-19. המצב לא היה מלבב, בלשון המעטה. בערות, הזנחה ואף התעללות פשו בכל, והמלמדים היו פעמים רבות לא-יוצלחים חולניים שמלית ברירה שלחו ידם במקצוע ההוראה. שלא לדבר על ה"עוזר-מלמד", שבדרך כלל היה רווק מבוגר שנפלט מכל מערכת אחרת וכפתרון הניחו לו להשגיח על ילדים. תכניות המיסוד של החינוך ביקשו לתת תנאים חומרים טובים יותר לבתי-הספר, לפקח על איכות ההוראה והמורים ולהעשיר את התכנים. לשם השוואה, הסערה החברתית שפרצה לאחרונה בעקבות המחוז החרדי במשרד החינוך, מתגמדת לאין שיעור בהשוואה לסוגית החינוך של אז. מצב החיידרים בימים ההם היה אומלל הרבה יותר, ובהתאמה, השינויים שביקשו להכניס במערך החינוך היו הרבה יותר נחוצים. כיום מצב החינוך החרדי נפלא בהשוואה לימים ההם, וגם אם יש בו דברים הטעונים שיפור, הם מינוריים ביחס לתמונה הגדולה.

אם כן, ודאי נניח כי גדולי התורה של אותה עת אימצו את השינויים בידים פתוחות ויזמו מעצמם רפורמות בחינוך. אז זהו שלא. מנהיגי היהדות החרדית של הזמן ההוא, שמות שכולנו כיום מזכירים בהערצה כאבות המייסדים של היהדות החרדית, התנגדו באופן נחרץ לרפורמות מכל סוג. תיקונים בחיידרים, חינוך לבנות ושאר ירקות שהוצעו על ידי המשכילים, נדחו פעם אחר פעם כרפורמות מסוכנות המאיימות על הצביון המסורתי. למעשה, העובדה כי רק משכילים, חילוניים למחצה שליש ולרביע, הקימו את ה"חדר המתוקן", מעידה כי יוזמה שכזו לא יכלה לצאת מהעולם האורתודוקסי השמרני ומוסדות כגון "חורב" של ברויאר ו"בית-יעקב" של שנירר, הגיעו כתגובה מאוחרת לשטף המשכילי. לבסוף, כפי שאנו יודעים כיום, "חורב" ו"בית-יעקב" הם מודל הרוב המוחלט של מוסדות החינוך החרדיים בארץ וגם "מוסדות הפטור" מתאפיינים בשיטת הוראה מסודרת, ניהול תקין, פיקוח על התכנים ומעקב אחר התקדמות הילד.

כללו של דבר, המאפיין המרכזי של המדיניות הציבורית החרדית היה מאז ומעולם הפחד משינוי, המתבטא באסטרטגיה תגובתית בלבד – המנהיג החרדי לא יוזם שינוי, הוא מגיב לו. אגודת ישראל הוקמה כתגובת נגד לקונגרס הציוני ומערכת החינוך החרדית כתשובת המשקל לזו הממלכתית.

מ"סכנת ההשכלה" ועד ל"אייפון ודומיו"

השאלה שצריכה להישאל כעת היא: מה הרציונל העומד מאחורי מדיניות זו? האם מדובר בסך הכל בניוון מתמשך שאינו מאפשר יוזמה בריאה, כטענת המשכילים בימים ההם (טענה שנשמעה גם על ידי הרש"ר הירש, אשר דימה את שמירת האורתודוקסיה על "המסורת" לקבוצת זקנים השומרים על ארון הקבורה של חברם)? או שמא יש איזו אינטואיציה בריאה העומדת בבסיס הפחד משינוי?

