אגודה אחת > הזמנה לדיון > הזרם החרדי החדש – על מה הויכוח?! // דעה

הזרם החרדי החדש – על מה הויכוח?! // דעה

בעקבות הדיון הציבורי בסוגיית הזרם החרדי החדש ההולך ונרקם, נדב כהן קורא לשים לב לאידיאולוגיה והבדלי העומק.

 
| הזמנה לדיון | 5 תגובות

אחד הנושאים המדוברים רבות לאחרונה בקרב חרדים, הוא התגבשותו של "הזרם החרדי החדש". הנושא נידון בעיקר ברשתות החברתיות ובאתרים החרדיים, בהם אף דובר לאחרונה על "עשרת אישי הציבור המשפיעים ביותר" של הזרם המדובר, אך גם מחוצה להם. יש מן המנויים על הזרם החדש המעדיפים לקרוא לעצמם בשם-התואר הניטראלי יחסית "החרדים העובדים", לעומתם יש מתוכם הבוחרים לכנות את עצמם בשמות-תואר מובהקים יותר כמו "החרדים המודרניים" או "החרדים החדשים". הצד השווה שבכולם הוא שאלו ואלו נוטים לתפוס עצמם כזרם מובחן ועצמאי. תודעת הזהות העצמית המובחנת מעידה, שאף אם יש לו לזרם החרדי החדש מכנה משותף עם הזרמים החרדיים האחרים, קיימים מספיק הבדלים מהותיים בינו ובינם. הבדלים אלה הם המולידים בקרב האנשים המזוהים עמו תודעת זהות עצמית מובחנת.

ההבדלים בין הזרם החרדי החדש לזרמים החרדיים הוותיקים חלקם סוציולוגיים וחלקם אידיאולוגיים. בשורות הבאות ברצוני להתמקד בהבדלים האידיאולוגיים. חלק מהם כבר נידון במידה רבה, וחלקם האחר נידון פחות בפורומים השונים, אולם לדעתי ראוי שיעלה אף הוא לסדר היום האידיאולוגי של "החרדים החדשים". במילים אחרות: חלק מההבדלים שייך לתחום המצוי, ואילו החלק האחר משתייך לתחום הרצוי. להלן אנסה למנות מספר עקרונות אידיאולוגיים חשובים משני התחומים הללו:

  1. ראיית התעסוקה כמציאות שלכתחילה – עיקרון זה הוא ככל הנראה הבסיסי והמוסכם ביותר על כל בני הזרם החרדי החדש. למעשה הוא גם כלל אינו חדש; תפיסה זו נחשבה כנחלת הכלל החרדי עד לעשרות השנים האחרונות. כנראה בשל-כך שם-התואר "החרדים העובדים" מועדף על חלק גדול מבני הזרם החרדי החדש, בעיקר בניסיונות (כושלים לרוב, יש לומר) של שיתוף-פעולה פוליטי בין עסקני הציבור החרדי לפעילי הזרם החרדי החדש. הגדרה זו פשוט הרבה פחות מאיימת על החרדי המצוי, גם אם הוא עצמו נוטה לראות את האדם העובד לפרנסתו כנחות דרגה. אולם "החרדים החדשים" אינם רואים את עצמם כנחותי דרגה בשל יציאתם לשוק העבודה. הנשיאה בעול הפרנסה מוגדרת על-ידם כדבר שלכתחילה, כזה שמלבד לגבי יחידי סגולה המוכשרים לשמש כרבנים ומורי-הוראה אמור להיחשב כנחלת הכלל כולו.
  2. העדר סמכות רוחנית מחייבת – עיקרון זה נידון באופן פחות מוצהר בקרב החרדים החדשים, למרות שמבחינה מעשית רובם ככולם נוהגים לפיו. דוגמה לדבר – החזקת הסמארט-פון. גדולי ישראל כולם יצאו באופן גורף וחריף נגד החזקת מכשירים מסוג זה, בוודאי נגד אלו המוגדרים כ"אינם כשרים", ואולם החרדים החדשים ברובם עוברים על הוראתם המפורשת בפרהסיא. חלקם מעדיף להסתתר מאחורי הטענה של "שלטון העסקנים" המונע את העברתו של מידע מהימן לידיעתם של גדולי-ישראל, אולם אם להודות על האמת אין זה אלא תירוץ בעלמא; גם אם דברים כאלה ואחרים היו נוהגים אחרת מבלעדי שליטת העסקנים, נראה שהחרם על החזקת הסמארט-פון אינו נמנה ביניהם. מה-גם שגדולי ישראל מינו את אותם העסקנים לשמש כמשמשיהם, כך שאין להפיל את האחריות להוראותיהם על העסקנים עצמם. נכון יותר לדעתי להודות שהחרדי החדש אינו רואה ברב אוטוריטה רוחנית מוחלטת שעליו לציית לכל הוראותיה. החרדי החדש רואה עצמו כמי שעומד ברשות עצמו ומחליט בעצמו על דרכו ופעולותיו בחיים. אין זה אומר שהוא נמנע מהתייעצות עם רבנים מפעם-לפעם, כפי שראוי להתייעץ לעיתים עם אנשים חכמים שאינם נוגעים בדבר, אולם גם במקרים אלה הוא אינו מסיר מכתפיו את האחריות לחייו שלו, ובסופו-של-דבר הוא מקבל את החלטותיו בעצמו. בנוסף, החרדי החדש אף לא ייוועץ עם רב בשאלה שבה אין ולא אמורה להיות לו בה הבנה, כדוגמת שאלות רפואיות. במקרים כאלה הוא יעדיף להתייעץ עם בעלי מקצוע בתחום.
  3. ביטול הבחנות עדתיות – החרדי החדש רואה את ההבחנה בין העדות כתופעה פרימיטיבית ומיותרת המושפעת מדעות קדומות שנחשבו בעבר לנחלת העולם כולו, ושאין לה כל קשר עם התורה. לדעתו הבחנה זו נותרה דומיננטית בחברה החרדית אך משום היותה חברה מסורתית ושמרנית, שמטבעה קשה לעקור מתוכה דעות קדומות שנתאזרחו משכבר הימים. ההבחנה בין אשכנזים לבני עדות המזרח בטילה לגביו הן בשל היותו מעורה יותר בחברה הישראלית, שבה כבר כמעט ולא קיים שוני מהותי בין "אשכנזים" ל"ספרדים", והן בשל פתיחותו לתרבויות אחרות, כך שאינו רואה את התרבות העדתית השונה משלו כמאיימת על תרבותו שלו. כתוצאה מכך, החרדי החדש לא רק דוחה את האפליה העדתית ממוסדות החינוך שלו, אלא אף מקבל בברכה נישואין בין-עדתיים.