למעשה, כאשר מתבוננים אחורה אל המאבק של החרדיות ברוחות זרות, רואים כי החרדיות לא השתנתה רק בנוגע לתכנים אותם היא מעוניינת לשמר, אלא גם טיב האיום אותו היא מנסה לדחות עבר שינוי דרמטי. בימים ההם של ראשית עידן הנאורות, מאבקה של החרדיות בהשכלה דמה בעצם למלחמת הממסד הנוצרי ברוחות החילון. האיום הגדול על הרחוב היהודי לא היה אינטרנט וסרטים, אלא ספרים כ"על החירות" של מיל ו"המדע העליז" של ניטשה. חיבורים שערערו על הסמכות או מוסכמות היסוד אשר עיצבו את העולם המסורתי. באותם זמנים, בני נוער נמשכו אל ספרות הזמן ואל רוחות הקדמה וההומניזם, אשר הביאו בכנפיהם נטישה של המסורת ואורח החיים היהודי. על אף שיש להטיל ספק רב האם גדולי הדורות ההם ניסו כלל לקרוא את אותם ספרים ויש לתהות האם היו מודעים לטיב האיום, ניתן לומר בוודאות כי מלחמתם בכך הייתה נחרצת. מנהיגי היהדות החרדית של אותו זמן חרדו בעיקר לשמר את הקיים, נקודת מבטם הייתה שהאיום הוא עצם הנטישה, לא משנה מה סיבותיה ומה טיבה. אינטואיציה זו היא אינסטינקט מובן מאד של המנהיגות. תפקידו של מנהיג היא לשמור על שלמות קהילתו, וכלפיו איום אינו נמדד בערך המוחלט שלו, אלא בסכנה שהוא מהווה לשלמות הקהילה וצביונה.

למרבה האבסורד, כיום בחור ישיבה יכול להחזיק בחדרו ספריה עשירה של ספרות "השכלה", ואפילו דברים שלא שיערום אבותינו, כפוקו ולקאן ר"ל, ובזאת יחשב רק ל"מעניין", אולי אפילו קצת "מוזר", אבל לא ינקטו כנגדו כל סנקציות. לעומת זאת, בחור שיחזיק בחדרו "אייפון" או מחשב, ירחם ה', יתעופף מידית מן הישיבה לו רק ייוודע הדבר לרשויות.

כלומר, כל הסבור כי החרדיות מנהלת מלחמה אידיאולוגית מסודרת כנגד ה"מערב" יכול להתבדות מעובדה משעשעת זו. אבל דווקא אנקדוטה זו מובילה אותי לעיקרון החשוב המנחה את החרדיות, שעליו יש לתת את הדעת בבואנו להציע שינויים.

כאמור, הרציונל העומד מאחורי ההתנגדות החרדית לשינוים הוא חרדה לשלמות הקהילה ולשמירת צביונה. נכון אמנם שמאבק זה יוצר בדרך הילוכו שינוי מתמיד, אך עדיין הדינמיקה של ההתבדלות מהעולם שבחוץ ממשיכה להתקיים. באותם ימים מנהיגי החברה החרדית זיהו את הסכנה לצביון הקהילה ושלמותה בספרות השכלה ולימוד שפות, כיום היא מזוהה עם אינטרנט ופלאפונים חכמים.

על פניו נראה כי דווקא היום רמת השיח הציבורי ירודה יותר, ואילו בעבר הוויכוח עם החילוניות היה מהותי ותוכני. אמנם, כאשר מרימים את המבט ומסתכלים על תולדות המאבק ברוחות "זרות", נראה כי דווקא היום החרדיות מוצאת את עצמה בעמדת מיקוח טובה. כלומר, בניגוד להסתכלות הרווחת ברחוב החרדי, המדברת בערגה על הימים ההם, על גדולי התורה של הדור הקודם ועל היהדות הישנה והטובה, נראה כי דווקא כאשר מעמתים את החרדיות של היום עם העולם שבחוץ ניתן למצוא נקודות יתרון לשמרנות. למרות הנטייה הנוסטלגית, עלינו להודות כי כאשר מעמתים את החרדיות הישנה עם ההופעה המסנוורת של הנאורות האירופית, היהדות החרדית יוצאת די עלובה. לעומת זאת, כיום העולם המערבי נתון לפי רבים במשבר פנימי, אשר כלפיו החרדיות נראית כסוג של פתרון. התפרקות המשפחה, אובדן הערכים, הסגידה לצרכנות ותחושת הריקנות הפושים בחברה המערבית מביאים רבים לראות את המבנים המסורתיים של החברה החרדית ואת עולם הערכים שלה כמענה לשבר התרבותי וחוסר הנחת של החברה המערבית. תעיד על כך תנועת ההגירה: עד לשנות ה-60 של המאה ה-120 תנועת ההגירה הייתה כמעט חד כיוונית – מהאורתודוקסיה החוצה, כנגד זה בעשורים האחרונים התנועה בעיקר הפוכה – תנועת תשובה אל המסורת.