  4. חתירה לשוויון בין המינים – גם אם החרדי החדש מקבל את ההבחנה הבסיסית בין המינים, הוא אינו מוכן לקבל את אפלייתן של הנשים בתחומים בהן הן כשירות לקחת חלק ואף למלא תפקידים לא פחות טוב מהגברים. (למען האמת, מדובר כנראה בכל התחומים מלבד אלה המצריכים כוח פיזי רב יותר.) את ההגבלות הדתיות ביחס לנשים הוא נוטה בדרך-כלל לתפוס ככאלה המתייחסות אך למצבה של האישה בעולם הקדם-מודרני, ולא כהגבלות דתיות מוחלטות התקפות מטבען לכל זמן ועת. מסיבה זו הוא יעודד נשים לשאת בעול תפקידים ציבוריים ופוליטיים, ואפילו יתמוך בלימוד תורה לנשים. הוא אינו רואה הבדל בין ההגבלה המופיעה ברמב"ם המונעת מנשים לצאת לרשות-הרבים יותר מפעם או פעמיים בחודש, לבין ההגבלה המופיעה גם היא ברמב"ם המונעת מנשים לכהן במשרות ציבוריות. כשם שהראשונה הינה תלוית תרבות וקשורה למצב האישה בעת ההיא (וזאת אף לדעת החרדי המצוי), כך גם השנייה.
  5. רכישת השכלה תורנית רחבה – בלימוד התורה, החרדי החדש אינו מסתפק בעיון בחלקים ההלכתיים שבגמרא. הוא מעדיף במקום זאת לרכוש השכלה תורנית רחבה ומעמיקה הכוללת לימוד תנ"ך באופן מעמיק (במקום להסתפק בקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" אחת לשבוע); היכרות עם ספרות חז"ל לרוחבה, כולל עם חלק האגדה והמדרש שבה; עיון בספרי מחשבה, חסידות ומוסר; העמקה בלימוד הלכה וספרי שו"ת ובחינה מדוקדקת של המענה ההלכתי למציאות המודרנית, וכן הלאה. הוא מבין ש"דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר", ושלא יתכן שאדם יגדל להיות בעל שיעור קומה תורני בלא שתהא לו היכרות עם כל חלקי התורה, ההלכתיים וההגותיים כאחד.
  6. פתיחות לתרבות חיצונית – החרדי החדש אינו משלה את עצמו לחשוב כי "כל החכמות כלולות בתורה", והוא סבור שגם לתרבות חיצונית יש מה לתרום לו. לדעתו היחס בין התורה להשכלה הכללית הוא יחס מעדיף של הבדלי חשיבות וערך, כשהתורה תופסת אצלו מקום בעל ערך רב יותר, ולא יחס שולל שבו התורה מבטלת את ערכם של תחומי הדעת האחרים. החרדי החדש מתעניין במדע, פילוסופיה, ספרות, אמנות, מוזיקה וקולנוע, כל עוד תכניהם אינם מנוגדים באופן מהותי לתורה ואינם אסורים על-פי ההלכה. מסיבה זו (ולא רק משיקולי מציאת פרנסה בעתיד) הוא יעדיף לשלוח את בנו לישיבה תיכונית, שבה ילמד דברים נוספים מלבד לימוד גמרא וירחיב את אופקיו באמצעות רכישת השכלה כללית רחבה.
  7. התערות זהירה בחברה הישראלית – החרדי החדש גם נוטה לדחות את ההסתגרות המוגזמת אותה נוקטת החברה החרדית ביחס לחברה הכללית. הוא מבין אמנם את הצורך בשמירה על זהותו הדתית והתורנית, אך מצד שני הוא גם מבין את המחיר היקר ששילמה החברה החרדית בהסתגרות זו, כדוגמת קטנות-המוחין שהייתה חייבת לנקוט לשם-כך וכדוגמת גרימת תחושת הריחוק והזרות של החילוני המצוי לתורה ולמצוות. מטעמים אלו ואחרים החרדי החדש רואה עצמו כחלק אינטגראלי מהחברה הישראלית מצד אחד, אך מצד שני הוא גם נזהר מהתקרבות מוגזמת לחברה החילונית על הנורמות הפסולות שלה בעיניו. מבחינה מעשית הוא בוחר בקוד הלבוש הישראלי הכללי כלבישת ביגוד צבעוני במקום השחור-לבן החרדי הקלאסי, אך מקפיד לחבוש כיפה שחורה לראשו; הוא משרת בצבא כבני שאר המגזרים בישראל, אך מעדיף לעשות זאת במסגרת פלוגות חרדיות; הצעירים והצעירות שבין שורותיו לומדים במוסדות להשכלה גבוהה כשאר צעירי החברה הישראלית, אך חלק גדול מהם מעדיף לעשות זאת במוסדות חרדיים ומופרדים (אם-כי לא כולם).