אם כן, ניתן לומר שבמבט לאחור החרדיות הצליחה, אך לאו דווקא מהסיבות הנכונות. כלומר, השמרנות נמצאה משתלמת, למרות שבאופן נקודתי המאבק לא תמיד היה רציונלי ונכון.

מה יהיה על הילדים?

כל המחשבות הללו, אודות שמרנות ושינוים, התחילו להתרוצץ אצלי בליל שבת האחרון בשעה שנכנסתי אל בית הכנסת השכונתי. במבואת בית-הכנסת ישבו סביב שולחן ילדי השכונה וקראו בקול פסוקי תהילים או משניות או כל טקסט אחר שקוראים בהברה אשכנזית (אני מצטער, זו פשוט הייתה קקופוניה של קולות והיה באמת קשה לזהות משמעות בהברות). נכנסתי לבית הכנסת שכבר היה מלא ונעמדתי קצת מאחורה, ביציעים, צופה. הרב דיבר באותו זמן, על יוסף ועל המהר"ל ועל עניין היחוד וקריאת שמע של יעקב אבינו; והציבור, אברכים ברובם, יושבים, מקשיבים, ספרים פתוחים לפניהם, גמרות, "משנה-ברורה'ס" ספרים של וורטים על הפרשה. אני מתבונן, ובינתיים הילדים מאחורה סיימו עם הפרק, קיבלו את הפופסים והם נוהרים חזרה אל בית הכנסת, נשענים אל אבותיהם. תמונה קלאסית. בית כנסת חרדי בליל שבת.

האברכים שם היו אברכים, אולי לא מהחמורים שבהם, אבל ללא ספק על הספקטרום. יכולתי לדמיין אותם בישיבה גדולה, חברון, או קול תורה, קצת אמריקאים בוגרי לייקוד ומיר. היה אפשר לחוש את אבולוציית קוטר הכיפה שעל ראשם, את התעבות הפאות, ואת התהליך המעניין שעברו הזקָנים – מהצעירים המגולחים עדיין, אל הזקָנים המסודרים, ועד אלו הנושקים לארבעים, עם הסגנון המדובלל, המודל האברכי הבשל. כל התופעות שציינתי למעלה, כטריגרים לשינוי בחברה, נתנו בהם את אותותיהם בכל פה. יתר על כן, הדבר שהציק לי ביותר בחוויה זו, היה אברך חביב שישב לידי עם ספר שנקרא אולי "שלל רב" ובו פרפראות על הפרשה. הוא אברך מצוין, אני יודע, מהטובים ביותר שאפשר למצוא. יש לו חיי משפחה למופת, הילדים שלו מחונכים ומנומסים, הוא לא סובל ממחסור כלכלי, הוא שמח, חש סיפוק בחייו ולא מציק לאף אחד אחר. אבל הספר שהוא קרא בו היה כל כך רדוד ומטופש. "ריבונו של עולם!" חשבתי, "איך טיפוס כזה, שעושה רושם די אינטליגנטי, צורך את החומר הזה?" אנחנו מדברים על תעסוקה, אבל המלחמה האמיתית של החרדיות הייתה בהשכלה, ובזה היא ניצחה. מוכרחים לומר את זה בקול – השכבה התרבותית הגבוהה של החברה החרדית מביישת את המושג אינטליגנציה.

אבל אז הילד שלו הגיע, שמח וטוב לב משקית הפופסים, או אולי מהעלייה הרוחנית שחווה בלימוד. מי יודע? וחשבתי, השכלה, תעסוקה והכל – אבל מה יהיה על הילדים?

השמרנות החרדית של היום גובה מחיר. אין בכך כל ספק. אני יכול להגיד כי לכל הפחות מבחינתי המחיר הזה גבוה מידי, במידה שאיני מסוגל לראות את עצמי כיום חלק מקהילה חרדית קלאסית. אמנם, לפני שחושבים על שינויים, אנו צריכים להסתכל עמוק בעיניים של הדור הבא, ולחשוב איך תראה הילדות שלהם, באיזה הווי הם יגדלו? איך יראה שולחן השבת שלהם והאם גם הם יוכלו לשבת בליל שבת ולדקלם משניות תמורת שקית פופסים?

כשאני מסתכל בעולם המערבי של היום אני רואה כי הדברים האלו חשובים, הם הדנ"א שלנו, הם העוצמה שלנו ואולי הם גם יוכלו להיות הבסיס ממנו הילדים שלנו יציעו ליהדות מוצרי תרבות איכותיים ומרוממים.

אז אני לא אומר לזרוק את המחשב מהבית ולהתחיל לצרוך עלונים עם קריקטורות מצונזרות של יוני, אלא שלפני שממהרים לשנות יש להתכוון הרבה ותמיד לחשוב על ה"אבל…"

אבל מה יהיה על הילדים?

11 תגובות
  • 01
    משה
    2015/12/24 23:30

    ציטוט: השמרנות החרדית של היום גובה מחיר. אין בכך כל ספק. אני יכול להגיד כי לכל הפחות מבחינתי המחיר הזה גבוה מידי, במידה שאיני מסוגל לראות את עצמי כיום חלק מקהילה חרדית קלאסית. אמנם, לפני שחושבים על שינויים, אנו צריכים להסתכל עמוק בעיניים של הדור הבא, ולחשוב איך תראה הילדות שלהם, באיזה הווי הם יגדלו? איך יראה שולחן השבת שלהם והאם גם הם יוכלו לשבת בליל שבת ולדקלם משניות תמורת שקית פופסים? עד כאן.
    ואני טוען, שזה בדיוק הבעיה, אין גוף מסודר שלוקח אחריות מנהיגותית, לחשוב חצי צעד קדימה, או אפילו מעבר למשקפי הפלסטיק. הכל טקטיקה של תגובות. לדוגמא, פלאפון כשר, אינטרנט כשר, סמארטפון כשר, פיקוח ועדת רבנים על חנויות סלולאר אחרי שהסוסים מזמן ברחו מהאורווה…


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 02
    ורדית
    2015/12/24 23:32

    לא אהבתי (אין כפתור כזה, נכון???). המאמר מנסה לקשור עובדות הסטוריות לכדי מסקנה שכלל לא עולה מן המקובץ. שלא לדבר על כך שהכותב מצהיר על עצמו שהוא לא רואה עצמו חלק מן החרדיות, השיל מעצמו את כבליה, ובשם אידיאל ערטילאי , לגדל ילדים שלומדים משניות ואוכלים פופסים , הוא מנסה לשכנע את הקוראים לשלם את המחירים שלטענתו הוא לא רוצה לשלם אותם, כי הם גבוהים לו מדי. כמעט הוספתי," נשים במאי זוכיין? ששולחות את ילדיהן לשנן משניות תמורת פופסים….").


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • אליהו
      2015/12/25 10:33

      באתי להציג מורכבות ולהזהיר מפני שינויים פזיזים.
      קל מאד לשנות, די קשה לשמור בדרך על הקיים.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
      • ורדית
        2015/12/25 10:34

        את החשש אני מבינה (וגם מזדהה איתו). המדרון החלקלק, אני שיניתי בX, מי יודע עם הילד שלי לא ישנה 3X' וכו'. אך זה חשש חרדי קלאסי (ואם אתה לא מאמץ את הנורמות החרדיות אז רק את החששות המקובלות במחוזותינו ? ) ומה עם החשש שככל שאנו נשארים בלי לזוז, והמציאות זזה, אז נוצר שוב פער שרק הולך ומתרחב ויוצר חוסר התאמה 'אשר רבים חללים היפילה'??? בקיצור – לקרוא לכולם להשאר במקום ורק אתה מרשה לעצמך לזוז כפי שהצהרת, לא ברור לי , איך ההצהרות הללו שוכנות בכפיפה אחת.


        מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
        הגב
        • אליהו
          2015/12/25 10:36

          לא ביקשתי מאף אחד להישאר במקום, רק לא להיות פזיזים


          מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
          הגב
          • ורדית
            2015/12/25 10:36

            ממרומי גילי אני יכולה לאמר דבר אחד – אם יש משהוא שפוגע בחנוך הילדים אחרי העדר חום ואהבה, זה שקר, חוסר אותנטיות. הילדים מרגישים כאשר אתה מצפצף סיסמאות שאינך מאמין בהן. אותן אמונות שהיו תמימות ונכונות לדורינו, הפכו עם הזמן לסיסמאות ריקות (האידיאולוגיה הפכה לסוציולוגיה), והן אלו שמובילות את הדור הצעיר לנטוש את המשניות עם הפופסים. דווקא הקשבה רגישה ואמיתית לשאלות שמתעוררות בדור שלהם, ונסיון לתת להן מענה אותנטי, זה מה שישאיר אותם עם המשניות (אולי לא יסתפקו בפופסים, אלא ירצו דווקא משהוא יותר בריא).


            מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
  • 03
    שושנה
    2015/12/25 01:18

    במקום לשאול "מה יהיה?" תן לילדים שלך את ה"למה להיות?" – והכל יהיה בסדר. פופסים זה לא מספיק.
    אני בעלת תואר שני – ומסתדרת בלי סמארטפון. בבית אין סרטים, אין משחקי מחשב. לבוש "פרומי" ביותר (גם לבנות נערות). לדעתך זה חוסר קידמה? לדעתי זה כלי לעבודת ה'.
    אם יש "למה" ("לשם מה"), אז "איך" מסתדר מצוין, וראו פלא – גם לפי דעתם של גדולי הדור.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 04
    צבי
    2015/12/25 10:29

    דוקא אני רואה את המאמר מאוד רציני, והייתי מוסיף עוד יותר, בעל המאמר כותב כך: 'אם כן, ניתן לומר שבמבט לאחור החרדיות הצליחה, אך לאו דווקא מהסיבות הנכונות. כלומר, השמרנות נמצאה משתלמת, למרות שבאופן נקודתי המאבק לא תמיד היה רציונלי ונכון'; אם התוצאות במבט לאחור הצליחו גם לדעתו של כותב המאמר אז אולי גם המאבק היה רציונלי ונכון?!


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 05
    רותי
    2015/12/25 10:37

    הדור הקודם היה כמו המודרני היום ומעניין שמהם יצא דור כ'כ מסוגר ועם נורמות מצוצות מהאצבע ומהדור הנוכחי, המסוגר והגדוש בתרי'ג חומרות יצאו אינספור נושרים וחרדים אנוסים , לאן זה יוביל את הדור הבא ? שאלה טובה .מה שברור שחינוך לצייתנות ללא הבנת המשמעות של ההוויה היהודית היא הגורם לכישלון ויש למצוא דרך אטרקטיבית ואינטראקיבית להעברת שיעורי השקפה שיופנמו כהלכה – זה הדבר הקריטי לחינוך הדור הזה.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 06
    אלי
    2016/01/03 13:20

    כבעל תואר שישי במדעים המדוייקים והפחות מדוייקים, והעניין המרכזי שלי הוא בעיקר בביו-פופסיולוגיה, אין לי הרבה דעה בעניין האם כדאי לשנות או לשמר.

    מה שכן, מצטייר (בעיקר בתגובות) כאילו החברה החרדית על סף קריסה, ויש מבצעים וסוף עונה בחברה החרדית על הפופסים שלה, וגילוי נאות, אני מייצר פופסים, וחוזרים בשאלה למזלי לא עוזבים את הפופסים, בחינת "הלוואי את תורתי עזבו ואת פופסיי שמרו" (לפחות טעם התורה נשאר בפיהם וזה טוב לביזנס).