 

קמפיין מחבקים את החייל החרדי

התערות זעירה בחברה הישראלית. קמפיין בעד החיילים החרדים

 

חשוב עם-זאת להדגיש כי כאשר מדברים על "החרדים החדשים", אין מדובר כאן על חידוש מהותי אלא ביחס ל"חרדיות" כפי שהיא מוגדרת כיום, שהרי ניתן ללא כל קושי למצוא קהילות יהודיות שהחזיקו בעקרונות די דומים, כל אחת לאור ערכי ואתגרי תקופתה. אפשר לדבר למשל על יהדות "תור הזהב" בספרד המוסלמית, או על יהדות איטליה בתקופת הרנסאנס, וכמובן על יהדות גרמניה בעת החדשה שהחזיקה בהשקפת "תורה עם דרך-ארץ" מיסודו של הרש"ר הירש.

אך כאמור ביחס ל"חרדיות תשע"ו" בהחלט יש כאן משהו חדש ושונה. השוני האידיאולוגי כה גדול עד כי ניתן לטעון שהעקרונות המפורטים לעיל מנוגדים בחלקם לאידיאולוגיה החרדית הבסיסית ביותר. הדברים אמורים בעיקר ביחס לחובת הציות לגדולי ישראל וחובת ההסתגרות בפני החברה הכללית. שני העיקרים הללו הם ככל הנראה כמעט בבחינת "ייהרג ואל יעבור" עבור החרדי המצוי. ניתן אף לטעון כי חלק גדול מהעקרונות של החרדי החדש עשויים לאפיין, בניואנסים שונים פחות או יותר, גם קבוצות אחרות בחברה הדתית, כשהכוונה בעיקר לזרם הפתוח יותר שבקרב החברה הדתית-לאומית. אולם למרות ההתאמה האידיאולוגית שבין הזרמים, החרדים החדשים מעדיפים להגדיר את עצמם כחרדים (אם-כי כבני זרם מובחן בתוכו).

החרדי המצוי עשוי כמובן לשאול את החרדי החדש (כפרפראזה לשאלתו המפורסמת של הרב שך את הציבור החילוני בנאומו ב"יד אליהו"): "במה אתה חרדי?!" התשובות שהחרדים החדשים ייתנו לשאלה זו הן סוציולוגיות בעיקרן, כדוגמת המשפחות החרדיות שבהן גדלו, המוסדות החינוכיים שבהם למדו, סביבת המגורים שלהם וכן הלאה. ישנם גם הבדלים מהותיים בין הדתיים-הלאומיים הליברלים לחרדים החדשים, כדוגמת העדר היחס המקדש כלפי המדינה ומוסדותיה (אם-כי גם בקרב הדתיים-לאומיים, בעיקר בפלג הליברלי שלהם, הוא די נתערער לאחרונה). הבדל מהותי יותר הוא היחס-של-קדושה ללימוד ולמילה הכתובה. יחס זה הוא למעשה מאפיין יהודי מהותי ולאו דווקא חרדי, ובחו"ל הוא מאפיין גם של יהודים חילוניים. אך דווקא בארץ ישראל שבה, לפי ערכי התנועה הציונית, זנחו היהודים את הפסיביות בחיי המעשה שאפיינה אותם בגולה ובחרו בהגשמה ובעמל כפיים, די התערער היחס האמור לספר ולמילה הכתובה, ונותר בעיקר נחלת היהודים החרדיים שלא לקחו חלק בפעילות התנועה הציונית. כל אלה ואחרים מביאים לידי כך שהחרדי החדש בוחר לזהות את עצמו כחרדי, למרות ההבדלים האידיאולוגיים המהותיים שבינו ובין החברה החרדית הקלאסית.

ישנם כמובן כאלה מקרב החרדים החדשים שעשויים לחלוק על כמה מהעקרונות האמורים או להוסיף עליהם כהנה וכהנה, אולם נדמה שדבר אחד ברור: אם אנו מדברים על זרם חרדי חדש ומובחן, הרי שעל אלה הטוענים שהם נמנים על שורותיו לעסוק בבירור אידיאולוגי מעמיק, בירור שמטרתו לעמוד על הן על ההבדלים המהותיים שבינו לבין הזרם החרדי הקלאסי והן על המכנה המשותף שביניהם. אם החרדים החדשים יעדיפו לשמור על עמימות אידיאולוגית הם עלולים להיחשב לאורך זמן כשוליים וכסרח עודף של החרדים הקלאסיים, ולעולם לא יוכלו להתאגד לכדי זרם מובחן ומשמעותי, משום שזרם מסוג כזה אמור מטבעו להיות גם בעל אמירה אידיאולוגית קוהרנטית וברורה.            

5 תגובות
  • 01
    יסמין
    2015/10/02 03:00

    ציטוט: "אם אנו מדברים על זרם חרדי חדש ומובחן, הרי שעל אלה הטוענים שהם נמנים על שורותיו לעסוק בבירור אידיאולוגי מעמיק" –
    מוטב: לעסוק בבירור *תיאולוגי* מעמיק.
    אחרת – במה מובחנת החרדיות מקבוצות אחרות, אם לא באמונה בקב"ה ובתורתו וברצון לעשות את רצונו הכי טוב ומדויק שאפשר?

    מעניין אם לקבוצה חדשה זו תהיה הזכות להכניס יותר עומק, תוכן ומשמעות לחיי הרוח היהודיים (ולאו דווקא מבחינה סוציולוגית ותרבותית) והאם היא תשכיל לגבש אמירה תורנית כנה ודווקא לא אידיאולוגית.
    כל הנקודות שהועלו במאמר עשויות בהחלט לאפשר גיבוש קבוצה איכותית בעלת חיי אמונה ורוח עשירים, קבוצה שתחדש את מושג הבחירה החופשית בטוב, מתוך רצון פנימי ולא תחת שליטה חברתית. ולכן ראוי לשאול: מיהם המנהיגים של קבוצה זו? האם החזון שדלהם הוא אמוני וערכי? ומה מניע את חברי הקבוצה לצאת מקבוצת האם – שיפור תנאי חיים, מאיסה בנורמות שונות, או רצון לשפר את חיי הרוח והאמונה ולהפוך אותם לכנים ועמוקים יותר?


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • יסמין
      2015/10/02 03:11

      בהמשך לכך, להלן ציטוט מתוך הרצאה של ד"ר נסים ליאון בנושא "מסורת, אידיאולוגיה ורפלקטיביות במחקר החברה החרדית בישראל" שניתנה ב-2010 במכון ון ליר:
      "מה שאני מבקש לטעון הוא כי לנוכח ניסיוננו לחפש אחר שינויים ותמורות בחברה החרדית ולחפש מתווה תיאורטי או פרקטי שיסייע לחברה החרדית להציל את עצמה מעצמה זנחנו את אחד ההיבטים הבסיסיים הנקשר בתזות כחברת הלומדים ותרבות המובלעת. העובדה כי המדובר בחברה הנשענת על רפלקס פונדמנטליסטי. המונח 'פונדמנטליזם' הוא מרתיע. הוא נתפס בצדק פעמים רבות כחלק בלתי נפרד מרטוריקה פוליטית של מיון ותיוג. אולם במונח הזה 'פונדמנטליזם' אינני רואה ביטוי לדגם חברתי או תרבותי סגור, מנותק, מיושן. גם אינני רואה בו בהכרח מושג המשרת את העניין הדתי בלבד… אני מבקש לראות במושג 'פונדמנטליזם' כמבטא תהליך רפלקטיבי. הפונדמנטליזם כתהליך מאפיין חברות מהפכניות שהתמסדו והיסוד האידיאולוגי הפך בהן למסורת. שימו לב אין הפונדמנטליזם אידיאולוגיה של המסורת, כפי שיש מי שמצביעים כך במחקר החברות הפונדמנטליסטיות. *האידיאולוגיה היא המסורת שיש לשמר אותה*. "

      לאור זאת, יתכן שאצל החרדים החדשים, עצם שימור האידיאולוגיה או אפילו עצם קיומה של אידיאולוגיה כלשהי – הן סוגיות שמוטלות בספק ונפתחות לדיון ציבורי.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
  • 02
    יענקי
    2015/10/13 12:57

    ניתוח יפה,אבל הוא עוסק בלבוש החיצוני, הפנימיות של חרדי איננה אוסף של הבדלים אלו ואחרים, כפי שאני מבין ההבדל המהותי בין החרדי לבין העולם החיצוני הוא היכן הוא הטרקלין והיכן הוא הפרוזדור, האם המטרה היא חיי עולם הזה והנאותיו, או שהינו רק פרוזדור והכנה לחיי עולם הבא, לצערנו יש כיום רבים בעולם החרדי שאינם עונים להגדרה זו, ולכן לפי תפיסתי גם הם אינם שייכים באמת לעולם החרדי, ולא משנה מה ילבשו ובאיזה פלפאון ידברו, אולם ב"ה עדיין רבים עוד יותר שייכים במידה זו או אחרת להשקפת היסוד החרדית שפנינו מועדות לטרקלין, חוששני שחלק הארי מאותם "חרדים חדשים" נשואי המאמר, אין עיקר ענינים הכשרת העבודה הצבא וכו', אלא השתלבות בתפיסה הכללית של חיים בשביל עולם הזה, ובמובן שכזה לפי דעתי הם מחוץ לתחום, לכן ההשואה שערך הכותב בינם לבין התפיסה שהייתה נחלת הכלל החרדי בעבר, אינה נכונה כלל וכלל, נכון שבעבר רוב עם ישראל היו טרודים בעמל הפרנסה ולא היו פנוים להשקיע בתורה את כל ימיהם, אבל לפי הנראה ונשמע מסיפורי העבר הם חיו חיים רוחניים במלא מובן המילה, הם היו קשורים לאלוקים ולחיי עולם הבא ואפילו הרבה יותר מאברך מצוי בזמנינו, העבודה היתה כורח המציאות ולא אידואולוגיה, וגם שיטתו של הרב הירש שהציבה זאת כלכתחילה, אינה סותרת את התפיסה הבסיסית שהחיים הם רוחניים ולא ארציים, כאשר ההשכלה משמשת אותנו לחיי הרוח.