    אבל, רבים מהסוציולוגים של החברה החרדית מתארים את הצלחת החברה החרדית כפלא. החברה החרדית חווה אחוזי נשירה של עשרה אחוז, אולי יותר, אבל יחסית למה שהיה בעבר זה מעט. החברה החרדית שומרת על שיעורי צמיחה פחות מופרזים ממספר העגלות בפתחי הבניינים במבוא מודיעין אבל בכל זאת שיעורי הצמיחה מכובדים.

    חזרה בשאלה היא תהליך טבעי ואם כל הכבוד לפגמים של החברה החרדית לא ניתן להתעלם מכך שהחברה החילונית-מערבית היא זו ההגמונית. יש דחף כביר על כל התרבויות הקטנות לעבור תהליכי חילון. אפשר להיות הורה אותנטי והורה לא אותנטי, לילדים יש נטייה לעבור מערבה (אייפון, ספרים לא משנה מה). חוזרים בשאלה רואים את עצמם כאמיצים אך כולם כמעט ללא יוצא מן הכלל מחקים בכל דבר את החברה החילונית ההגמונית. יש בחזרה שאלה אומץ אבל יש גם כניעה לכוח הגמוני. חוזרים בשאלה לא הופכים לבודהיסטיים, נזירים או חוברים לשבט אפריקני נידח, הם נטמעים בתרבות העולם המערבי על העוצמה האדירה שלה.

    וביחס לחברה החרדית צריך להבחין בין תיאוריות שמרניות ותיאוריות מסורתניות. המסורתניים טוענים שלא צריך לשנות 'כי ככה היה', 'לא משנים' ואז יוצא להם משחק של 1 2 3 דג מלוח עם המערב. השמרנים טוענים שלא ניתן לעשות שינויים רדיקליים באופן מודע אבל לפעמים צריך לשנות או לדרדר הצידה. החברה החרדית רוצה בשימור איזה יידישקייט, אדיקות ותום חרדיים. ומשום מה החרדים מצליחים לשמר עליו בעוד אצל החרדים המודרנים נראה שהוא אובד או נשמר עם קביים. וזו השאלה הגדולה, למה החרדים המודרנים לא מצליחים לשמר את זה?

    ביחס לחלק מהתגובות כאן נראה שיש פער בין הדור הראשון לדור השני של החרדים המודרנים. הדור הראשון מצוי בנפשו בתוך החברה החרדית, וחווה את המפגש עם החרדיות באופן דכאני וקונקרטי. בית ספר לילדים, שידוך לילדים, מקום מגורים. הוא מפגש דחוף יותר ובעל משמעויות מעשיות. הרבה מהצעירים המודרנים (אלו שכבר פרשו מהישיבה) מסתכלים על החברה החרדית בהסתכלות חיצונית יותר, לפעמים כמו ילדים בסופרמרקט, מה יש לה להציע לנו, תחושת שייכות, תרבות משותפת, דתיות מסוימת. המפגש הקשה עם החרדים נראה רחוק, למרות שהוא יבוא. וכנראה יודעים שהילדים לא יהיו אותם ילדים והחינוך החרדי המודרני לא יביא את פירות החינוך החרדי על חסרונותיו הרבים.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • שושנה
      2016/01/03 15:25

      ומה תגיד על בנים של "חרדים מודרנים" להגדרתך, שאחרי ישיבה תיכונית עם בגרות 45 יח' בחרו – לא בקולג' ולא באוניברסיטה, אלה בישיבה גדולה מהמובילות בארץ? ומה תגיד על בנות מהנדסות תוכנה שלבושות יותר צנוע מהמורות שלהם בסמינר ואומרות לשדכנית "רק תלמיד חכם"?
      ההגדרה "חרדי מודרני" – זה לא הגדרה בכלל, כי יש בתוכה תופעות רבות, והחשובה שביניהם – זה חרדים משכילים ההדוקים בשמירת המצוות, המקדשים את כל הידע והיכולות שלהם לעבודת הבורא. אני משוכנעת שרק מהם יצאו גדולי הדור הבא, כי כל השאר – זיוף אחד גדול (גם בלי קשר לפופסים…)


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב

השאר תגובה