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
  • 03
    מצדרביעי
    2015/10/18 23:19

    יענקי,

    נכון-שבהשקפה ראשונה נראה כמוך,

    אבל- ישנם הרהורים בקרבי,

    הדורשים ממני- להסתכל על הדברים בצורה שונה,

    ולהבין- שיכול להיות, שמה שאנחנו רואים מסביבנו,

    שחלק מה-"חרדים החדשים"- מתעניינים כביכול רק הגשמיות,

    זה עצמו- תוצר של החינוך החרדי הקלאסי,

    שאינו מתאים מספיק למציאות ימינו,

    בעיקר-משום שהוא מחנך,

    לאווירה שנושבת מתגובתך,

    שהחיים הטבעיים כשלעצמם- אינם דבר חיובי,

    ועלינו- לנסות לחיות במין שמיים,

    מה שכמובן סותר את התורה,

    [כמו שכתוב:

    "עתיד אדם ליתן את הדין,

    על כל מה שיכל להנות ולא נהנה",

    "נתאווה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים", וכו'],

    וכן- מבחינה עובדתית,

    גורם- פעמים רבות להרס,

    משום-שזה פשוט לא הולך,

    כי טבע האדם דורש את שלו,

    ואז הוא מרגיש-שהוא כבר ממילא רשע,

    וכבר לא משנה מה יעשה,

    ומשם הדרך קצרה, למה שאתה רואה כחיים חומריים בלבד,

    צא וראה, מה קורה בקרב החלק בציבור ה-"דתי-לאומי",

    המכונה- "תורני", או -"חרדל"י",

    כמדומה שמצד אחד, רוב מאפייני המאמר-קיימים גם בהם,

    ומצד שני, הם מחוברים לרוחניות, ולקב"ה,

    לכאורה- לא פחות, ולעיתים- אף שנראה ש-יותר,

    מ-"אברך מצוי בזמנינו",

    ולדעתי, הסיבה היא בין היתר,

    משום- שהם מחנכים להסתכל על מציאות החיים הטבעית,

    כ-"לכתחילה", ומנסים דרך שם להתקרב לאלוקים,

    [ולא בצורה של התכחשות לעולם],

    ממילא- הרבה פעמים-הולך להם יותר בקלות,

    אם ברצוני לחיות כמוהם,

    ללא המרכיב הלאומי,

    האם יש פגם בדבר???

    והאם חסר משהו מחרדיותי??


    מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
    הגב
    • שושנה
      2015/11/08 17:41

      חרדי – זה אדם שחרד מדבר ה'.
      זה הכל, ואין טעם להוסיף הגדרות אחרות.
      לפי הגדרה הזו, ללימוד תורה חשיבות אליונה, כי הרי אי-אפשר לקיים דבר ה' בלי לדעת מה הוא.
      למסקנה, אם יש לבן-אדם אפשרות ללמוד תורה ולא להזדקק לבריאות (בלי מלגת כולל, סיוע של קרובי משפחה, רציחת אשתו, הרעבת הילדים וכו') – הוא חייב ללמוד ואין לו שום היתר לצאת
      לעולם תעסוקה. אלא שמצבים כאלו נדירים מאוד.
      ואם הוא נאלץ לעבוד, הוא יקדיש כל רגע פנוי ללימוד.
      כלומר, בן-כולל שבזמן ה"סדר" מדבר דיבורים חיצוניים (מחפש ערבים להלוואה למשל) – לא חרדי. מצד שני, איש שרוכש מקצוע ועוזב ישיבה כשאשתו מתחנתת המרוויחה 20000 בחודש – לא חרדי גם כן.


      מה דעתך? Thumb up 0 Thumb down 0
      הגב
הוספת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם באתר. חובה למלא את כל השדות.


להוספת תגובה מזוהה ולהרשמה ←


בשליחת התגובה אני מאשר/ת עריכת ניסוח/השמטת ביטויים שאינם הולמים את האתר